2,067
עריכות
איבוד עצמו לדעת: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
שוחזר מעריכה של Yeshivaorgil bot (שיחה) לעריכה האחרונה של Yeshivaorgil
מ (הוספת תגיות מקור) |
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) מ (שוחזר מעריכה של Yeshivaorgil bot (שיחה) לעריכה האחרונה של Yeshivaorgil) |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
==יסודות האיסור וטעמו== | ==יסודות האיסור וטעמו== | ||
מקורות - מצינו שני מקורות לאיסור ההתאבדות: 'לא תרצח', לא תתרצח<ref>פסיקתא רבתי שמות ריש פרשה כ"ד, הובא בסהמ"צ לרס"ג ח"ב ל"ת מז-מח, וכן כתב בהלכות קטנות ח"ב סי' רלא, ובבית מאיר יו"ד סי' רטו ס"ה. וראה בירושלמי | מקורות - מצינו שני מקורות לאיסור ההתאבדות: 'לא תרצח', לא תתרצח<ref>פסיקתא רבתי שמות ריש פרשה כ"ד, הובא בסהמ"צ לרס"ג ח"ב ל"ת מז-מח, וכן כתב בהלכות קטנות ח"ב סי' רלא, ובבית מאיר יו"ד סי' רטו ס"ה. וראה בירושלמי ברכות א ה. וראה בתו"ש שמות, פ"כ אות של, ובספרו של ר"ש ליברמן, הלכות הירושלמי לרמב"ם, דף כא אות ת, בגירסאות המאמר. ובעניין ההסבר על פי חוקי הדקדוק ראה בתו"ש השמטות לכרך טז עמ' שלב.</ref>; 'ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש'<ref>בראשית ט ה.</ref>, להביא את החונק עצמו<ref>בראשית רבה (תיאודור-אלבק) לד ה. ובגמ' ב"ק צא ב: 'ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש', ר' אלעזר אומר, מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם, ודילמא קטלא שאני. וראה ברש"י עה"פ: 'את דמכם אדרש' - מהשופך דם עצמו; 'לנפשותיכם' - אף החונק עצמו, אע"פ שלא יצא ממנו דם; וברבנו בחיי עה"פ: ולמדך הכתוב הזה עוד שההורג את עצמו חייב, והקב"ה עתיד לדרוש דמו מיד עצמו, כי מילת 'לנפשותיכם' כמו 'מנפשותיכם'. וראה בתו"ת עה"פ, אות ח, שכתב מדעתו מה שביאר רבנו בחיי. אך ראה בא"ע עה"פ, שדחה את דרשת חז"ל מפשטות הפסוק.</ref>. | ||
וכך נפסק להלכה: "... וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא, ועוון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים, ואין בהן מיתת בית דין. ומנין שכן הוא הדין וכו', 'את דמכם לנפשתיכם אדרש', זה הורג עצמו"<ref>רמב"ם רוצח ושמירת הנפש ב ב. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יד, עמ' תקצו, הע' 233, שהקשו מה שייך כאן חיוב מיתה. וראה בנידון זה במנ"ח מ' לה, דנ"מ אם שבר כלים בשעת מעשה. וראה באריכות בכלי חמדה פר' נח, סי' ד ד"ה בר"מ. ואולי יש ליישב על פי החזקוני, בראשית, ט-ה: 'לנפשתיכם' - פרש"י אף החונק את עצמו וכו', תשובה לאומרים אין גהינם ואין גן עדן, כלומר אף להורג את עצמו הקב"ה דורש דמו ממנו, ואימת אם לא לאחר מיתה'.</ref>. דורשי רשומות דרשו: 'ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה'<ref>ויקרא ה כא. הובא ע"י החיד"א בספרו נחל קדומים.</ref> - 'מע"ל' ראשי תיבות מאבד עצמו לדעת. | וכך נפסק להלכה: "... וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא, ועוון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים, ואין בהן מיתת בית דין. ומנין שכן הוא הדין וכו', 'את דמכם לנפשתיכם אדרש', זה הורג עצמו"<ref>רמב"ם רוצח ושמירת הנפש ב ב. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יד, עמ' תקצו, הע' 233, שהקשו מה שייך כאן חיוב מיתה. וראה בנידון זה במנ"ח מ' לה, דנ"מ אם שבר כלים בשעת מעשה. וראה באריכות בכלי חמדה פר' נח, סי' ד ד"ה בר"מ. ואולי יש ליישב על פי החזקוני, בראשית, ט-ה: 'לנפשתיכם' - פרש"י אף החונק את עצמו וכו', תשובה לאומרים אין גהינם ואין גן עדן, כלומר אף להורג את עצמו הקב"ה דורש דמו ממנו, ואימת אם לא לאחר מיתה'.</ref>. דורשי רשומות דרשו: 'ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה'<ref>ויקרא ה כא. הובא ע"י החיד"א בספרו נחל קדומים.</ref> - 'מע"ל' ראשי תיבות מאבד עצמו לדעת. | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
טעמים - מספר טעמים ניתנו לאיסור זה: | טעמים - מספר טעמים ניתנו לאיסור זה: | ||
ערכם של החיים הוא גדול ביותר, ומכאן החובה הרבה לשמר את החיים. יתר על כן, אין האדם בעלים על גופו כדי ליטול את חייו או להזיק להם. גופו של האדם נמסר לו כפקדון מאת הבורא יתברך לצורך מילוי משימותיו על פי התורה והמוסר, אך אין לו זכות לפגוע בפקדון זה בצורה כלשהי<ref>רמב"ם רוצח ושמירת הנפש א ד; רדב"ז על הרמב"ם | ערכם של החיים הוא גדול ביותר, ומכאן החובה הרבה לשמר את החיים. יתר על כן, אין האדם בעלים על גופו כדי ליטול את חייו או להזיק להם. גופו של האדם נמסר לו כפקדון מאת הבורא יתברך לצורך מילוי משימותיו על פי התורה והמוסר, אך אין לו זכות לפגוע בפקדון זה בצורה כלשהי<ref>רמב"ם רוצח ושמירת הנפש א ד; רדב"ז על הרמב"ם סנהדרין י ו; שו"ע הרב, ח"ה הל' נזקי גוף ונפש ס"ד. וראה עוד: הגרש"י זוין, לאור ההלכה, עמ' שיח-של; הגר"ש ישראלי, התורה והמדינה, כרך ה-ו, עמ' קו ואילך; ושם, כרך ז-ח, עמ' שלא ואילך; א. שטינברג, אסיא, ג, תשמ"ג, עמ' 435-434.</ref>. | ||
המאבד עצמו לדעת כופר בעקרונות היהדות של שכר ועונש ועולם-הבא<ref>חזקוני, | המאבד עצמו לדעת כופר בעקרונות היהדות של שכר ועונש ועולם-הבא<ref>חזקוני, בראשית ט ה; א"ע, דברים לב לט.</ref>. | ||
