16,530
עריכות
קידושין וגרושין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
הוספת תגיות מקור
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) (תיקון קל) |
מ (הוספת תגיות מקור) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
'''חובת גילוי מומים ומחלות''' איש או אשה הסובלים ממום או ממחלה משמעותיים, שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם לא היו מסכימים לשידוך, וודאי מחוייבים לגלות לבן הזוג את הבעיה קודם השידוכין, כדי שלא יהיו קידושי טעות, וגם בלא זה יש בוודאי איסור אונאה בענייני נישואין כמו בענייני ממון, ואולי עוד יותר חמור<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות ב (וכתב שם שחולה לספר לבן הזוג על מחלת מארפאן, שהיא מחלה תורשתית עם פגיעות בלב ובעינים); שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' רנד. איסור הונאה במקח וממכר רגיל מבואר בגמ' ב"מ ס א; רמב"ם מכירה יח א; טושו"ע חו"מ רכח ט. וראה סמ"ע סי' רכז סק"א. וראה רמב"ם דעות ב ו, על איסור רמאות וגניבת דעת.</ref>. | '''חובת גילוי מומים ומחלות''' איש או אשה הסובלים ממום או ממחלה משמעותיים, שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם לא היו מסכימים לשידוך, וודאי מחוייבים לגלות לבן הזוג את הבעיה קודם השידוכין, כדי שלא יהיו קידושי טעות, וגם בלא זה יש בוודאי איסור אונאה בענייני נישואין כמו בענייני ממון, ואולי עוד יותר חמור<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות ב (וכתב שם שחולה לספר לבן הזוג על מחלת מארפאן, שהיא מחלה תורשתית עם פגיעות בלב ובעינים); שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' רנד. איסור הונאה במקח וממכר רגיל מבואר בגמ' <makor>ב"מ ס א;</makor> <makor>רמב"ם מכירה יח א;</makor> טושו"ע חו"מ רכח ט. וראה סמ"ע סי' רכז סק"א. וראה <makor>רמב"ם דעות ב ו,</makor> על איסור רמאות וגניבת דעת.</ref>. | ||
החובה היא גם על האב או האם לגלות מומים או מחלות של בני ביתם<ref>ס' חסידים סי' תקז. וראה רמב"ם רוצח יב יד, באיסור הכשלת הזולת בדבר שהוא עיוור בו.</ref>. | החובה היא גם על האב או האם לגלות מומים או מחלות של בני ביתם<ref>ס' חסידים סי' תקז. וראה <makor>רמב"ם רוצח יב יד,</makor> באיסור הכשלת הזולת בדבר שהוא עיוור בו.</ref>. | ||
אם אחד הצדדים מבקש מידע על זולתו מאדם שלישי לצרכי שידוכין, מצווה וחובה לספר לו את הידוע, ובלבד שמדובר בעובדה בדוקה ואמיתית, ודין זה נכון אפילו אם בגלל מידע זה יתבטל השידוך<ref>שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' רעח. ובפרטי הדינים של גילוי מידע לאחד הצדדים המשתדכים על ידי אדם אחר - ראה ע' סודיות רפואית, בגדרי התנאים והחיובים החלים במקרה כזה.</ref>. | אם אחד הצדדים מבקש מידע על זולתו מאדם שלישי לצרכי שידוכין, מצווה וחובה לספר לו את הידוע, ובלבד שמדובר בעובדה בדוקה ואמיתית, ודין זה נכון אפילו אם בגלל מידע זה יתבטל השידוך<ref>שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' רעח. ובפרטי הדינים של גילוי מידע לאחד הצדדים המשתדכים על ידי אדם אחר - ראה ע' סודיות רפואית, בגדרי התנאים והחיובים החלים במקרה כזה.</ref>. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
אשה שאין לה וסת - יש מי שכתב, שאינה חייבת להודיע על כך למשודך שלה<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' כז. וכתב שם, שבמצבים כאלו לא ברור שלא תוכל ללדת, אלא שיהיה לה קושי ללדת, והרבה אנשים לא מקפידים על כך, ועדיף שתקבל על עצמה האשה שאם לא יהיו לה ילדים בתוך ארבע שנים, והבעל יתבע גירושין, תסכים לכך.</ref>; ויש אומרים, שאשה שיש לה בעיות פוריות משמעותיות, חייבת להודיע למשודך על כך<ref>שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; שם חט"ז סי' ד.</ref>. | אשה שאין לה וסת - יש מי שכתב, שאינה חייבת להודיע על כך למשודך שלה<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' כז. וכתב שם, שבמצבים כאלו לא ברור שלא תוכל ללדת, אלא שיהיה לה קושי ללדת, והרבה אנשים לא מקפידים על כך, ועדיף שתקבל על עצמה האשה שאם לא יהיו לה ילדים בתוך ארבע שנים, והבעל יתבע גירושין, תסכים לכך.</ref>; ויש אומרים, שאשה שיש לה בעיות פוריות משמעותיות, חייבת להודיע למשודך על כך<ref>שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; שם חט"ז סי' ד.</ref>. | ||
'''תנאים בענייני מומים''' המקדש את האשה על מנת שאין בה מומים, ונמצאו בה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומים, אף על פי שאמר "מקפיד אני אפילו על זה", הרי זו מקודשת<ref>כתובות עב ב; רמב"ם אישות ז ז; טושו"ע אבהע"ז לט ג.</ref>; ואם אמר על מנת שאין בה כל מום, אפילו שאר מומים מעכבים<ref>ב"ש שם סק"ח. וראה באוצה"פ שם סקט"ו אות א.</ref>. | '''תנאים בענייני מומים''' המקדש את האשה על מנת שאין בה מומים, ונמצאו בה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומים, אף על פי שאמר "מקפיד אני אפילו על זה", הרי זו מקודשת<ref><makor>בבלי כתובות עב ב;</makor> <makor>רמב"ם אישות ז ז;</makor> טושו"ע אבהע"ז לט ג.</ref>; ואם אמר על מנת שאין בה כל מום, אפילו שאר מומים מעכבים<ref>ב"ש שם סק"ח. וראה באוצה"פ שם סקט"ו אות א.</ref>. | ||
המקדש אשה סתם, ונמצא עליה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, הרי זו מקודשת מספק<ref>כתובות שם; רמב"ם אישות כה ב; טושו"ע אבהע"ז לט ה. וראה פרטי דינים שונים באוצה"פ סי' לט סקל"ב.</ref>. | המקדש אשה סתם, ונמצא עליה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, הרי זו מקודשת מספק<ref>כתובות שם; <makor>רמב"ם אישות כה ב;</makor> טושו"ע אבהע"ז לט ה. וראה פרטי דינים שונים באוצה"פ סי' לט סקל"ב.</ref>. | ||
