גידם: הבדלים בין גרסאות בדף

גידם הוא מי שידו קטועה, ומצינו דרגות קטיעה שונות של הגפיים העליונות, החל מקטיעה מוחלטת מהכתף<ref>ראה מנחות לז א.</ref>, ועד לקטיעה של אצבעות בלבד<ref>ראה תוספתא בכורות ה ב.</ref>. אכן, לרוב בא השימוש במושג גידם למי שיש לו זרוע, והקטיעה היא בגובה המרפק<ref>ראה ערכין יט ב, בהגדרת יד. וראה ב"ח או"ח סי' כז; ביאור הגר"א שם סק"ו.</ref>.

גידם הוא מי שנקטעו ידיו, וקיטע הוא מי שנקטעו רגליו<ref>ראה ע' חגר.</ref>, אך יש שקיטע הוא מושג מקביל לגידם, היינו שנקטעו ידיו<ref>ראה רש"י ברכות נח ב ד"ה קיטע.</ref>.

בבעלי חיים - גידם יכול להיות מי שנכרתו אוזניו או זנבו<ref>חולין עט א.</ref>.

בעת [[מתן תורה]] נרפאו כל ה[[מום|מומים]] ב[[בני ישראל]], ובין השאר גם לא היו בהם גידמים<ref>תנחומא, שמות יט ח.</ref>.

לבר-כוכבא היו מאתים אלף חיילים, שקצצו אחת מאצבעותיהם, כדי לבדוק את גבורתם<ref>ירושלמי תענית ד ח; איכה רבה ב ה.</ref>.

נחום איש גם-זו היה גידם משתי ידיו<ref>תענית כא א. וראה עוד בשבת נג ב, תיאור של אשה גידמת.</ref>.

בתלמוד מסופר על יששכר איש כפר ברקאי, שקצצו את ידיו כעונש על שלא היה לו אימת מלכות<ref>פסחים נז א; כריתות כח א.</ref>.

אכן, לפי ההלכה אין כלל עונש של קטיעת איברים, ומה שכתוב בתורה 'וקצתה את כפה'<ref>דברים כה יב.</ref>, הכוונה לפי חז"ל לממון<ref>ספרי שם, וברש"י על הפסוק.</ref>, ונביא המפרש פסוק זה כפשוטו דינו כנביא שקר, וייהרג בחנק<ref>הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה.</ref>. וכן מה שכתוב בתורה 'יד תחת יד'<ref>שמות כא כד.</ref>, ו'יד ביד'<ref>דברים יט כא.</ref>, אף כאן הכוונה לממון<ref>ב"ק פג ב; רמב"ם חובל ומזיק א ב-ו. ויש להעיר, שבתרגום יונתן דייק לתרגם "דמי עינא חולף עינא וכו'", אך בקצתה את כפה תרגם "ותקטעון ית פסת ידה", וי"ל.</ref>.

בדיני תפילין מצינו מחלוקת תנאים איך ינהג הגידם<ref>מנחות לז א; מכילתא שמות יג טז.</ref>, ומחלוקת ראשונים בהסבר המחלוקת של התנאים - יש סוברים, שאין כלל מחלוקת, אלא שדנו במצבים שונים; ויש סוברים, שחלוקים הם<ref>ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' גדם. וראה בתו"ש שמות פי"ג, אות קא ואות רו.</ref>.

אם נקטעה ידו השמאלית, ונשארה זרועו עם הקיבורת - יש סוברים, שיניח עליה בברכה<ref>תוס' מנחות לז א ד"ה קבורת; שו"ת חות יאיר סי' קסז; שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ז; מחצית השקל, או"ח סי' כז סק"ג; באוה"ל סי' כז, ד"ה בלא, שכן דעת הב"ח ואליהו רבה ובאור הגר"א; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ג אות א.</ref>; יש סוברים, שיניח על הקיבורת הגידמת בלא ברכה, כדין ספק ברכות להקל<ref>רמ"א או"ח כז א. וראה באריכות בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ז; שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' א אות א; שו"ת להורות נתן ח"ה סוסי' ב.</ref>; יש סוברים, שיניח על היד הימנית הבריאה בלא ברכה<ref>מג"א סי' כז סק"ג.</ref>; ויש סוברים, שפטור לגמרי מלהניח תפילין של יד<ref>אור זרוע ח"א סי' תקעז (וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ג אות א, מה שכתב בטעם האור זרוע). וראה במלבי"ם, ארצות החיים סי' כז, שכן משמע דעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, שלא הביאו כלל דין גידם.</ref>.