המאבד עצמו לדעת איננו יכול לחזור בתשובה, וכן אין מיתתו כפרה לו<ref>גשר החיים, ח"א פכ"ה אות א.</ref>, ובכלל לא מועילה תשובה במתאבד<ref>שו"ת תשובה מאהבה סי' שנה.</ref>. מכאן גם מובן המאמר, שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא<ref>מימרא רווחת בספרות ההלכה המאוחרת, שאיננה מצויה במקורות התלמודיים. אכן, ראה במדרש תהלים, מזמור קכ ד: דואג שהרג עצמו, אין לו חלק לעולם הבא; ובתו"ש בראשית, פ"ט אות לא, ממדרש אור האפלה, שההורג עצמו אין לו חלק לעוה"ב; ובתו"ש, שם, כתב שיש שרמזו למשנה בחלק, שאחיתופל שאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל, ודבר זה הוא מהתויו"ט והתפא"י על המשנה בסנהדרין י א, וכ"כ ביד המלך, אבל א יא. ואמנם, יש להעיר על כך מדברי השו"ת מהרש"ם ח"ו חיו"ד סי' מט, ושו"ת רב פעלים חיו"ד ח"ג סי' כט עיי"ש. והמהרי"ט כתב להוכיח מגמ' | המאבד עצמו לדעת איננו יכול לחזור בתשובה, וכן אין מיתתו כפרה לו<ref>גשר החיים, ח"א פכ"ה אות א.</ref>, ובכלל לא מועילה תשובה במתאבד<ref>שו"ת תשובה מאהבה סי' שנה.</ref>. מכאן גם מובן המאמר, שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא<ref>מימרא רווחת בספרות ההלכה המאוחרת, שאיננה מצויה במקורות התלמודיים. אכן, ראה במדרש תהלים, מזמור קכ ד: דואג שהרג עצמו, אין לו חלק לעולם הבא; ובתו"ש בראשית, פ"ט אות לא, ממדרש אור האפלה, שההורג עצמו אין לו חלק לעוה"ב; ובתו"ש, שם, כתב שיש שרמזו למשנה בחלק, שאחיתופל שאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל, ודבר זה הוא מהתויו"ט והתפא"י על המשנה בסנהדרין י א, וכ"כ ביד המלך, אבל א יא. ואמנם, יש להעיר על כך מדברי השו"ת מהרש"ם ח"ו חיו"ד סי' מט, ושו"ת רב פעלים חיו"ד ח"ג סי' כט עיי"ש. והמהרי"ט כתב להוכיח מגמ' כתובות קג ב, מעניין הכובס, שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, וראה מה שדחה זאת בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' לו. וביד המלך, שם, כתב להוכיח מהמסופר בגיטין נז ב על ארבע מאות ילדים שנשבו לקלון, וכאשר בקשו לקפוץ לים שאלו אם יבואו לחיי העולם הבא. וראה עוד חזקוני בראשית ט ה; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י; חידושי פני יהושע ב"מ נט א, ד"ה ואמר מר זוטרא; יוסף דעת להגרי"ש נטנזון, יו"ד, סי' שמ"ה; שם הגדולים לחיד"א, מערכת גדולים אות י, בר"י בן הרא"ש; מדרש תלפיות, ענף חלק עוה"ב; שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סוסי' שנ"ה; תשובה מאהבה ח"ג על יו"ד סי' שמה, ותשובה תט; שו"ת אבן יקרה ח"א חיו"ד סי' נו; שו"ת דרכי שלום סי' מא; שו"ת שערי רחמים ח"ב חיו"ד סי' לב; שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' שכא; תורה תמימה, בראשית ט ה, ובתוספת ברכה, שם; גשר החיים ח"א פכ"ה הע' #; יחוה דעת ח"ו סוסי' ס; אבן יעקב להגרא"י וולדינברג, סי' א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מט פ"א; שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' נז אות ג; כל בו על אבלות ח"א פ"ד סי' ג אות מט.</ref>, מה שאין כן ברוצח, שיכול לחזור בתשובה ומיתתו כפרה היא לו. | ||
==התאבדויות במקרא ובחז"ל== | ==התאבדויות במקרא ובחז"ל== | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
ביחס לשמשון - לא מצינו בחז"ל שהתייחסו למעשה שמשון כמעשה התאבדות<ref>וראה בספר - Goldstein S, Suicide in Rabbinic Literature, p. 78.</ref>. | ביחס לשמשון - לא מצינו בחז"ל שהתייחסו למעשה שמשון כמעשה התאבדות<ref>וראה בספר - Goldstein S, Suicide in Rabbinic Literature, p. 78.</ref>. | ||
ביחס לשאול - מצינו ספרות הלכתית-רעיונית נרחבת בשאלה אם נהג כהלכה. רוב המחברים מצדיקים ומזכים אותו<ref>בראשית רבה, לד יט; ילקוט שמעוני, שמואל, רמז קמא; | ביחס לשאול - מצינו ספרות הלכתית-רעיונית נרחבת בשאלה אם נהג כהלכה. רוב המחברים מצדיקים ומזכים אותו<ref>בראשית רבה, לד יט; ילקוט שמעוני, שמואל, רמז קמא; כוזרי מאמר ה, כ: "לא היה זה מתוך שבחר במוות, כי אם כדי לברוח מעיוניי השונאים ומתהעללותם בו"; רד"ק שמו"א לא ד; רמב"ן, תורת האדם, שער ההספד; אברבנאל שמו"א פל"א; סמ"ק סי' ג; ס' חסידים הוצאת מק"נ סי' שטו; רא"ש מו"ק פ"ג סי' צד; טושו"ע יו"ד שמה ג; ב"י יו"ד סי' קנז; רדב"ז על הרמב"ם, אבל א יא; יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט; שו"ת משפט כהן סי' קמד. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ו אות ב; ובמחלוקתם של הרבנים גורן ונריה, אור המזרח, ז, תמוז-אלול תש"ך, וטבת תשכ"א.</ref>; מיעוטם סבורים, שמעשהו של שאול שלא ברצון חכמים היה<ref>אורחות חיים, ח"ב עמ' 26; דעת זקנים בעלי התוספות, בראשית ט ה. וראה עוד בשו"ת משפט כהן סי' קמד אות ד; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כב. וראה בס' אמונות ודעות לרס"ג, הוצאת הרב קאפח, י ח, ובפירוש רס"ג עה"ת, הוצאת הרב קאפח, עמ' קפא, ששאול המלך נתקף לעתים באי-שפיות, והיה גלוי לפני הקב"ה שעשה מעשהו בעת אי-שפיותו, ולכן לא נענש, ואי אפשר להסיק ממעשהו מסקנות הלכתיות.</ref>. | ||
ביחס לאחיתופל - נחלקו חז"ל אם יש לו חלק לעולם הבא<ref>ראה | ביחס לאחיתופל - נחלקו חז"ל אם יש לו חלק לעולם הבא<ref>ראה משנה סנהדרין י ב; גמ' סנהדרין קד ב; אבות דרבי נתן פל"ו ופמ"א; מדרש רבה במדבר יד א. וראה לעיל הע' 28.</ref>, והאחרונים דנו אם הוא עשה כדין<ref>ראה שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קכג; שו"ת טוב טעם ודעת סי' רב; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו; שו"ת רב פעלים חיו"ד ח"ג סי' כט.</ref>. | ||
ביחס לזמרי - פשט הפסוקים מורה כי הוא התאבד, אך יש שכתבו, שהכוונה שעמרי שרף על זמרי את ביתו, ולפיכך לא התאבד זמרי, אלא נהרג<ref>רד"ק ומצודות עה"פ מלכים שם.</ref>. | ביחס לזמרי - פשט הפסוקים מורה כי הוא התאבד, אך יש שכתבו, שהכוונה שעמרי שרף על זמרי את ביתו, ולפיכך לא התאבד זמרי, אלא נהרג<ref>רד"ק ומצודות עה"פ מלכים שם.</ref>. | ||
מספר אישים מתוארים בתנ"ך שעשו ניסיונות התאבדות: אליהו<ref>מל"א יט ד.</ref>; יונה<ref>יונה ד ג.</ref>; חנניה, מישאל ועזריה<ref>דניאל ג. וראה | מספר אישים מתוארים בתנ"ך שעשו ניסיונות התאבדות: אליהו<ref>מל"א יט ד.</ref>; יונה<ref>יונה ד ג.</ref>; חנניה, מישאל ועזריה<ref>דניאל ג. וראה בראשית רבה, לד יט, ש"אך" את דמכם וכו' בא למעט את מעשיהם. וראה פסחים נג ב, שעשו כן על קידוש השם. וראה עוד בתוס' פסחים שם ד"ה מה; דעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית ט ה; ב"י יו"ד סי' קנז; יערות דבש ח"א דכ"ו ע"א; שו"ת משפט כהן סי' קמד אות ב.</ref>; דניאל<ref>דניאל ו יז-כט.</ref>. | ||
בספרים החיצוניים ובספרות החורבן מוזכרים מספר מתאבדים: | בספרים החיצוניים ובספרות החורבן מוזכרים מספר מתאבדים: | ||
| שורה 71: | שורה 71: | ||