קידשה על מנת שאין בה מומים, והיו בה מומים, והלכה אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת; אבל אם התנתה האשה על מנת שאין בו מומים, והיו בו מומים, והלך אצל רופא וריפא אותו, הרי זו מקודשת<ref>כתובות עד ב; רמב"ם אישות ז ט; טושו"ע אבהע"ז לט ו. וראה פרטי דינים באוצה"פ שם סקל"ג-ל"ד.</ref>. | קידשה על מנת שאין בה מומים, והיו בה מומים, והלכה אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת; אבל אם התנתה האשה על מנת שאין בו מומים, והיו בו מומים, והלך אצל רופא וריפא אותו, הרי זו מקודשת<ref><makor>בבלי כתובות עד ב;</makor> <makor>רמב"ם אישות ז ט;</makor> טושו"ע אבהע"ז לט ו. וראה פרטי דינים באוצה"פ שם סקל"ג-ל"ד.</ref>. | ||
קידשה על מנת שלא יהיו בה מומים, ונמצאו בה מומים, וריפאן הרופא - יש אומרים, שהרי זו מקודשת למפרע<ref>טושו"ע אבהע"ז לט ז.</ref>; ויש אומרים, שאין היא מקודשת<ref>בדק הבית שם. וראה באר הגולה שם סק"צ, ואוצה"פ שם סקל"ה.</ref>. | קידשה על מנת שלא יהיו בה מומים, ונמצאו בה מומים, וריפאן הרופא - יש אומרים, שהרי זו מקודשת למפרע<ref>טושו"ע אבהע"ז לט ז.</ref>; ויש אומרים, שאין היא מקודשת<ref>בדק הבית שם. וראה באר הגולה שם סק"צ, ואוצה"פ שם סקל"ה.</ref>. | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
יש אומרים, שדווקא המומים הפוסלים בכהנים, והמומים שהוסיפו עליהם בתלמוד לעניין נשים הם הנחשבים למום באשה לעניין קידושין וגירושין<ref>ב"י אבהע"ז סי' לט; שו"ת אשר לשלמה סי' סב. וראה באוצה"פ סי' לט סקל"א אות ב.</ref>; אך רוב הפוסקים סבורים, שמומים אלו לאו דווקא הם, אלא כל מום שדרך בני אדם להקפיד עליו, הרי הוא מום באשה לעניין קידושין וגירושין<ref>שו"ת הראנ"ח סי' קב; שו"ת יד ימין סי' יא; שו"ת רב פעלים ח"א סי' ז; ערוה"ש אבהע"ז לט יח; שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קפ. וראה באוצה"פ שם. וראה בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה - שאשה שניטל רחמה הוא מום, ונחשב מקח טעות.</ref>. | יש אומרים, שדווקא המומים הפוסלים בכהנים, והמומים שהוסיפו עליהם בתלמוד לעניין נשים הם הנחשבים למום באשה לעניין קידושין וגירושין<ref>ב"י אבהע"ז סי' לט; שו"ת אשר לשלמה סי' סב. וראה באוצה"פ סי' לט סקל"א אות ב.</ref>; אך רוב הפוסקים סבורים, שמומים אלו לאו דווקא הם, אלא כל מום שדרך בני אדם להקפיד עליו, הרי הוא מום באשה לעניין קידושין וגירושין<ref>שו"ת הראנ"ח סי' קב; שו"ת יד ימין סי' יא; שו"ת רב פעלים ח"א סי' ז; ערוה"ש אבהע"ז לט יח; שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קפ. וראה באוצה"פ שם. וראה בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה - שאשה שניטל רחמה הוא מום, ונחשב מקח טעות.</ref>. | ||
'''מומים ספציפיים''' בתלמוד ובפוסקים נימנו מומים אלו: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וריח החוטם, וקול עבה, ודדים גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, וצלקת, ושומא על הפדחת שלפעמים נראית ולפעמים אינה נראית<ref>כתובות עה א; רמב"ם אישות ז ז; טושו"ע אבהע"ז לט ד. וראה הגדרת מצבים אלו באוצה"פ סי' לט סקי"ז-סקכ"ה.</ref>. | '''מומים ספציפיים''' בתלמוד ובפוסקים נימנו מומים אלו: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וריח החוטם, וקול עבה, ודדים גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, וצלקת, ושומא על הפדחת שלפעמים נראית ולפעמים אינה נראית<ref><makor>בבלי כתובות עה א;</makor> <makor>רמב"ם אישות ז ז;</makor> טושו"ע אבהע"ז לט ד. וראה הגדרת מצבים אלו באוצה"פ סי' לט סקי"ז-סקכ"ה.</ref>. | ||
מום שבגללו האיש או האשה מסריחים מאד, הרי זה עילה לגירושין<ref>ראה כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד א.</ref>, ודווקא כשהסרחון הוא כזה שרוב בני האדם נמאסים ממנו<ref>פת"ש אבהע"ז סי' קנד סק"א, בשם הרא"ם; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' מג.</ref>; ויש מי שכתב, שהיינו דווקא אם האשה דורשת גט וכתובה, אבל אם היא מוותרת על הכתובה, וטוענת שמאוס עליה הריח הרע, חייב בעלה לגרשה גם אם הריח הרע איננו חזק במיוחד<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' קיד.</ref>; ויש מי שכתב, שדווקא אם הסרחון הוא מחמת מום שאינו גורם לו להיות חולה, אבל כשהוא חולה וזקוק לעזרת בן/בת הזוג, אין לכוף לגרש, אם מחמת הדין, או מחמת דרך ארץ<ref>שו"ת אגרות משה שם, על פי המבואר בעניין מי שהוא חולה חולי ארוך - ראה להלן הע' 57 ואילך.</ref>. | מום שבגללו האיש או האשה מסריחים מאד, הרי זה עילה לגירושין<ref>ראה <makor>בבלי כתובות עז א;</makor> <makor>רמב"ם אישות כה יא;</makor> טושו"ע אבהע"ז קנד א.</ref>, ודווקא כשהסרחון הוא כזה שרוב בני האדם נמאסים ממנו<ref>פת"ש אבהע"ז סי' קנד סק"א, בשם הרא"ם; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' מג.</ref>; ויש מי שכתב, שהיינו דווקא אם האשה דורשת גט וכתובה, אבל אם היא מוותרת על הכתובה, וטוענת שמאוס עליה הריח הרע, חייב בעלה לגרשה גם אם הריח הרע איננו חזק במיוחד<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' קיד.</ref>; ויש מי שכתב, שדווקא אם הסרחון הוא מחמת מום שאינו גורם לו להיות חולה, אבל כשהוא חולה וזקוק לעזרת בן/בת הזוג, אין לכוף לגרש, אם מחמת הדין, או מחמת דרך ארץ<ref>שו"ת אגרות משה שם, על פי המבואר בעניין מי שהוא חולה חולי ארוך - ראה להלן הע' 57 ואילך.</ref>. | ||