ברכת דיין האמת - הרואה את הגידם, מברך דיין האמת<ref>ברכות נח ב; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. וראה במ"ב שם סקכ"ה, והגהות הגרע"א שם.</ref>. יש אומרים, שיברך רק כשרואהו בפעם הראשונה<ref>שו"ע שם.</ref>; יש אומרים, שיברך משלשים יום לשלושים יום<ref>רמ"א שם.</ref>; יש אומרים, שיברך אחרי שלשים יום בלא שם ומלכות<ref>מ"ב שם סק"ל.</ref>; ויש אומרים, שלא יברך כלל<ref>חיי אדם סג א.</ref>. ומכל מקום, יש להיזהר שהאיש שעליו מברכים לא ירגיש בכך, כי זה יגרום לו צער<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאו"ח סי' רכה סק"א.</ref>.

ואם הוא גידם בשתי ידיו, ויש לו זרועות, יקח הלולב בזרוע ימין, והאתרוג בזרוע שמאל<ref>שו"ע או"ח תרנא ד. וראה במ"ב שם, סקכ"א.</ref>.

ואם גם אין לו זרועות כלל - יש אומרים, שיכול לקיים מצות ארבעה מינים בלקיחה בפה<ref>ברכ"י שם סק"ה; בכורי יעקב שם, סקי"ח; שו"ת בנין ציון ח"ב סי' קח.</ref>; ויש אומרים, שאין ליטול בפה<ref>פמ"ג בא"א שם סק"י; מ"ב שם סקכ"ב. וראה עוד בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' עז; שערי תשובה או"ח סי' תרנא סקי"ד; ס' מקראי קודש, סוכות, ח"ב סי' יא.</ref>.

מום בקידושין - על פי הכלל, שכל המומים הפוסלים בכוהנים פוסלים בנשים<ref>כתובות עב ב; רמב"ם אישות ז ז; טושו"ע אבהע"ז לט ד.</ref>, הרי שהמקדש אשה על מנת שאינה גידמת, ונמצא מום זה, אינה מקודשת.

האיש שנעשה גידם לאחר הנישואין, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו לתת לה גט וכתובה, אלא אם רצתה תשב עמו, ואם לא רצתה, תצא בלא כתובה<ref>כתובות עז א, מחלוקת; רמב"ם אישות כה יא. וראה במ"מ ובהגמ"י שם; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>.

יבום וחליצה - יבמה שהיא גידמת - חולצת, אפילו אם צריכה לחלוץ בשיניה, בגופה, או בעקב זרועה<ref>יבמות קה א; ירושלמי יבמות יב ו; רמב"ם יבום ד יח; טושו"ע אבהע"ז קסט לא. וראה בבראשית רבה פא ב, ובכנה"ג סי' קסט הגב"י אות לו, בשם הגאונים. והבה"ג בהל' חליצה כתב, שגידמת איננה חולצת, והוא נגד הגמ' והפוסקים - ראה אנציקלופדיה תלמודית ע' גדם הערה 70, וע' חליצה הערה 272.</ref>.

הקוטע יד של חברו משלם חמשה דברים, שהם: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת, כדין המחסר איבר של חברו שאינו חוזר<ref>ב"ק פג ב; רמב"ם חובל ומזיק ב ב; טושו"ע חו"מ תכ ד.</ref>. וחייב בתשלומים אלו גם אם חברו ביקש לקטוע את ידו, וגם אם אמר על מנת לפטור<ref>ב"ק צב א; רמב"ם חובל ומזיק ה יא; טושו"ע חו"מ תכא יב.</ref>; ויש הסבורים, שאם אמר בפירוש על מנת לפטור - פטור<ref>רמ"א שם.</ref>.

ראשי איברים - קטיעת ראשי אצבעות ידיים ורגליים הוא מעשרים וארבעה ראשי איברים שעבד יוצא לחפשי<ref>קידושין כה א; רמב"ם עבדים ה ה; טושו"ע יו"ד רסז כז. וראה ברמב"ם שם שלא גרס "ראשי" אצבעות.</ref>, ואין מטמאים משום מחיה<ref>משנה נגעים ו ז; רמב"ם טומאת צרעת ג ח, וכאן גרס גם הרמב"ם "ראשי" אצבעות.</ref>.