מעשה רבן גמליאל והאדון הרומאי, "סליק (האדון הרומאי) לאיגרא, נפיל ומית וכו', יצאה בת קול ואמרה, אדון זה מזומן לחיי העולם הבא"<ref>תענית כט א. וראה להלן הע' 55, בעניין הלשון אף הוא מזומן לחיי העוה"ב.</ref>, וכנראה ההיתר שלו להתאבדות היה בגדר תשובה על רציחותיו. | מעשה רבן גמליאל והאדון הרומאי, "סליק (האדון הרומאי) לאיגרא, נפיל ומית וכו', יצאה בת קול ואמרה, אדון זה מזומן לחיי העולם הבא"<ref>תענית כט א. וראה להלן הע' 55, בעניין הלשון אף הוא מזומן לחיי העוה"ב.</ref>, וכנראה ההיתר שלו להתאבדות היה בגדר תשובה על רציחותיו. | ||
כתות של פרחי כהונה בזמן חורבן הבית, "קפצו ונפלו לתוך האור"<ref>תענית כט א; ירושלמי, שקלים ו ב. וראה | כתות של פרחי כהונה בזמן חורבן הבית, "קפצו ונפלו לתוך האור"<ref>תענית כט א; ירושלמי, שקלים ו ב. וראה ויקרא רבה יט ו, שבימי מלחמתו של נבוכדנצר נגד יכניה היו בחוריהם של ישראל עולים לראש גגותיהן ונופלים מתים.</ref>, וההיתר להתאבדות כנראה משום צער רב, או קידוש השם. | ||
"ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב. ההוא כובס כל יומא הוה אתא קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי, סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה, אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא"<ref>כתובות קג ב, וראה במהרש"א ח"א, שם. וראה תוס' שם, ד"ה מזומן, דכל היכא דאמר מזומן לחיי העוה"ב, היינו בלא דין ובלא יסורין. וראה בס' מהר"ץ חיות, חלק אמרי בינה, סי' ו אות ו על לשון זו.</ref>. יש שמשמע מהם שהמית עצמו לכפרה משום שחילל שבת<ref>ירושלמי כלאים ט ג; מדרש רבה קוהלת ט י; שיטמ"ק וחידושי מהרי"ט, כתובות, שם. וראה עוד בשו"ת אבן השוהם סי' מד; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו; שו"ת שבט שמעון סי' שמה.</ref>; יש מי שכתב, שמא מרוב צערו יצא מדעתו ונפל, ולא הפיל עצמו בכוונה<ref>הגהות היעב"ץ כתובות שם.</ref>; ויש מי שכתב, שהכובס לא נהג כהוגן<ref>שו"ת זרע אמת ח"א סי' פט.</ref>. | "ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב. ההוא כובס כל יומא הוה אתא קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי, סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה, אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא"<ref>כתובות קג ב, וראה במהרש"א ח"א, שם. וראה תוס' שם, ד"ה מזומן, דכל היכא דאמר מזומן לחיי העוה"ב, היינו בלא דין ובלא יסורין. וראה בס' מהר"ץ חיות, חלק אמרי בינה, סי' ו אות ו על לשון זו.</ref>. יש שמשמע מהם שהמית עצמו לכפרה משום שחילל שבת<ref>ירושלמי כלאים ט ג; מדרש רבה קוהלת ט י; שיטמ"ק וחידושי מהרי"ט, כתובות, שם. וראה עוד בשו"ת אבן השוהם סי' מד; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו; שו"ת שבט שמעון סי' שמה.</ref>; יש מי שכתב, שמא מרוב צערו יצא מדעתו ונפל, ולא הפיל עצמו בכוונה<ref>הגהות היעב"ץ כתובות שם.</ref>; ויש מי שכתב, שהכובס לא נהג כהוגן<ref>שו"ת זרע אמת ח"א סי' פט.</ref>. | ||
"מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון וכו', כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן וכו', אף הם קפצו לתוך הים"<ref>גיטין נז ב. וראה בתוס' שם, ד"ה קפצו; יש"ש | "מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון וכו', כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן וכו', אף הם קפצו לתוך הים"<ref>גיטין נז ב. וראה בתוס' שם, ד"ה קפצו; יש"ש ב"ק פ"ח סי' נח; ב"י יו"ד סי' קנז; שבט מיהודה שער א פט"ו.</ref>. ועיקר טעם ההיתר כאן הוא כדי להימנע מעבירה חמורה. | ||
"אשה ושבעה בניה וכו', אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה"<ref>גיטין, שם. וראה ביפה עינים, שם.</ref>. יש שכתבו, שהמעשה היה בחנה ובשבעת בניה<ref>וראה עוד על חנה ושבעת בניה: חשמונאים ב ז; יוסיפון פי"ט; איכה רבתי א נג.</ref>; ויש שכתבו, שזה היה מעשה במרים בת נחתום<ref>איכה רבה א נב.</ref>. הצדקת ההתאבדות במקרה זה היא משום חשש שיעבירוה על דתה<ref>מאירי, גיטין שם.</ref>. | "אשה ושבעה בניה וכו', אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה"<ref>גיטין, שם. וראה ביפה עינים, שם.</ref>. יש שכתבו, שהמעשה היה בחנה ובשבעת בניה<ref>וראה עוד על חנה ושבעת בניה: חשמונאים ב ז; יוסיפון פי"ט; איכה רבתי א נג.</ref>; ויש שכתבו, שזה היה מעשה במרים בת נחתום<ref>איכה רבה א נב.</ref>. הצדקת ההתאבדות במקרה זה היא משום חשש שיעבירוה על דתה<ref>מאירי, גיטין שם.</ref>. | ||
ניסיון ההתאבדות של רב כהנא, שהיה כדי להינצל מחטא. אכן רב כהנא ניצל בנס על ידי אליהו<ref>קידושין מ א. וראה ברמב"ן מלחמות על הרי"ף, | ניסיון ההתאבדות של רב כהנא, שהיה כדי להינצל מחטא. אכן רב כהנא ניצל בנס על ידי אליהו<ref>קידושין מ א. וראה ברמב"ן מלחמות על הרי"ף, סנהדרין עד א, ד"ה ועוד אביי אמר, ובבעל המאור שם.</ref>. | ||
ניסיון ההתאבדות של רבי חייא בר אשי<ref>קידושין פא ב, ורש"י שם ד"ה קא יתיב.</ref>, שהיה כמעשה תשובה<ref>כמבואר בעיון יעקב, שם; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קיא; שו"ת בית אפרים, שם; שו"ת זרע אמת ח"א סי' פט.</ref>. | ניסיון ההתאבדות של רבי חייא בר אשי<ref>קידושין פא ב, ורש"י שם ד"ה קא יתיב.</ref>, שהיה כמעשה תשובה<ref>כמבואר בעיון יעקב, שם; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קיא; שו"ת בית אפרים, שם; שו"ת זרע אמת ח"א סי' פט.</ref>. | ||
| שורה 91: | שורה 91: | ||