המשתנת במיטה - יש מי שכתב, שאין זה מום באשה<ref>שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכד, והובא בב"י אבהע"ז סי' לט. וראה בהרחבה על תשובה זו במאמרם של הרב י. קטן ומ. נוימן, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 132 ואילך.</ref>, אך רוב הפוסקים סבורים, שמצב כזה הוא מום באשה<ref>ב"י ודרכי משה שם; רמ"א אבהע"ז קיז ה, שכן העיקר. וראה בנידון בשו"ת בית שלמה חאבהע"ז סי' עח; שו"ת בית דוד סי' כח; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' פב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכו; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באוצה"פ סי' לט סקל"א אות' ג-ה.</ref>. בימינו יש טיפולים רפואיים וניתוחיים יעילים לתיקון המצב של אי-נקיטת שתן, ולפיכך מקום לשקול מחדש אם המצב הוא מום המחייב גירושין<ref>ראה מאמרם של קטן ונוימן, תחומין, שם.</ref>. | המשתנת במיטה - יש מי שכתב, שאין זה מום באשה<ref>שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכד, והובא בב"י אבהע"ז סי' לט. וראה בהרחבה על תשובה זו במאמרם של הרב י. קטן ומ. נוימן, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 132 ואילך.</ref>, אך רוב הפוסקים סבורים, שמצב כזה הוא מום באשה<ref>ב"י ודרכי משה שם; רמ"א אבהע"ז קיז ה, שכן העיקר. וראה בנידון בשו"ת בית שלמה חאבהע"ז סי' עח; שו"ת בית דוד סי' כח; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' פב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכו; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באוצה"פ סי' לט סקל"א אות' ג-ה.</ref>. בימינו יש טיפולים רפואיים וניתוחיים יעילים לתיקון המצב של אי-נקיטת שתן, ולפיכך מקום לשקול מחדש אם המצב הוא מום המחייב גירושין<ref>ראה מאמרם של קטן ונוימן, תחומין, שם.</ref>. | ||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
'''חציצה לטבעת''' כלה שיש לה תחבושת או גבס בידה, אין זה מעכב את נתינת הטבעת מדין חציצה, וזה נחשב כדיעבד<ref>הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לא סק"א.</ref>. | '''חציצה לטבעת''' כלה שיש לה תחבושת או גבס בידה, אין זה מעכב את נתינת הטבעת מדין חציצה, וזה נחשב כדיעבד<ref>הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לא סק"א.</ref>. | ||
'''קידושין באשה חולה''' המקדש אשה חולה בדבר שאסור בהנאה, והיא מותרת ליהנות שלא כדרכו, או חולה מסוכנת שמותרת ליהנות אפילו כדרכה, נחלקו הפוסקים אם מקודשת אם לאו<ref>ראה מאירי וריטב"א קידושין נו ב; משל"מ אישות ה א. וראה באריכות שיטות הפוסקים במצבים שונים באוצה"פ סי' כח סקקי"א אות' ז-ט.</ref>. | '''קידושין באשה חולה''' המקדש אשה חולה בדבר שאסור בהנאה, והיא מותרת ליהנות שלא כדרכו, או חולה מסוכנת שמותרת ליהנות אפילו כדרכה, נחלקו הפוסקים אם מקודשת אם לאו<ref>ראה מאירי וריטב"א <makor>בבלי קידושין נו ב;</makor> משל"מ אישות ה א. וראה באריכות שיטות הפוסקים במצבים שונים באוצה"פ סי' כח סקקי"א אות' ז-ט.</ref>. | ||
המקדש אשה חולה במחלה מסוכנת בדבר שיכולה להתרפא ממנו, הרי זו ספק מקודשת<ref>ראה שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונט' אחרון סי' ה אות רז.</ref>. | המקדש אשה חולה במחלה מסוכנת בדבר שיכולה להתרפא ממנו, הרי זו ספק מקודשת<ref>ראה שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונט' אחרון סי' ה אות רז.</ref>. | ||
| שורה 70: | שורה 70: | ||
'''מומים או מחלות באשה''' אשה שיש לה מום או מחלה, ולפני הנישואין לא ידע הבעל על המום, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת<ref>כתובות עג ב; רמב"ם אישות כה ב; טושו"ע אבהע"ז קיז ד. וראה שם בפרטי דינים הנוגעים למצבים שיכול היה הבעל לדעת מקודם, ומי צריך להוכיח אם ידע או לא ידע.</ref>. | '''מומים או מחלות באשה''' אשה שיש לה מום או מחלה, ולפני הנישואין לא ידע הבעל על המום, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת<ref><makor>בבלי כתובות עג ב;</makor> <makor>רמב"ם אישות כה ב;</makor> טושו"ע אבהע"ז קיז ד. וראה שם בפרטי דינים הנוגעים למצבים שיכול היה הבעל לדעת מקודם, ומי צריך להוכיח אם ידע או לא ידע.</ref>. | ||
הביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה המומים, או שהודתה האשה בכך, והביא האב ראיה שראה הבעל את המומים ושתק ונתפייס, או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה; בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים, או בכף הרגל, אין שומעים לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה, וחזקתו שידע ונתפייס<ref>רמב"ם שם ה-ו; טושו"ע שם ט-י.</ref>. ואפילו הוא מום גדול, אם נודע לבעל על המום לאחר הנישואין ומכל מקום המשיך לדור עמה אחר שידע מהמום, אין לו עוד טענת מום, ולא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה על אשתו<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' ב.</ref>; אכן אם מדובר במחלה מדבקת, יכול לגרשה בעל כורחה<ref>ראה דיון הפוסקים בעניין אשה נכפית בע' נכפה הע' 76 ואילך. ומחלת הקצרת איננה מחלה מדבקת - שו"ת מחזה אברהם שם. וראה שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שכז.</ref>. וכן אם מדובר במחלה סופנית, שאומרים הרופאים שאין תרופה למחלתה של האשה, והיא הולכת ומתנוונת, מותר לשאת אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו.</ref>. | הביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה המומים, או שהודתה האשה בכך, והביא האב ראיה שראה הבעל את המומים ושתק ונתפייס, או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה; בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים, או בכף הרגל, אין שומעים לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה, וחזקתו שידע ונתפייס<ref>רמב"ם שם ה-ו; טושו"ע שם ט-י.</ref>. ואפילו הוא מום גדול, אם נודע לבעל על המום לאחר הנישואין ומכל מקום המשיך לדור עמה אחר שידע מהמום, אין לו עוד טענת מום, ולא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה על אשתו<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' ב.</ref>; אכן אם מדובר במחלה מדבקת, יכול לגרשה בעל כורחה<ref>ראה דיון הפוסקים בעניין אשה נכפית בע' נכפה הע' 76 ואילך. ומחלת הקצרת איננה מחלה מדבקת - שו"ת מחזה אברהם שם. וראה שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שכז.</ref>. וכן אם מדובר במחלה סופנית, שאומרים הרופאים שאין תרופה למחלתה של האשה, והיא הולכת ומתנוונת, מותר לשאת אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו.</ref>. | ||