עדים - אם העדים המעידים על חייבי מיתות בית דין הם גידמים, הרי הוא פטור<ref>סנהדרין מה ב; רמב"ם סנהדרין יד ה. וראה בתוס' יבמות קד ב ד"ה דאמר, שדין זה לא לכל השיטות נאמר.</ref>, מפני שכתוב בתורה 'יד העדים תהיה בו'<ref>דברים יז ז.</ref>, ואפילו לא נקטעה אלא כף ידם בלבד<ref>שו"ת חות יאיר סי' קסז.</ref>. ויש מי שכתב, שמכל מקום מאריכים מאסרו בלחם צר ומים לחץ עד שתבקע כריסו<ref>מאירי סנהדרין שם.</ref>. אבל אם היו העדים גידמים מתחילתם, אינו נפטר, וייהרג ביד אחרים<ref>סנהדרין שם; רמב"ם שם. וראה ברבנו יונה סנהדרין שם, מחלוקת אם דין זה הוא דווקא אם היו גידמים קודם שראו העדות, או גם לאחר שראו אבל קודם שהעידו. וראה עוד ברמ"ה סנהדרין שם; שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ז.</ref>.

סנהדרין - זקני בית דין, חברי הסנהדרין, פסולים אם הם גידמים<ref>ירושלמי סנהדרין ח ה. ולא הוזכר דין זה במפורש בש"ס בבלי או ברמב"ם, אלא באופן כללי, שבעלי מומים פסולים לסנהדרין - ראה בבלי סנהדרין לו ב; יבמות קא ב; רמב"ם סנהדרין ב ו. וראה בתו"ת דברים פכ"א אות טז.</ref>.

סוטה שהיא גידמת, או אם בעלה גידם, אינה ראויה לשתות מים המאררים<ref>סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג. וראה בירושלמי סוטה ג א, שגידמת שותה ושני כהנים מניפים על ידה, ובתוס' סוטה יט א, ד"ה וכהן, הסבירו המחלוקת בין שני התלמודים במחלוקת הכללית אם צריך קרא כדכתיב.</ref>. ויש מי שכתב, שאם בשעת הקרבת המנחה לא היתה גידמת, ואחר כך קודם השתיה נעשתה גידמת, משקים אותה<ref>מנ"ח מ' שסו.</ref>.

נזיר, אף על פי שאין לו כפיים, יכול להקריב קרבנו<ref>נזיר מו ב, מחלוקת, וראה בירושלמי נזיר ו ט. ולהלכה נפסק ברמב"ם נזירות ח ה, שאין התנופה מעכבת בנזיר, בין יש לו כפיים ובין אין לו כפיים. וראה באור שמח נזירות ד ח.</ref>.

בן סורר ומורה - היה אביו גידם, או אמו גידמת, אינו נעשה בן סורר ומורה<ref>סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י. וראה במאירי סנהדרין שם, שהלימוד מהפסוק הוא אסמכתא, והטעם משום שאכזריות מצויה בבעלי מומים.</ref>.

מצורע, שאין לו בוהן יד או בוהן רגל ימנית, אין לו טהרה עולמית; ר' אליעזר אומר, נותן הוא על מקומן; ר' שמעון אומר, אם נתן על של שמאל יצא<ref>משנה נגעים יד ט; סנהדרין מה ב.</ref>. והלכה היא שאין לו טהרה עולמית<ref>רמב"ם מחוסרי כפרה ה א.</ref>.

ערכין - המעריך אדם, גם אם הוא גידם, נותן כפי שניו, כערך הקצוב בתורה<ref>רמב"ם ערכין א ח.</ref>.

עבודת כהן במקדש - כהן שחסרה אצבע מידו, הרי זה מום, ופסול לעבודה<ref>רמב"ם ביאת מקדש ח יא. וראה בכס"מ שם, שכתב שפשוט הוא, ולא הראה מקורו בש"ס, וראה בתו"ת ויקרא פכ"א אות קל. ולענ"ד מקורו הברור הוא בתוספתא בכורות ה ב. וקצת פלא שגידם לא נמנה בפירוש בין מומי כהן.</ref>.

תנופה וסמיכה בקרבנות - גידם פטור מתנופת הקרבנות, אך חייב בסמיכה בכל כוחו באותה יד שיש לו<ref>שפת אמת, מנחות צג ב.</ref>.