מעשה יקום איש צרורות, בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, "הלך וקיים בעצמו ד' מיתות בית דין, סקילה, שריפה, הרג וחנק וכו', אמר (ר' יוסי) בשעה קלה קדמני (יקום) לגן עדן"<ref>בראשית רבה, סוף פס"ה; מדרש תהילים יא ז.</ref>, וההיתר כאן הוא משום תשובה<ref>שו"ת מהר"ם מינץ סי' קו; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קיא; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו. וראה עוד בפירוש יפה תואר על המדרש, שם. אמנם ראה בשו"ת זרע אמת ח"א סי' פט, שמה שזכה יקום לעולם הבא יש לומר שכוונתו היתה רצויה, שמגודל עוונותיו לא דקדק, או לא ידע הדין. על זהותו של יקום ראה בספר Goldstein S, Suicide in Rabbinic Liter- ature, p. 96, n. 2.</ref>. | מעשה יקום איש צרורות, בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, "הלך וקיים בעצמו ד' מיתות בית דין, סקילה, שריפה, הרג וחנק וכו', אמר (ר' יוסי) בשעה קלה קדמני (יקום) לגן עדן"<ref>בראשית רבה, סוף פס"ה; מדרש תהילים יא ז.</ref>, וההיתר כאן הוא משום תשובה<ref>שו"ת מהר"ם מינץ סי' קו; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קיא; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו. וראה עוד בפירוש יפה תואר על המדרש, שם. אמנם ראה בשו"ת זרע אמת ח"א סי' פט, שמה שזכה יקום לעולם הבא יש לומר שכוונתו היתה רצויה, שמגודל עוונותיו לא דקדק, או לא ידע הדין. על זהותו של יקום ראה בספר Goldstein S, Suicide in Rabbinic Liter- ature, p. 96, n. 2.</ref>. | ||
עשרת הרוגי מלכות, שנהרגו על קידוש השם ושמירת המצוות<ref>מספרם ושמותיהם של עשרת הרוגי מלכות אלו הוזכר לראשונה במדרשים מאוחרים כגון אלה אזכרה, בקובץ בית המדרש של ילינק, ח"ב עמ' 72-64, 1938. וראה בסוטה מח ב על שמעון, ישמעאל ור' יהודה בן בבא, וברש"י שם ד"ה לקטלא, שמוסיף את ר"ע - | עשרת הרוגי מלכות, שנהרגו על קידוש השם ושמירת המצוות<ref>מספרם ושמותיהם של עשרת הרוגי מלכות אלו הוזכר לראשונה במדרשים מאוחרים כגון אלה אזכרה, בקובץ בית המדרש של ילינק, ח"ב עמ' 72-64, 1938. וראה בסוטה מח ב על שמעון, ישמעאל ור' יהודה בן בבא, וברש"י שם ד"ה לקטלא, שמוסיף את ר"ע - ברכות סא ב; ר' חנינא בן תרדיון - ע"ז יח ב; ר' יהודה בן בבא - סנהדרין יד א. מפורסמים הם הפיוטים "אלה אזכרה" שבמוסף יוהכ"פ ו"ארזי הלבנון אדירי התורה" שבקינות לתשעה באב, המסכמים את עשרת הרוגי המלכות והסיבות למותם. וראה עוד ילקוט מעם לועז, בראשית לט כב; תו"ש בראשית פל"ז אות קסו; ד. שגיב, ספר רפאל, תש"ס, עמ' תקמא ואילך.</ref>. | ||
תיאור של מספר מתאבדים בתנאי רעב ובושה<ref>חולין צד א.</ref>. | תיאור של מספר מתאבדים בתנאי רעב ובושה<ref>חולין צד א.</ref>. | ||
דואג שהרג עצמו, אין לו חלק לעולם הבא<ref>מדרש תהילים מזמור קכ ד. ולכאורה מגמ' | דואג שהרג עצמו, אין לו חלק לעולם הבא<ref>מדרש תהילים מזמור קכ ד. ולכאורה מגמ' סנהדרין קו ב לא משמע שהרג עצמו.</ref>. | ||
ברוריה, אשת ר' מאיר, מתה בהתאבדות<ref>רש"י | ברוריה, אשת ר' מאיר, מתה בהתאבדות<ref>רש"י ע"ז יח ב ד"ה ואיכא דאמרי.</ref>. | ||
בימי הביניים תוארו התאבדויות רבות, חלקן של ציבורים שלמים, בגלל גזרות שמד, ובעיקר בתקופת מסעי הצלב, וחלקן של אישים בודדים. ביניהם יש לציין את מעשה ההתאבדות של אלחנן האפיפיור, שהיה בנו של רבינו שמעון הגדול ממגנצא, חברו של רבנו גרשום מאור הגולה<ref>גנזי נסתרות, בית המדרש, כתב יד פרמה, הובא בספרו של ש"י עגנון, ימים נוראים, ספר ראשון, פס"ב.</ref>; וכן יש להזכיר את סיפורו של אמנון ממגנצא, שנהרג ביסורים קשים על שסירב להמיר את דתו, וטרם מותו חיבר את הפיוט "ונתנה תוקף", שנאמר בקדושת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. | בימי הביניים תוארו התאבדויות רבות, חלקן של ציבורים שלמים, בגלל גזרות שמד, ובעיקר בתקופת מסעי הצלב, וחלקן של אישים בודדים. ביניהם יש לציין את מעשה ההתאבדות של אלחנן האפיפיור, שהיה בנו של רבינו שמעון הגדול ממגנצא, חברו של רבנו גרשום מאור הגולה<ref>גנזי נסתרות, בית המדרש, כתב יד פרמה, הובא בספרו של ש"י עגנון, ימים נוראים, ספר ראשון, פס"ב.</ref>; וכן יש להזכיר את סיפורו של אמנון ממגנצא, שנהרג ביסורים קשים על שסירב להמיר את דתו, וטרם מותו חיבר את הפיוט "ונתנה תוקף", שנאמר בקדושת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. | ||
| שורה 105: | שורה 105: | ||
==פרטי דינים== | ==פרטי דינים== | ||
דיני אבלות - המאבד עצמו לדעת, אין מתעסקים עמו בכל דבר וכו', אין קורעים עליו, ואין חולצים עליו, ולא מספידים עליו, אבל עומדים עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים, מפני שהוא כבוד חיים. כללו של דבר, כל שהוא כבוד של חיים מתעסקים בו, כל שאין כבוד של חיים, אין הרבים מתעסקים עמו לכל דבר<ref>שמחות ב א; | דיני אבלות - המאבד עצמו לדעת, אין מתעסקים עמו בכל דבר וכו', אין קורעים עליו, ואין חולצים עליו, ולא מספידים עליו, אבל עומדים עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים, מפני שהוא כבוד חיים. כללו של דבר, כל שהוא כבוד של חיים מתעסקים בו, כל שאין כבוד של חיים, אין הרבים מתעסקים עמו לכל דבר<ref>שמחות ב א; רמב"ם אבל א יא; שו"ע יו"ד שמה א. וראה רדב"ז על הרמב"ם, שם.</ref>. | ||
קריעה - יש סבורים, שאין קורעים עליו כלל<ref>רמב"ם אליבא דרדב"ז, שם; שו"ת זרע אמת ח"ג סי' קנז; שו"ת לחמי תודה סי' יח.</ref>; ויש אומרים, שרק הרחוקים אין קורעים, אבל הקרובים קורעים<ref>רדב"ז, שם. וכן דעת הרמב"ן והטור יו"ד סי' שמה. וראה עוד שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד.</ref>. | קריעה - יש סבורים, שאין קורעים עליו כלל<ref>רמב"ם אליבא דרדב"ז, שם; שו"ת זרע אמת ח"ג סי' קנז; שו"ת לחמי תודה סי' יח.</ref>; ויש אומרים, שרק הרחוקים אין קורעים, אבל הקרובים קורעים<ref>רדב"ז, שם. וכן דעת הרמב"ן והטור יו"ד סי' שמה. וראה עוד שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד.</ref>. | ||
| שורה 113: | שורה 113: | ||