| שורה 76: | שורה 76: | ||
מום שנולד באשה לאחר הנישואין, אפילו הוא מום גדול, לא יכול בעלה לגרשה בעל כורחה, ונסתחפה שדהו. לפיכך אם רצה לקיים - יקיים, ואם רצה להוציא - יתן כתובה<ref>רמב"ם שם ט-י.</ref>, ומכל מקום אין כופים אותו להיות עמה, מאחר והיא מאוסה עליו, ורוצה לגרשה ולתת כתובתה<ref>מהרי"ק שורש כז; רמ"א שם יא. וראה שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י.</ref>, וצריך לקיים לה שאר וכסות, אך לא חייב בעונתה<ref>ח"מ שם סקכ"ב; ב"ש שם סקכ"ד.</ref>, ואם היא מעכבת את הגט, איננה יכולה להוציא ממנו הנדוניא<ref>ח"מ שם.</ref>. ואם המום אינו ממאיס אותה על בעלה, חייב לתת לה שאר כסות ועונה, אפילו אם רוצה לתת לה כתובתה<ref>ב"ש שם סקכ"ה, ועיי"ש מה שכתב בנידון.</ref>. | מום שנולד באשה לאחר הנישואין, אפילו הוא מום גדול, לא יכול בעלה לגרשה בעל כורחה, ונסתחפה שדהו. לפיכך אם רצה לקיים - יקיים, ואם רצה להוציא - יתן כתובה<ref>רמב"ם שם ט-י.</ref>, ומכל מקום אין כופים אותו להיות עמה, מאחר והיא מאוסה עליו, ורוצה לגרשה ולתת כתובתה<ref>מהרי"ק שורש כז; רמ"א שם יא. וראה שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י.</ref>, וצריך לקיים לה שאר וכסות, אך לא חייב בעונתה<ref>ח"מ שם סקכ"ב; ב"ש שם סקכ"ד.</ref>, ואם היא מעכבת את הגט, איננה יכולה להוציא ממנו הנדוניא<ref>ח"מ שם.</ref>. ואם המום אינו ממאיס אותה על בעלה, חייב לתת לה שאר כסות ועונה, אפילו אם רוצה לתת לה כתובתה<ref>ב"ש שם סקכ"ה, ועיי"ש מה שכתב בנידון.</ref>. | ||
האשה שחלתה, וראה בעלה שהחולי ארוך, ויש מי שכתב שהוא-הדין בחולי שאינו ארוך<ref>ח"מ אבהע"ז סי' עט סק"ב.</ref>, ויפסיד ממון הרבה לרפואתה, רשאי לומר לה "הרי כתובתך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך, או הריני מגרשך", ונותן כתובתה והולך<ref>כתובות נא א; רמב"ם אישות יד יז; טושו"ע אבהע"ז עט ג.</ref>, אלא שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ<ref>רמב"ם וטושו"ע שם.</ref>, ודבר פשוט הוא, שיש בזה רוע מוסר<ref>מ"מ שם.</ref>. יש אומרים, שדין זה הוא דווקא כשאיננה מוטלת במיטה מחמת חוליה, אבל מוטלת על ערש דווי, חייב בעלה להמתין לה ולרפאותה<ref>ראב"ד ורשב"א, הובאו דבריהם במ"מ שם, והוא על פי ספרי עה"פ דברים יד יד - ושלחתה לנפשה, ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא, קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות. וראה בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' ג. וראה בשו"ת עמק הלכה סי' נח, ובמפתחות שם, ובהע' עין משה לשו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו סק"א - אם דין זה הוא דווקא לגרשה בעל כורחה, או אף אם מסכימה לכך, עיי"ש.</ref>; ויש אומרים, שבכל מקרה רשאי לגרשה בגט וכתובה<ref>רמב"ם, רא"ש וטור, הובאו דבריהם בב"ש שם סק"ד, ולדעתם דברי הספרי הם אסמכתא בעלמא מפני דרך ארץ.</ref>. | האשה שחלתה, וראה בעלה שהחולי ארוך, ויש מי שכתב שהוא-הדין בחולי שאינו ארוך<ref>ח"מ אבהע"ז סי' עט סק"ב.</ref>, ויפסיד ממון הרבה לרפואתה, רשאי לומר לה "הרי כתובתך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך, או הריני מגרשך", ונותן כתובתה והולך<ref><makor>בבלי כתובות נא א;</makor> <makor>רמב"ם אישות יד יז;</makor> טושו"ע אבהע"ז עט ג.</ref>, אלא שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ<ref>רמב"ם וטושו"ע שם.</ref>, ודבר פשוט הוא, שיש בזה רוע מוסר<ref>מ"מ שם.</ref>. יש אומרים, שדין זה הוא דווקא כשאיננה מוטלת במיטה מחמת חוליה, אבל מוטלת על ערש דווי, חייב בעלה להמתין לה ולרפאותה<ref>ראב"ד ורשב"א, הובאו דבריהם במ"מ שם, והוא על פי ספרי עה"פ <makor>דברים יד יד</makor> - ושלחתה לנפשה, ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא, קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות. וראה בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' ג. וראה בשו"ת עמק הלכה סי' נח, ובמפתחות שם, ובהע' עין משה לשו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו סק"א - אם דין זה הוא דווקא לגרשה בעל כורחה, או אף אם מסכימה לכך, עיי"ש.</ref>; ויש אומרים, שבכל מקרה רשאי לגרשה בגט וכתובה<ref>רמב"ם, רא"ש וטור, הובאו דבריהם בב"ש שם סק"ד, ולדעתם דברי הספרי הם אסמכתא בעלמא מפני דרך ארץ.</ref>. | ||
יש אומרים, שבזמן הזה שיש חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, אינו יכול לגרשה כשהיא חולה<ref>מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ש שם, ובח"מ שם סק"ג; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכז (וכתב שם, שמעולם לא שמענו שמי שחלתה אשתו יגרשנה בעל כורחה); שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו.</ref>; ויש אומרים, שגם בזמן הזה יכול לגרשה מחמת חולי<ref>הר"א מזרחי, הובאו דבריו בח"מ שם; ב"ש שם.</ref>. ויש מי שכתבו, שהכוונה שיכול לומר שרוצה לגרשה ואינו חייב ברפואתה, אבל לא שיכול לגרשה בעל כורחה בפועל<ref>שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' סה; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' קנב; שו"ת בית יצחק שם.</ref>, וכן שאין הבעל חייב לדור עמה וליתן לה מזונותיה<ref>ראה שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קד; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' עד; שד"ח מע' גירושין סי' ב אות יג; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו.</ref>. ויש מי שכתב, שהיינו דווקא כשכתובתה מרובה, ויכולה להתרפא מכתובתה, אבל כשדמי כתובתה מועטים, אין הבעל יכול לפטור עצמו מרפואתה, ובוודאי שאינו יכול לגרשה<ref>בית מאיר סי' עט פ"ג; שו"ת חוות בנימין ח"ב סי' מו.</ref>. וכל זה במומים שמאוסים עליו, ולא יכול לדור עמה, אבל במומים שיכול לדור עמה, בוודאי אין כל היתר לגרשה בעל כורחה<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו.</ref>. | יש אומרים, שבזמן הזה שיש חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, אינו יכול לגרשה כשהיא חולה<ref>מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ש שם, ובח"מ שם סק"ג; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכז (וכתב שם, שמעולם לא שמענו שמי שחלתה אשתו יגרשנה בעל כורחה); שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו.</ref>; ויש אומרים, שגם בזמן הזה יכול לגרשה מחמת חולי<ref>הר"א מזרחי, הובאו דבריו בח"מ שם; ב"ש שם.</ref>. ויש מי שכתבו, שהכוונה שיכול לומר שרוצה לגרשה ואינו חייב ברפואתה, אבל לא שיכול לגרשה בעל כורחה בפועל<ref>שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' סה; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' קנב; שו"ת בית יצחק שם.</ref>, וכן שאין הבעל חייב לדור עמה וליתן לה מזונותיה<ref>ראה שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קד; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' עד; שד"ח מע' גירושין סי' ב אות יג; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו.</ref>. ויש מי שכתב, שהיינו דווקא כשכתובתה מרובה, ויכולה להתרפא מכתובתה, אבל כשדמי כתובתה מועטים, אין הבעל יכול לפטור עצמו מרפואתה, ובוודאי שאינו יכול לגרשה<ref>בית מאיר סי' עט פ"ג; שו"ת חוות בנימין ח"ב סי' מו.</ref>. וכל זה במומים שמאוסים עליו, ולא יכול לדור עמה, אבל במומים שיכול לדור עמה, בוודאי אין כל היתר לגרשה בעל כורחה<ref>שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו.</ref>. | ||
| שורה 90: | שורה 90: | ||
'''מומים באיש''' יש אומרים, שכל המומים הפוסלים בנשים פוסלים גם באנשים, והיינו שאם נמצאו מומים משמעותיים באיש, אף זה נחשב כמקח טעות, וכופים אותו להוציא<ref>רבנו שמחה משפיירא, הובאו דבריו בשו"ת מהר"ם רוטנברג (קרימונה) סי' עז, ובאור זרוע ח"א סי' תשסא; שו"ת חות יאיר סי' רכא; ב"ש סי' קנד סק"ב; חידושי בית הלוי סי' ג; הגרי"א הרצוג, פסקים וכתבים, כרך ז, חאבהע"ז סי' פא; שו"ת בית אב שביעאי חלק עזרת אברהם על אבהע"ז סי' כז; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לט סק"א@. וראה עוד בשו"ת עין יצחק חאבהע"ז ח"א סי' כד.</ref>; יש אומרים, שדווקא בנשים מומים הם עילה לגרשן, אבל אם נמצאו מומים באיש, אין זה מקח טעות, ולא כופים עליו להוציאה<ref>שו"ת התשב"ץ ח"א סי' א; ב"ח אבהע"ז שם; בית מאיר שם סק"א; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קא; שו"ת יריעות שלמה ח"א סי' ח; פירושי איברא עמ' מא ואילך; חזו"א אבהע"ז סי' סט סקכ"ג; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קכח. וראה חידושי בית הלוי סי' ג. וראה עוד מאמרו של הרב ד. בס, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 194 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שלאור מחלוקת הפוסקים בנידון, הרי זה ספק קידושין<ref>שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג. אמנם ראה בחזו"א שם, שלדעתו זוהי ממילא הכוונה בשיטת הב"ש.</ref>; יש מי שחילקו בין מומים באיש שכופים אותו להוציאה<ref>ראה להלן הע' 83 ואילך.</ref>, שאם לא ידעה מהם הרי הקידושין בטלים, לבין יתר המומים, ואפילו מומים גדולים, שאין הם פוסלים באיש<ref>ברכת רצה סי' קז; יד דוד (פסקי הלכות) ח"א דקפ"ו ע"ג.</ref>; יש מי שחילקו בין אם היו המומים באיש קודם הנישואין, שיש לאשה טענת מומים, לבין אם הופיעו המומים לאחר הנישואין<ref>שאילות משה סי' ב אות מח; הגר"א פרידמן, יגדיל תורה, שנה ב, קונט' כז.</ref>; ויש מי שכתבו, שמומים גדולים בבעל מהווים עילה לביטול הקידושין, וגם גט מדרבנן איננה צריכה<ref>שו"ת אהל משה ח"ב סי' קכג אות ח; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' עט-פ. וראה עוד בנידון בשו"ת אבן יקרה סי' נג, בעניין אפילפסיה; שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג, בעניין פגמים חמורים; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת חאבהע"ז סי' קמז, וס' מנחת אברהם (הגר"א שפירא) כרך ב, עמ' צב ואילך (פורסם גם בפד"ר כרך טו עמ' 1 ואילך), בעניין שוטה; שו"ת מילואי אבן סי' כט, בעניין שוטה; שו"ת עין יצחק סי' כד, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' לג, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת מהר"ם מרוטנברג (פראג) ח"ד סי' אלף כב, מרדכי יבמות סי' כט, שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' פח, ונובי"ת חאבהע"ז סי' פ, בעניין כפירה; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' קיג, בעניין משכב זכור. וראה עוד בנידון מאמרו של הרב ד. בס, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 194 ואילך.</ref>. | '''מומים באיש''' יש אומרים, שכל המומים הפוסלים בנשים פוסלים גם באנשים, והיינו שאם נמצאו מומים משמעותיים באיש, אף זה נחשב כמקח טעות, וכופים אותו להוציא<ref>רבנו שמחה משפיירא, הובאו דבריו בשו"ת מהר"ם רוטנברג (קרימונה) סי' עז, ובאור זרוע ח"א סי' תשסא; שו"ת חות יאיר סי' רכא; ב"ש סי' קנד סק"ב; חידושי בית הלוי סי' ג; הגרי"א הרצוג, פסקים וכתבים, כרך ז, חאבהע"ז סי' פא; שו"ת בית אב שביעאי חלק עזרת אברהם על אבהע"ז סי' כז; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לט סק"א@. וראה עוד בשו"ת עין יצחק חאבהע"ז ח"א סי' כד.</ref>; יש אומרים, שדווקא בנשים מומים הם עילה לגרשן, אבל אם נמצאו מומים באיש, אין זה מקח טעות, ולא כופים עליו להוציאה<ref>שו"ת התשב"ץ ח"א סי' א; ב"ח אבהע"ז שם; בית מאיר שם סק"א; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קא; שו"ת יריעות שלמה ח"א סי' ח; פירושי איברא עמ' מא ואילך; חזו"א אבהע"ז סי' סט סקכ"ג; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קכח. וראה חידושי בית הלוי סי' ג. וראה עוד מאמרו של הרב ד. בס, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 194 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שלאור מחלוקת הפוסקים בנידון, הרי זה ספק קידושין<ref>שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג. אמנם ראה בחזו"א שם, שלדעתו זוהי ממילא הכוונה בשיטת הב"ש.</ref>; יש מי שחילקו בין מומים באיש שכופים אותו להוציאה<ref>ראה להלן הע' 83 ואילך.</ref>, שאם לא ידעה מהם הרי הקידושין בטלים, לבין יתר המומים, ואפילו מומים גדולים, שאין הם פוסלים באיש<ref>ברכת רצה סי' קז; יד דוד (פסקי הלכות) ח"א דקפ"ו ע"ג.</ref>; יש מי שחילקו בין אם היו המומים באיש קודם הנישואין, שיש לאשה טענת מומים, לבין אם הופיעו המומים לאחר הנישואין<ref>שאילות משה סי' ב אות מח; הגר"א פרידמן, יגדיל תורה, שנה ב, קונט' כז.</ref>; ויש מי שכתבו, שמומים גדולים בבעל מהווים עילה לביטול הקידושין, וגם גט מדרבנן איננה צריכה<ref>שו"ת אהל משה ח"ב סי' קכג אות ח; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' עט-פ. וראה עוד בנידון בשו"ת אבן יקרה סי' נג, בעניין אפילפסיה; שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג, בעניין פגמים חמורים; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת חאבהע"ז סי' קמז, וס' מנחת אברהם (הגר"א שפירא) כרך ב, עמ' צב ואילך (פורסם גם בפד"ר כרך טו עמ' 1 ואילך), בעניין שוטה; שו"ת מילואי אבן סי' כט, בעניין שוטה; שו"ת עין יצחק סי' כד, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' לג, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת מהר"ם מרוטנברג (פראג) ח"ד סי' אלף כב, מרדכי יבמות סי' כט, שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' פח, ונובי"ת חאבהע"ז סי' פ, בעניין כפירה; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' קיג, בעניין משכב זכור. וראה עוד בנידון מאמרו של הרב ד. בס, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 194 ואילך.</ref>. | ||
איש המוכה שחין ובעל פוליפוס, היינו ריח הפה או ריח החוטם<ref>ראה ע' אף הע' 40 ואילך.</ref>, והאשה תובעת להתגרש, כופים אותו להוציאה<ref>כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד א.</ref>. | איש המוכה שחין ובעל פוליפוס, היינו ריח הפה או ריח החוטם<ref>ראה ע' אף הע' 40 ואילך.</ref>, והאשה תובעת להתגרש, כופים אותו להוציאה<ref><makor>בבלי כתובות עז א;</makor> <makor>רמב"ם אישות כה יא;</makor> טושו"ע אבהע"ז קנד א.</ref>. | ||
האיש שנולדו לו מומים, בין מומים גדולים ובין מומים קטנים, בין שנולדו בו המומים לאחר שנשא את אשתו ובין שהיו לו קודם לכן, אין כופים להוציא<ref>כתובות עז א, מחלוקת; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>. יש אומרים, שדווקא אם נתעוור בעין אחת, או שנקטעה רגלו האחת וכיו"ב, אין כופים להוציא, אבל אם נתעוור בשתי עינים, או שנקטעו שתי רגליו וכיו"ב, כופים להוציא<ref>רא"ש כתובות שם; טור שם; רמ"א שם, בשם י"א. וראה בב"י שם, שכן דעת הרמב"ם.</ref>; ויש אומרים, שאף במקרה זה אין כופים להוציא<ref>שו"ת הרא"ש כלל מב סי' ב; שו"ת אור זרוע סי' תשס; לבוש שם; ביאור הגר"א שם סקט"ז. וראה ביאור הגר"א שם על הסתירה בין הרא"ש על כתובות לבין שו"ת הרא"ש.</ref>. | האיש שנולדו לו מומים, בין מומים גדולים ובין מומים קטנים, בין שנולדו בו המומים לאחר שנשא את אשתו ובין שהיו לו קודם לכן, אין כופים להוציא<ref><makor>בבלי כתובות עז א,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם אישות כה יא;</makor> טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>. יש אומרים, שדווקא אם נתעוור בעין אחת, או שנקטעה רגלו האחת וכיו"ב, אין כופים להוציא, אבל אם נתעוור בשתי עינים, או שנקטעו שתי רגליו וכיו"ב, כופים להוציא<ref>רא"ש כתובות שם; טור שם; רמ"א שם, בשם י"א. וראה בב"י שם, שכן דעת הרמב"ם.</ref>; ויש אומרים, שאף במקרה זה אין כופים להוציא<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל מב סי' ב;</makor> שו"ת אור זרוע סי' תשס; לבוש שם; ביאור הגר"א שם סקט"ז. וראה ביאור הגר"א שם על הסתירה בין הרא"ש על כתובות לבין שו"ת הרא"ש.</ref>. | ||
בעל שהיו לו מומים, אפילו כאלו שכופים אותו להוציא את אשתו בגט, אם מתה האשה לפני שנתגרשה, הרי הוא יורש אותה<ref>רב שרירא גאון, שו"ת שערי צדק ח"ד ש"ד סי' נא; רי"ף ורא"ש כתובות סד א; ב"ש סי' עז סק"ו וסי' צ סקכ"ג.</ref>. | בעל שהיו לו מומים, אפילו כאלו שכופים אותו להוציא את אשתו בגט, אם מתה האשה לפני שנתגרשה, הרי הוא יורש אותה<ref>רב שרירא גאון, שו"ת שערי צדק ח"ד ש"ד סי' נא; רי"ף ורא"ש <makor>בבלי כתובות סד א;</makor> ב"ש סי' עז סק"ו וסי' צ סקכ"ג.</ref>. | ||
הצלת אשה מעיגון במחלה מתקדמת של הבעל - איש שאובחן כסובל ממחלת אלצהיימר בגיל צעיר, והוא עדיין מתפקד היטב, אלא שידוע שבמשך הזמן תיפקודו השכלי ידרדר בהדרגה, ואז תישאר אשתו עגונה - יש שהציעו מספר דרכים להצילה מעיגון: הדרך המובחרת מבחינת ההלכה היא שהבעל יתן לאשתו גט לאחר זמן בשלב בו הוא עדיין מתפקד, כגון שיחול בשעה האחרונה שבה יהיה ראוי לגרש, לפני שיהיה במצב שאינו כשיר לתת גט, והוא צריך לתת לה נאמנות שלא יפייס, וגם ישבע שבועה חמורה שלא יבטל את הגט, ואחר שיגיע זמן אי-השפיות לא יתייחד עוד עם אשתו-גרושתו. דרך זו היא העדיפה כי אין בה שום חששות מן התורה. דרכים אחרות מומלצות פחות כי יש בהן חששות יותר חמורים, לגרש עכשיו גירושין גמורים, ואחר כך לקדש את אשתו על תנאי שאם ישתטה ייבטלו הקידושין למפרע; לגרש בגט על תנאי, כגון בגט למפרע או בגט "אם"; לכתוב גט עכשיו עם ציווי שיינתן כאשר הבעל יהיה בלתי שפוי<ref>במראה הבזק ח"ד סי' קלג. וראה שם באריכות הנימוקים השונים המתייחסים להצעות השונות.</ref>. ויש מי שכתב, שאם כותב בגט מעכשיו ולאחר זמן אין זו עצה נכונה כי במצב כזה דינה כספק מגורשת מעכשיו ואסורה להתייחד עמו, אלא יתן גט גמור עם ציון יום הנתינה, בתוספת תנאי שלא יחול הגט עד חצי שנה או שנה, ואם בתום תקופת חלות התנאי המצב לא הורע, יחזור ויתן גט באותה דרך<ref>שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רנח.