אבלות - יש אומרים, שאין מתאבלים עליו<ref>רמב"ם, שם. וראה בכס"מ ורדב"ז, שם; סמ"ג הל' אבלות. וכן פסק בס' האשכול ח"ב עמ' קע. וכדעת הרמב"ם פסקו הלח"מ, שם; שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' שא; הגרע"א בחידושיו ליו"ד סי' שמד; קיצשו"ע רא א.</ref>; ויש חולקים וסוברים שמתאבלים עליו<ref>רמב"ן, הובא בכס"מ ולח"מ, שם. ובשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכו, סובר כדעת הרמב"ן, ובעיקר במקום כבוד משפחה. וראה עוד בשו"ת בית אפרים, שם; גשר החיים, שם, אות ב; שו"ת יביע אומר ח"ב סי' כד אות טו.</ref>. גם לשיטות שאין מתאבלים עליו, אם רוצה להתאבל, הרשות בידו<ref>שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ב סי' רב; כל בו על אבלות, ח"א פ"ד סי' ג אות מט; עשה לך רב ח"א סי' מז.</ref>, ואפילו כהן מותר להתאבל על קרובו שהתאבד, אף על פי שאסור לו להיטמא לו<ref>שו"ת יביע אומר ח"ב במילואים לסי' כד אות טו.</ref>. | אבלות - יש אומרים, שאין מתאבלים עליו<ref>רמב"ם, שם. וראה בכס"מ ורדב"ז, שם; סמ"ג הל' אבלות. וכן פסק בס' האשכול ח"ב עמ' קע. וכדעת הרמב"ם פסקו הלח"מ, שם; שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' שא; הגרע"א בחידושיו ליו"ד סי' שמד; קיצשו"ע רא א.</ref>; ויש חולקים וסוברים שמתאבלים עליו<ref>רמב"ן, הובא בכס"מ ולח"מ, שם. ובשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכו, סובר כדעת הרמב"ן, ובעיקר במקום כבוד משפחה. וראה עוד בשו"ת בית אפרים, שם; גשר החיים, שם, אות ב; שו"ת יביע אומר ח"ב סי' כד אות טו.</ref>. גם לשיטות שאין מתאבלים עליו, אם רוצה להתאבל, הרשות בידו<ref>שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ב סי' רב; כל בו על אבלות, ח"א פ"ד סי' ג אות מט; עשה לך רב ח"א סי' מז.</ref>, ואפילו כהן מותר להתאבל על קרובו שהתאבד, אף על פי שאסור לו להיטמא לו<ref>שו"ת יביע אומר ח"ב במילואים לסי' כד אות טו.</ref>. | ||
הספד - אין לערוך הספד על מתאבד, גם לדעות שקרוביו מותרים להתאבל עליו<ref>שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד. וראה בתורת האדם לרמב"ן, וברא"ש | הספד - אין לערוך הספד על מתאבד, גם לדעות שקרוביו מותרים להתאבל עליו<ref>שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד. וראה בתורת האדם לרמב"ן, וברא"ש מו"ק פ"ג סי' צד, מה שנענשו בני ישראל על שלא הספידו את שאול המלך, יבמות עח ב, אע"פ שהתאבד.</ref>. ויש מי שכתב, שאפילו במקום שאין לו דין של מתאבד, ראוי לגדור ולהימנע מהספדים<ref>שו"ת הגרי"א הרצוג חיו"ד ח"ב סי' קכ.</ref>. | ||
שפיכת מים לאחר מות מתאבד הוא דווקא בבית הנפטר<ref>שו"ת אבני חפץ סי' לו; שו"ת משיב הלכה סי' תמט; כל בו על אבלות, ח"ב סי' ב אות א.</ref>. | שפיכת מים לאחר מות מתאבד הוא דווקא בבית הנפטר<ref>שו"ת אבני חפץ סי' לו; שו"ת משיב הלכה סי' תמט; כל בו על אבלות, ח"ב סי' ב אות א.</ref>. | ||
| שורה 135: | שורה 135: | ||
הזכרת נשמות - מותר להזכיר נשמות המאבדים עצמם לדעת בין שאר הנפטרים בתפילת 'א-ל מלא רחמים'<ref>שו"ת דודאי השדה סי' לט; שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' שנה; שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' לו.</ref>. | הזכרת נשמות - מותר להזכיר נשמות המאבדים עצמם לדעת בין שאר הנפטרים בתפילת 'א-ל מלא רחמים'<ref>שו"ת דודאי השדה סי' לט; שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' שנה; שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' לו.</ref>. | ||
קטן המאבד עצמו לדעת - חשוב כשלא לדעת<ref>שו"ע יו"ד שמה ג, על פי מס' שמחות ג ד, וכהסבר הראשונים - רמב"ן, תורת האדם, שעוועל, עמ' 84; | קטן המאבד עצמו לדעת - חשוב כשלא לדעת<ref>שו"ע יו"ד שמה ג, על פי מס' שמחות ג ד, וכהסבר הראשונים - רמב"ן, תורת האדם, שעוועל, עמ' 84; רא"ש מו"ק פ"ג סי' צד; מרדכי מו"ק סי' תתקי. וכן פסק ברדב"ז על הרמב"ם אבל א יא. וראה עוד בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו; ערוה"ש יו"ד שמה ד.</ref>. | ||
שוטה המאבד עצמו לדעת - חשוב כשלא לדעת<ref>פחד יצחק אות מ סי' א; גור אריה הלוי ויד אברהם, על יו"ד סי' שמה; ברכ"י יו"ד סי' שמה אות ב.</ref>. | שוטה המאבד עצמו לדעת - חשוב כשלא לדעת<ref>פחד יצחק אות מ סי' א; גור אריה הלוי ויד אברהם, על יו"ד סי' שמה; ברכ"י יו"ד סי' שמה אות ב.</ref>. | ||
| שורה 147: | שורה 147: | ||
עבריין - מי שעבר על חוקי המלכות, כגון שגנב וגזל, ועל ידי זה נהרג בדין המלכות - יש מי שכתבו, שדינו כמאבד עצמו לדעת<ref>שו"ת מהר"י ווייל סי' קיד; רמ"א יו"ד שמה ה, ובנו"כ שם.</ref>; ויש מי שחלקו על כך<ref>מרדכי מו"ק פ"ג סי' תתקלו. וראה בב"י וב"ח יו"ד סי' שמה.</ref>. | עבריין - מי שעבר על חוקי המלכות, כגון שגנב וגזל, ועל ידי זה נהרג בדין המלכות - יש מי שכתבו, שדינו כמאבד עצמו לדעת<ref>שו"ת מהר"י ווייל סי' קיד; רמ"א יו"ד שמה ה, ובנו"כ שם.</ref>; ויש מי שחלקו על כך<ref>מרדכי מו"ק פ"ג סי' תתקלו. וראה בב"י וב"ח יו"ד סי' שמה.</ref>. | ||
חיוב הצלתו - יש מי שכתבו, שמאבד עצמו לדעת אין חייבים להצילו, שכן לומדים חיוב רפואה והצלה מהשבת אבדה, ואין חייבים על השבת ממונו באבדה מדעת, ואף הלאו של 'לא תעמד על דם רעך' לא שייך במתאבד<ref>ס' המצוות לרס"ג, מ"ע כח ד"ה ומלבד; מנ"ח מ' רלז, בקומץ המנחה; הגר"י פערלא בבאורו לרס"ג, עשה כח. וראה מה שכתב ליישב דברים אלו בשו"ת באהלה של תורה ח"א סי' נו.</ref>. אך רוב הפוסקים חלקו על כך בתוקף וכתבו, "וודאי שישתקע הדבר ולא יאמר, וח"ו לומר שאם אדם השליך עצמו לנהר וכדומה, שלא יהיו הרואים מחוייבים להצילו"<ref>כלי חמדה פר' תצא סי' ו אות ב; הגרש"י זוין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' צו.</ref>, "והוא טעות גמור ושרי להו מרייהו"<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קעד ענף ג.</ref>. על כן סוברים רוב הפוסקים, שלא רק שחייבים משום 'לא תעמד על דם רעך'<ref>שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' ה אות לד; מרגליות הים, | חיוב הצלתו - יש מי שכתבו, שמאבד עצמו לדעת אין חייבים להצילו, שכן לומדים חיוב רפואה והצלה מהשבת אבדה, ואין חייבים על השבת ממונו באבדה מדעת, ואף הלאו של 'לא תעמד על דם רעך' לא שייך במתאבד<ref>ס' המצוות לרס"ג, מ"ע כח ד"ה ומלבד; מנ"ח מ' רלז, בקומץ המנחה; הגר"י פערלא בבאורו לרס"ג, עשה כח. וראה מה שכתב ליישב דברים אלו בשו"ת באהלה של תורה ח"א סי' נו.</ref>. אך רוב הפוסקים חלקו על כך בתוקף וכתבו, "וודאי שישתקע הדבר ולא יאמר, וח"ו לומר שאם אדם השליך עצמו לנהר וכדומה, שלא יהיו הרואים מחוייבים להצילו"<ref>כלי חמדה פר' תצא סי' ו אות ב; הגרש"י זוין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' צו.</ref>, "והוא טעות גמור ושרי להו מרייהו"<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קעד ענף ג.</ref>. על כן סוברים רוב הפוסקים, שלא רק שחייבים משום 'לא תעמד על דם רעך'<ref>שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' ה אות לד; מרגליות הים, סנהדרין עג א, או"ק יב; שו"ת אגרות משה, שם.</ref>, אלא שגם משום 'והשבתו לו' חייבים<ref>תשובת בעל חלקת יואב, בשו"ת דברי יששכר סי' קסט; שו"ת אגרות משה, שם; לאור ההלכה, עמ' שכב ואילך. וראה עוד בשו"ת מהר"ם מרוטנברג סי' לט; טהרת אזוב, על אגודת אזוב, דין בא במחתרת, יב, סק"ח; עמוד הימיני סי' י-יא; הרב רקובר, קול תורה, שנה יא, חוב' ח; הגרי"ש אלישיב, ספר הזכרון למרן הגרי"ב זולטי זצ"ל, ירושלים תשמ"ז, עמ' תג-תז; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' ה אות יג; שו"ת יחל ישראל ח"ב עמ' שי ואילך; אנציקלופדיה תלמודית, כרך י, ע' הצלת נפשות, הע' 90-89.</ref>, ואף מחללים שבת כדי להצילו<ref>ראה להלן הע' 130.</ref>. | ||