</ref>. | הצלת אשה מעיגון במחלה מתקדמת של הבעל - איש שאובחן כסובל ממחלת אלצהיימר בגיל צעיר, והוא עדיין מתפקד היטב, אלא שידוע שבמשך הזמן תיפקודו השכלי ידרדר בהדרגה, ואז תישאר אשתו עגונה - יש שהציעו מספר דרכים להצילה מעיגון: הדרך המובחרת מבחינת ההלכה היא שהבעל יתן לאשתו גט לאחר זמן בשלב בו הוא עדיין מתפקד, כגון שיחול בשעה האחרונה שבה יהיה ראוי לגרש, לפני שיהיה במצב שאינו כשיר לתת גט, והוא צריך לתת לה נאמנות שלא יפייס, וגם ישבע שבועה חמורה שלא יבטל את הגט, ואחר שיגיע זמן אי-השפיות לא יתייחד עוד עם אשתו-גרושתו. דרך זו היא העדיפה כי אין בה שום חששות מן התורה. דרכים אחרות מומלצות פחות כי יש בהן חששות יותר חמורים, לגרש עכשיו גירושין גמורים, ואחר כך לקדש את אשתו על תנאי שאם ישתטה ייבטלו הקידושין למפרע; לגרש בגט על תנאי, כגון בגט למפרע או בגט "אם"; לכתוב גט עכשיו עם ציווי שיינתן כאשר הבעל יהיה בלתי שפוי<ref>במראה הבזק ח"ד סי' קלג. וראה שם באריכות הנימוקים השונים המתייחסים להצעות השונות.</ref>. ויש מי שכתב, שאם כותב בגט מעכשיו ולאחר זמן אין זו עצה נכונה כי במצב כזה דינה כספק מגורשת מעכשיו ואסורה להתייחד עמו, אלא יתן גט גמור עם ציון יום הנתינה, בתוספת תנאי שלא יחול הגט עד חצי שנה או שנה, ואם בתום תקופת חלות התנאי המצב לא הורע, יחזור ויתן גט באותה דרך<ref>שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רנח.</ref>. | ||
| שורה 108: | שורה 108: | ||
בעניין נישואין וגירושין של שוטה - ראה ערך [[שוטה]] | בעניין נישואין וגירושין של שוטה - ראה ערך [[שוטה]] | ||
'''שמות לגיטין''' איש או אשה שניתן להם שם מחמת חולי - יש אומרים, ששם זה הוא העיקר, ואף על פי שקוראים להם תמיד בשם הראשון, מכל מקום צריך להקדים בגט כתיבת השם השני שניתן מחמת חולי<ref>מרדכי גיטין פ"ד סי' שסט; ב"י אבהע"ז סי' קכט.</ref>, ומכל מקום לא יכתבו את שני השמות יחד, אלא שם החולי העיקרי ראשון, והשם המקורי בלשון 'דמיתקרי'<ref>שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' רלד; שם ח"ב סי' רסו; שו"ת מהרי"ק שורש צח ענף ב.</ref>. ואם אין קוראים להם עוד כלל בשם השני, אין כותבים אותו כלל, ואפילו כטפל<ref>ב"י שם; יש"ש גיטין פ"ד סי' כד; של"ה, הובא בשו"ת חוט השני סי' ט-יא; שו"ת בנין ציון ח"ג סי' צ.</ref>. | '''שמות לגיטין''' איש או אשה שניתן להם שם מחמת חולי - יש אומרים, ששם זה הוא העיקר, ואף על פי שקוראים להם תמיד בשם הראשון, מכל מקום צריך להקדים בגט כתיבת השם השני שניתן מחמת חולי<ref><makor>מרדכי גיטין פ"ד סי' שסט;</makor> ב"י אבהע"ז סי' קכט.</ref>, ומכל מקום לא יכתבו את שני השמות יחד, אלא שם החולי העיקרי ראשון, והשם המקורי בלשון 'דמיתקרי'<ref>שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' רלד; שם ח"ב סי' רסו; <makor>שו"ת מהרי"ק שורש צח ענף ב.</makor></ref>. ואם אין קוראים להם עוד כלל בשם השני, אין כותבים אותו כלל, ואפילו כטפל<ref>ב"י שם; יש"ש <makor>בבלי גיטין פ"ד סי' כד;</makor> של"ה, הובא בשו"ת חוט השני סי' ט-יא; שו"ת בנין ציון ח"ג סי' צ.</ref>. | ||
'''טביעת אצבעות לענייני עגונה''' יש הסבורים, שבדיקה של טביעת אצבעות ממת היא סימן מובהק להתיר אשה מעגינותה, היינו אם בבדיקה כזו התברר שאמנם המת הוא הבעל, יש להתיר את האשה, שכן אין שני בני אדם שיש להם אותה טביעת אצבעות, ואין טביעת האצבעות של האדם משתנה לאחר מותו, עד להתפוררות מוחלטת של העור, וכמו כן יש נאמנות למדענים העוסקים בזיהוי על סמך טביעת אצבעות<ref>ראה באריכות בנידון במאמרים הבאים - הרב ד. בורשטיין, הפרדס, תמוז, תשי"ג, סי' סד; הרב י.מ. מרמינסקי, הפרדס, תשרי, תשי"ד, סי' ג; הרב ש. פישר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' ריא ואילך; הרב ג. נבון, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' קכט ואילך; הנ"ל, נועם, יט, תשל"ז, עמ' סא ואילך; שו"ת יביע אומר ח"ו חאבהע"ז סוסי' ג. וראה באוצה"פ סי' יז סקקצ"ט בלוח הסימנים אות סב.</ref>, ויש מי שפקפק בדבר<ref>שו"ת דבר יהושע ח"ג חאבהע"ז סי' ד. וסיים שם, שכל דבריו נאמרו רק בדרך ההערה ולא להורות הלכה למעשה, ואמנם ראיותיו שם לכאורה אינן עומדות בביקורת המציאות.</ref>. | '''טביעת אצבעות לענייני עגונה''' יש הסבורים, שבדיקה של טביעת אצבעות ממת היא סימן מובהק להתיר אשה מעגינותה, היינו אם בבדיקה כזו התברר שאמנם המת הוא הבעל, יש להתיר את האשה, שכן אין שני בני אדם שיש להם אותה טביעת אצבעות, ואין טביעת האצבעות של האדם משתנה לאחר מותו, עד להתפוררות מוחלטת של העור, וכמו כן יש נאמנות למדענים העוסקים בזיהוי על סמך טביעת אצבעות<ref>ראה באריכות בנידון במאמרים הבאים - הרב ד. בורשטיין, הפרדס, תמוז, תשי"ג, סי' סד; הרב י.מ. מרמינסקי, הפרדס, תשרי, תשי"ד, סי' ג; הרב ש. פישר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' ריא ואילך; הרב ג. נבון, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' קכט ואילך; הנ"ל, נועם, יט, תשל"ז, עמ' סא ואילך; שו"ת יביע אומר ח"ו חאבהע"ז סוסי' ג. וראה באוצה"פ סי' יז סקקצ"ט בלוח הסימנים אות סב.</ref>, ויש מי שפקפק בדבר<ref>שו"ת דבר יהושע ח"ג חאבהע"ז סי' ד. וסיים שם, שכל דבריו נאמרו רק בדרך ההערה ולא להורות הלכה למעשה, ואמנם ראיותיו שם לכאורה אינן עומדות בביקורת המציאות.</ref>. | ||
| שורה 116: | שורה 116: | ||
'''עדות בשבת לעניין עגונה''' מותר לקבל בשבת עדות מאיש החולה במחלה מסוכנת והוא קרוב למות על אשה שמת בעלה, אם חוששים שלא יוכלו למצוא אחר כך עדות אחרת, והאשה תישאר עגונה; כמו כן מותר לחבוש בבית האסורים בשבת איש שרוצה לברוח ולעגן את אשתו<ref>מ"ב סי' שלט סקי"ד.</ref>. | '''עדות בשבת לעניין עגונה''' מותר לקבל בשבת עדות מאיש החולה במחלה מסוכנת והוא קרוב למות על אשה שמת בעלה, אם חוששים שלא יוכלו למצוא אחר כך עדות אחרת, והאשה תישאר עגונה; כמו כן מותר לחבוש בבית האסורים בשבת איש שרוצה לברוח ולעגן את אשתו<ref>מ"ב סי' שלט סקי"ד.</ref>. | ||