אינה לפי כבוד המציל - יש מי שחידש, שאם ההצלה איננה לפי כבודו, אינו מחוייב להצילו<ref>חכמת שלמה חו"מ סי' תכו.</ref>. אך יש שדחה דבריו בתוקף, "שהוא טעות גמור, ושרי להו מרייהו, וח"ו לאומרו"<ref>שו"ת אגרות משה, שם.</ref>. | אינה לפי כבוד המציל - יש מי שחידש, שאם ההצלה איננה לפי כבודו, אינו מחוייב להצילו<ref>חכמת שלמה חו"מ סי' תכו.</ref>. אך יש שדחה דבריו בתוקף, "שהוא טעות גמור, ושרי להו מרייהו, וח"ו לאומרו"<ref>שו"ת אגרות משה, שם.</ref>. | ||
| שורה 161: | שורה 161: | ||
המבקש לעבור עבירה באיום התאבדות - מי שמאיים בהתאבדות אם לא יעשו כדבריו, ומה שמבקש הוא נגד ההלכה, אין שומעים לו, ואין זה בכלל פקוח נפש הדרוש להצלתו<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' סא; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חחו"מ סי' יב אות א. וראה בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' כג.</ref>. אכן, כל זה באדם בריא, אבל מי שאינו מאוזן בנפשו הרי הוא בגדר אנוס, ומותר לעבור עברה כדי להצילו מהתאבדות<ref>הרב י. זילברשטיין, ספר עמק הלכה-אסיא, תשמ"ו, עמ' 209-202.</ref>. | המבקש לעבור עבירה באיום התאבדות - מי שמאיים בהתאבדות אם לא יעשו כדבריו, ומה שמבקש הוא נגד ההלכה, אין שומעים לו, ואין זה בכלל פקוח נפש הדרוש להצלתו<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' סא; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חחו"מ סי' יב אות א. וראה בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' כג.</ref>. אכן, כל זה באדם בריא, אבל מי שאינו מאוזן בנפשו הרי הוא בגדר אנוס, ומותר לעבור עברה כדי להצילו מהתאבדות<ref>הרב י. זילברשטיין, ספר עמק הלכה-אסיא, תשמ"ו, עמ' 209-202.</ref>. | ||
גט - בריא שאמר כתבו גט לאשתי, וכתבו וחתמו ונתנו לה, והרג עצמו מיד, כגון שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים, הרי זה גט כשר<ref>גיטין סו א; | גט - בריא שאמר כתבו גט לאשתי, וכתבו וחתמו ונתנו לה, והרג עצמו מיד, כגון שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים, הרי זה גט כשר<ref>גיטין סו א; רמב"ם גירושין ב יג; טושו"ע אבהע"ז קמא יז.</ref>. | ||
קריאה לתורה - מי שאיבד עצמו לדעת, ואחר כך נולד ממנו בן, עדיף לקרותו לתורה בשם אביו החורג, ולא להזכיר את שם אביו המתאבד, בתנאי שאמנם חלים כלפי האב הגדרים המלאים של מתאבד<ref>שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' טז.</ref>. | קריאה לתורה - מי שאיבד עצמו לדעת, ואחר כך נולד ממנו בן, עדיף לקרותו לתורה בשם אביו החורג, ולא להזכיר את שם אביו המתאבד, בתנאי שאמנם חלים כלפי האב הגדרים המלאים של מתאבד<ref>שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' טז.</ref>. | ||
| שורה 173: | שורה 173: | ||
אמנם יש הסוברים, שכל זה דווקא במתאבד שהיה ירא-שמים, אבל אם הוא מוחזק כאדם קל, ובפרט בדורות האחרונים שרבו הפרצות ועלתה שכיחות ההתאבדויות, יש להחמיר לדונו כמתאבד, גם אם לא התרו בו, מטעם גדר וסייג<ref>נהר מצרים, הל' אבלות, אות מו; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד.</ref>. | אמנם יש הסוברים, שכל זה דווקא במתאבד שהיה ירא-שמים, אבל אם הוא מוחזק כאדם קל, ובפרט בדורות האחרונים שרבו הפרצות ועלתה שכיחות ההתאבדויות, יש להחמיר לדונו כמתאבד, גם אם לא התרו בו, מטעם גדר וסייג<ref>נהר מצרים, הל' אבלות, אות מו; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' כד.</ref>. | ||
סירוב לטיפול - דין מאבד עצמו לדעת הוא דווקא אם עשה מעשה בפועל להתאבד, כמבואר לעיל, אך אם מסרב לקבל טפול, ובעקיפין מת, אף כי יכול היה להינצל אילו הסכים לקבל טפול, ואף שאסור לעשות כן<ref>ראה בס' חסידים סי' תרעד-תרעח; רמב"ן במלחמות, | סירוב לטיפול - דין מאבד עצמו לדעת הוא דווקא אם עשה מעשה בפועל להתאבד, כמבואר לעיל, אך אם מסרב לקבל טפול, ובעקיפין מת, אף כי יכול היה להינצל אילו הסכים לקבל טפול, ואף שאסור לעשות כן<ref>ראה בס' חסידים סי' תרעד-תרעח; רמב"ן במלחמות, סנהדרין עד ב; ר"ן יומא פ"ג; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' לה; מטה אפרים סי' תריח. והטעם נראה שכמו שברציחת אחרים גם גרמא אסור, ה"ה ברציחת עצמו. וראה בע' הסכמה מדעת סמוך להע' 52 ואילך.</ref>, מכל מקום אין דינו כמאבד עצמו לדעת<ref>משל"מ רוצח ב, ג. וראה עוד הרב וולנר, התורה והמדינה, ז-ח, תשט"ו-תשי"ז, עמ' שכ-שכא; הגרז"נ גולדברג, מוריה, שנה ח, חוב' ד-ה; הרב ל.י. הלפרין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' קנה. וראה עוד בע' הסכמה מדעת סמוך להע' 52 ואילך, ובע' נוטה למות הע' 231 ואילך, הע' 279, והע' 281-282.</ref>. | ||
בזיון משפחה - יש מי שחידשו, שאף אם נראה ברור שמעשה ההתאבדות עולה בקנה אחד עם הגדרות ההלכה, אבל משפחתו תתבזה מאד, אין לדונו כמתאבד<ref>שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכו; שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ב סוסי' רב; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשד.</ref>. | בזיון משפחה - יש מי שחידשו, שאף אם נראה ברור שמעשה ההתאבדות עולה בקנה אחד עם הגדרות ההלכה, אבל משפחתו תתבזה מאד, אין לדונו כמתאבד<ref>שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכו; שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ב סוסי' רב; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשד.</ref>. | ||
הימנעות מיסורים - יש שאדם מחליט לאבד עצמו לדעת כדי להימנע מיסורים קשים ובלתי נסבלים, או כשהוא חושש שלא יוכל לעמוד בניסיון. מצבים כאלו יכולים להיות מחשש שאויבים יענו אותו ויעבירוהו על דתו, או כשסובל מיסורים גופניים, עוני גמור, ורבוי צרות<ref>רבים הפוסקים והפרשנים שדנו במצבים אלו: ראה דעת זקנים בעלי התוספות, | הימנעות מיסורים - יש שאדם מחליט לאבד עצמו לדעת כדי להימנע מיסורים קשים ובלתי נסבלים, או כשהוא חושש שלא יוכל לעמוד בניסיון. מצבים כאלו יכולים להיות מחשש שאויבים יענו אותו ויעבירוהו על דתו, או כשסובל מיסורים גופניים, עוני גמור, ורבוי צרות<ref>רבים הפוסקים והפרשנים שדנו במצבים אלו: ראה דעת זקנים בעלי התוספות, בראשית ט ה; ס' האגודה גיטין נז ב; ס' יוחסין דף לב; שו"ע יו"ד שמה ג; שו"ת בשמים ראש סי' שמה; בית לחם יהודה יו"ד סי' שמה; ברכ"י יו"ד סי' שמה אות ה; נהר מצרים, הל' אבלות, סי' מז; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ריז; שו"ת מהרש"ם ח"ו חיו"ד סי' מט; פת"ש יו"ד סי' שמה סק"ב; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו; שו"ת פרשת מרדכי חיו"ד סי' כה-כו; שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' שא; שד"ח, שם, אות קכא; שבט מיהודה (אונטרמן), עמ' 42 ואילך. ואם מתאבד כזה הוא בכלל הקדושים - ראה שו"ת ר"מ ריקאנטי סי' סט; חי' רעק"א יו"ד סי' שמה; שו"ת משפט כהן סי' קמד אות ד.</ref> - יש הסבורים, שאין כל היתר להתאבד בתנאים אלו<ref>יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט; שו"ת חת"ס חאה"ע ח"א סי' סט, ושם, חיו"ד סי' שכו; שו"ת טוב טעם ודעת סי' רב; הר אבל, ענף אחד עשר; שו"ת זרע אמת ח"ב סי' קמב; שו"ת רב פעלים ח"ג חיו"ד סי' כט.</ref>; יש הסבורים, שאיסור ההתאבדות לא חל דווקא כשעושה כן מפחד שיעבירוהו על דתו, אבל לא כדי להימנע מיסורים אחרים<ref>ר"ת בתוס' ע"ז יח א ד"ה ואל; חידושי הריטב"א, הובא ביש"ש שם; שו"ת חיים שאל סי' מו.</ref>; יש מי שכתב, שדווקא אם הוא כבר טריפה מותרת התאבדותו מפחד יסורים<ref>הגרז"נ גולדברג, ס' עמק הלכה, אסיא, תשמ"ו, עמ' 76.</ref>; יש מי שכתב, שבכל סוג של יסורין אין דנים אותו כמתאבד<ref>שו"ת בשמים ראש סי' שמה. ביחס לספר זה כתב בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' קנד וחיו"ד סי' שכו, שהוא מזוייף, ואין לסמוך עליו, ולעומת זאת ראה בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עו, ושו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' ריז, ומהדו"ת ח"ב סי' נה. וראה עוד בס' שם הגדולים להחיד"א ח"ב מערכת ב סי' קכז; שו"ת פרשת מרדכי חאו"ח סי' ה; שו"ת זכר יהוסף סי' קנז; שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' מו; שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' טו אות י; פירושי איברא להגרי"א הענקין, ח"א עמ' 48, סע' יא-יב; שו"ת מן השמים, הוצאת הר"ר מרגליות, תשובה ה הע' ד. וראה באריכות מאמרו של הרב י. קטן, מספרא לסייפא, גליון 45-44, קיץ תשנ"ג. אמנם ראה בס' קריינא דאיגרתא, עמ' צג-צד, ובס' ארחות רבנו ח"א עמ' רפה, שאין לפרסם קלונו של מחבר שו"ת בשמים ראש, עיי"ש.</ref>; יש שמחלקים בין התאבדות פסיבית, היינו שיהרגוהו האויבים, שמותר בתנאים אלו, לבין התאבדות אקטיבית, היינו שיהרוג עצמו, שאסור אף בתנאים כאלו<ref>דעת זקנים מבעלי התוספות, בראשית ט ה.</ref>; ויש מי שחילקו בין מתאבד מחמת יראה גדולה, לבין מתאבד מחמת יראה קלה<ref>ערוה"ש יו"ד שמה ד; אבן יעקב סי' ג. וראה עוד בס' שבט מיהודה שער א פט"ו, בגדרי דין זה.</ref>. | ||
קידוש השם, או שלש עברות חמורות שנאמר בהם שייהרג ולא יעבור - במצבים אלו לא רק שחייבים למסור את הנפש באופן פסיבי, היינו שהאויבים יהרגוהו, אלא גם אם יש צורך להתאבד ממש כדי לקדש את השם - מותר<ref>תוס' | קידוש השם, או שלש עברות חמורות שנאמר בהם שייהרג ולא יעבור - במצבים אלו לא רק שחייבים למסור את הנפש באופן פסיבי, היינו שהאויבים יהרגוהו, אלא גם אם יש צורך להתאבד ממש כדי לקדש את השם - מותר<ref>תוס' ע"ז יח א ד"ה ואל; שו"ת מהר"ם רוטנברג (כהנא) ח"ב סי' נט; רמב"ן מלחמות סנהדרין עד א, ד"ה ועוד אביי אמר. וראה במגן אבות למאירי, פא, ששבח מרובה הוא כשמוסר עצמו על קידוש השם, וכן הוא בחידושי המאירי גיטין נז ב. וראה עוד ביש"ש ב"ק פ"ח סי' נט; דעת זקנים מבעלי התוספות, שם; ובקובץ הערות להגר"א וסרמן, יבמות נג א אות תלד.</ref>. ואף קטנים, שבדרך כלל פטורים מהמצוות, חייבים במצות קידוש השם עד כדי התאבדות<ref>לקוטי הרמב"ם, יסודי התורה ה א, על מה שכתב הרמב"ם 'כל בית ישראל מצווים על קידוש השם'.</ref>. | ||
ואם מוסר עצמו להריגה במקום שאין בו דין של ייהרג ואל יעבור - יש מי שכתב, שזה מתחייב בנפשו כדין מתאבד<ref>רמב"ם יסודי התורה ה ד. וראה במגן אבות להמאירי, שלפי הרמב"ם יש בזה משום אך את דמכם וכו'. וראה עוד בב"ר פב ט: "אין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת", וראה בבאור הגר"א יו"ד סי' קנז סק"ג. אמנם באיגרת השמד כתב הרמב"ם, שמעלתו גדולה ועשה הישר והטוב, והעיר הרב י. קאפח שם, שבמשנה תורה חזר בו. וראה עוד בשיטת הרמב"ם באיגרות הרמב"ם, הוצאת שילת, כרך א, איגרת השמד, עמ' נג, ובהערות המתרגם והמהדיר שם. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' יג.</ref>; יש שחולקים על כך<ref>תוס' | ואם מוסר עצמו להריגה במקום שאין בו דין של ייהרג ואל יעבור - יש מי שכתב, שזה מתחייב בנפשו כדין מתאבד<ref>רמב"ם יסודי התורה ה ד. וראה במגן אבות להמאירי, שלפי הרמב"ם יש בזה משום אך את דמכם וכו'. וראה עוד בב"ר פב ט: "אין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת", וראה בבאור הגר"א יו"ד סי' קנז סק"ג. אמנם באיגרת השמד כתב הרמב"ם, שמעלתו גדולה ועשה הישר והטוב, והעיר הרב י. קאפח שם, שבמשנה תורה חזר בו. וראה עוד בשיטת הרמב"ם באיגרות הרמב"ם, הוצאת שילת, כרך א, איגרת השמד, עמ' נג, ובהערות המתרגם והמהדיר שם. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' יג.</ref>; יש שחולקים על כך<ref>תוס' ע"ז כז ב ד"ה יכול; המאירי, שם; רא"ש פ"ב דע"ז; משל"מ יסודי התורה ה ד; שו"ע יו"ד קנז א; הגה' הגר"א להגהות אשר"י כתובות פי"א סי' ד; שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' רג, וראה עוד שם בסי' שמב. וראה בהגהות אשר"י שם, שנסתפק בדין זה. וראה עוד בכס"מ על הרמב"ם שם; ש"ך שם סק"א. וראה בתו"ש בראשית פ"א בהשמטות לבאור אות תלא.</ref>; ויש מי שכתב, שאמנם מי שמוסר נפשו במקום שנאמר שיעבור ולא ייהרג, הרי זה מתחייב בנפשו, אבל אם הוא אדם גדול וחסיד וירא-שמים, ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש השם, ולמסור עצמו אפילו על מצווה קלה, כדי שיראה העם, וילמדו ליראה את השם<ref>נימוק"י, סנהדרין סו"פ בן סורר. וראה באריכות בס' שבט מיהודה שער א פי"ד, בביאור שיטות הראשונים בנידון.</ref>. | ||
מרגל שנתפס - כשיש חשש שהאויבים יוציאו מאדם סודות חשובים שעלולים לפגוע באחרים, כגון מרגל שנתפס, ויש סבירות שיענו אותו קשות כדי לגלות סודו - יש מי שכתב, שאין לדונו כמאבד עצמו לדעת<ref>הרב י. גרשוני, אור המזרח, כא:218, 1972, על פי יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט.</ref>. | מרגל שנתפס - כשיש חשש שהאויבים יוציאו מאדם סודות חשובים שעלולים לפגוע באחרים, כגון מרגל שנתפס, ויש סבירות שיענו אותו קשות כדי לגלות סודו - יש מי שכתב, שאין לדונו כמאבד עצמו לדעת<ref>הרב י. גרשוני, אור המזרח, כא:218, 1972, על פי יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט.</ref>. | ||
| שורה 189: | שורה 189: | ||
במצב של מחלה נפשית - יש מי שכתב, שאם ידוע שהמתאבד סבל ממחלה דכאונית, והיה בטיפול רפואי, וגם ידוע שיש בין בני משפחתו אנשים הסובלים ממחלה זו, אם התאבד יכולים לקוברו כרגיל ולהתאבל עליו, אבל מכל מקום אם הוא כהן, אין להקל על קרוביו הכהנים להיטמא לו<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א תשב.</ref>. | במצב של מחלה נפשית - יש מי שכתב, שאם ידוע שהמתאבד סבל ממחלה דכאונית, והיה בטיפול רפואי, וגם ידוע שיש בין בני משפחתו אנשים הסובלים ממחלה זו, אם התאבד יכולים לקוברו כרגיל ולהתאבל עליו, אבל מכל מקום אם הוא כהן, אין להקל על קרוביו הכהנים להיטמא לו<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א תשב.</ref>. | ||
הלבנת חבר - מה שאמרו "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"<ref>ברכות מג ב; | הלבנת חבר - מה שאמרו "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"<ref>ברכות מג ב; ב"מ נט א; סוטה י ב.</ref> - יש שמשמע מהם, שכך הוא הדין<ref>תוס' סוטה י ב ד"ה נוח; רש"ש שם; שערי תשובה שער ג סי' קלז-קלט; מגן אבות לרשב"ץ אבות ג יא; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קעב-קעג. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' יג אות יב; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' כד אות ה ואילך.</ref>; ויש מי שכתב, "שהוא רק דרך הערה"<ref>מאירי סוטה י ב. ואף הרמב"ם השמיט דין זה. וראה עוד בתו"ת בראשית פל"ח אות כט; שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ז אות ד באריכות; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעב; מנחת אשר, בראשית סי' נג.</ref>. | ||
בושה - יש מי שכתבו, שאם איבד עצמו לדעת מחמת בושה, אין לדונו בדיני מתאבד<ref>שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קכג; משפטים לישראל, עמ' 257 ואילך. וראה חולין צד א.</ref>. | בושה - יש מי שכתבו, שאם איבד עצמו לדעת מחמת בושה, אין לדונו בדיני מתאבד<ref>שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קכג; משפטים לישראל, עמ' 257 ואילך. וראה חולין צד א.</ref>. | ||
| שורה 215: | שורה 215: | ||
יש המתייחסים להחלטה על התאבדות כהחלטה בלתי-אוטונומית מעיקרה, שכן היא נובעת במקרים רבים מהפרעות נפשיות, דחפים רגעיים או צרכים פסיכולוגיים משניים לעורר תשומת-לב וכד', כך שההחלטה נעשית בתנאים של כושר שפוט לקוי<ref>ראה דיון מפורט על הגישות האתיות השונות בספר - ד. הד, אתיקה ורפואה, תש"נ, עמ' 32 ואילך.</ref>. | יש המתייחסים להחלטה על התאבדות כהחלטה בלתי-אוטונומית מעיקרה, שכן היא נובעת במקרים רבים מהפרעות נפשיות, דחפים רגעיים או צרכים פסיכולוגיים משניים לעורר תשומת-לב וכד', כך שההחלטה נעשית בתנאים של כושר שפוט לקוי<ref>ראה דיון מפורט על הגישות האתיות השונות בספר - ד. הד, אתיקה ורפואה, תש"נ, עמ' 32 ואילך.</ref>. | ||
סיכום הגישה היהודית - על פי תורת ישראל אבוד עצמו לדעת הוא פשע חמור ביותר, ונחשב כעבירה דתית-מוסרית בצורה ברורה וחד-משמעית, ועל כן בתנאים אלו מתבטל לחלוטין כל שקול אוטונומי, וכמו-כן המעשה הוא בר-ענישה. מבחינה חינוכית יש, איפוא, דגש רב נגד ניסיונות-התאבדות, ובעד קידוש ערך החיים. ברם, לצורך ענישה בפועל נדרשים תנאים והגדרות חמורים ומדוייקים, כך שביצוע הענישה בפועל איננו שכיח. במובן זה דומה הדבר לאיסורים חמורים אחרים, שעונשם הוא אחד מארבע מיתות בית-דין, אך בפועל נדרשים תנאים כה חמורים, עד שסנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים, ויש אומרים אחת לשבעים שנה, נקראת חובלנית<ref>משנה | סיכום הגישה היהודית - על פי תורת ישראל אבוד עצמו לדעת הוא פשע חמור ביותר, ונחשב כעבירה דתית-מוסרית בצורה ברורה וחד-משמעית, ועל כן בתנאים אלו מתבטל לחלוטין כל שקול אוטונומי, וכמו-כן המעשה הוא בר-ענישה. מבחינה חינוכית יש, איפוא, דגש רב נגד ניסיונות-התאבדות, ובעד קידוש ערך החיים. ברם, לצורך ענישה בפועל נדרשים תנאים והגדרות חמורים ומדוייקים, כך שביצוע הענישה בפועל איננו שכיח. במובן זה דומה הדבר לאיסורים חמורים אחרים, שעונשם הוא אחד מארבע מיתות בית-דין, אך בפועל נדרשים תנאים כה חמורים, עד שסנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים, ויש אומרים אחת לשבעים שנה, נקראת חובלנית<ref>משנה מכות ז א. וראה עוד על הגישה הכללית של היהדות במאמר ב. גזונדהייט, אסיא, עג-עד, תשס"ד, עמ' 77 ואילך.</ref>. אכן, למרות האיסור החמור, דעת מרבית הפוסקים היא שיש לטפל ולהציל כל אדם שעשה ניסיון התאבדות. | ||
==רקע משפטי== | ==רקע משפטי== | ||