'''קטלנית''' קטלנית היא אשה שנישאה או היתה מאורסת<ref>ראה שו"ת חות יאיר סי' קצז.</ref> לשני אנשים ומתו, ודינה שאינה רשאית להינשא עוד לאיש שלישי, ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, אם מעין גורם או מזל גורם<ref>כתובות סד ב, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה כא א; טושו"ע אבהע"ז ט א.</ref>. ואם נישאת - לא תצא<ref>שו"ע אבהע"ז ט א.</ref>. אמנם יש מי שכתב, שאם בא לשאול, והורו לו שלא לשאת ונשא - יוציא, כי שאלתו מראה שהוא מקפיד ומסתכן<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז סי' כג, הובא בפת"ש סק"ב.</ref>. | '''קטלנית''' קטלנית היא אשה שנישאה או היתה מאורסת<ref>ראה שו"ת חות יאיר סי' קצז.</ref> לשני אנשים ומתו, ודינה שאינה רשאית להינשא עוד לאיש שלישי, ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, אם מעין גורם או מזל גורם<ref><makor>בבלי כתובות סד ב,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם איסורי ביאה כא א;</makor> טושו"ע אבהע"ז ט א.</ref>. ואם נישאת - לא תצא<ref><makor>שו"ע אבהע"ז ט א.</makor></ref>. אמנם יש מי שכתב, שאם בא לשאול, והורו לו שלא לשאת ונשא - יוציא, כי שאלתו מראה שהוא מקפיד ומסתכן<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז סי' כג, הובא בפת"ש סק"ב.</ref>. | ||
יש מי שכתב, שקטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב שעות היום שינזקו בהם הגופות החלשים<ref>שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' ריח (הובא בכס"מ איסורי ביאה כא א, ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' עט). וראה באיגרות הרמב"ם הוצאת הרב י. שילת ח"ב עמ' תרכא-ב.</ref>; ויש מי שכתבו שהוא איסור גמור<ref>שו"ת הר"י מיגאש סי' קג; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסד. וראה עוד באוצה"פ סי' ט סק"א אות א. וראה סיכום דיני קטלנית באוצה"פ סי' ט, ובאנציקלופדיה תלמודית כרך יג ע' חזקה@, עמ' תשמב ואילך.</ref>. | יש מי שכתב, שקטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב שעות היום שינזקו בהם הגופות החלשים<ref>שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' ריח (הובא בכס"מ איסורי ביאה כא א, ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' עט). וראה באיגרות הרמב"ם הוצאת הרב י. שילת ח"ב עמ' תרכא-ב.</ref>; ויש מי שכתבו שהוא איסור גמור<ref>שו"ת הר"י מיגאש סי' קג; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסד. וראה עוד באוצה"פ סי' ט סק"א אות א. וראה סיכום דיני קטלנית באוצה"פ סי' ט, ובאנציקלופדיה תלמודית כרך יג ע' חזקה@, עמ' תשמב ואילך.</ref>. | ||
| שורה 124: | שורה 124: | ||
יש מי שכתב, שבמקום ייבום לא חוששים לאיסור קטלנית, כי אין איסור קטלנית איסור גמור, בעוד שייבום היא מצווה מן התורה, ועוד משום ששומר מצווה לא ידע דבר רע<ref>שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קמו; שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באריכות ביחס לשיטה זו בשו"ת חכם צבי סי' א; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' מד; שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות נ; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כד; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' ה.</ref>. | יש מי שכתב, שבמקום ייבום לא חוששים לאיסור קטלנית, כי אין איסור קטלנית איסור גמור, בעוד שייבום היא מצווה מן התורה, ועוד משום ששומר מצווה לא ידע דבר רע<ref>שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קמו; שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באריכות ביחס לשיטה זו בשו"ת חכם צבי סי' א; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' מד; שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות נ; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כד; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' ה.</ref>. | ||
דין קטלנית הוא דווקא באשה שמתו בעליה, ולא באיש שמתו נשיו<ref>שו"ת הרא"ש כלל יג סי' ח; טושו"ע אבהע"ז ט ב. וראה באוצה"פ שם סקכ"ג אות א.</ref>. יש מי שכתב, שאם מתו שתי נשיו מאותה מחלה - יש לחוש, ובוודאי אם מתו שלוש נשיו<ref>ח"מ סי' ט סק"ג.</ref>, ויש מי שדחה דבריו<ref>ב"ש שם סק"ד.</ref>. | דין קטלנית הוא דווקא באשה שמתו בעליה, ולא באיש שמתו נשיו<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל יג סי' ח;</makor> טושו"ע אבהע"ז ט ב. וראה באוצה"פ שם סקכ"ג אות א.</ref>. יש מי שכתב, שאם מתו שתי נשיו מאותה מחלה - יש לחוש, ובוודאי אם מתו שלוש נשיו<ref>ח"מ סי' ט סק"ג.</ref>, ויש מי שדחה דבריו<ref>ב"ש שם סק"ד.</ref>. | ||
יש אומרים, שדין קטלנית הוא דווקא אם מת הבעל מחמת חולי, אבל אם נהרג, או מת בדבר, או כל מגיפה ומכת מדינה<ref>ראה אוצה"פ סי' ט סקי"ז. וראה בשו"ת דובב מישרים ח"ג סי' מה, באיש שמת בגלות רוסיה בזמן מלחמת העולם השניה, שרוב האנשים מתו שם מאותה מחלה, עיי"ש.</ref>, או נפל ומת וכיו"ב, אין כאן דין קטלנית, ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחים בידם<ref>רמ"א שם. השו"ע פתח כדעת הסובר שמזל גורם - ראה ב"ש סק"א, וסיים כדעת הסובר שמעיין גורם, מפני שרצה להסביר את דעת המקילים - ביאור הגר"א שם סק"ו. אמנם הט"ז שם סק"ג כתב, שכיוון שדשו בה רבים, אין הסכנה מצויה עוד.</ref>; יש מי שכתב, שהיינו דווקא אם מתו שני בעלים בדבר - אין לחוש, אך אם מתו שלושה בעלים בדבר, הרי זו חזקה גדולה, ולא תינשא<ref>שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרפב.</ref>; ויש מי שכתב, שיש מקום להקל בכל מקרה<ref>שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' ט.</ref>. | יש אומרים, שדין קטלנית הוא דווקא אם מת הבעל מחמת חולי, אבל אם נהרג, או מת בדבר, או כל מגיפה ומכת מדינה<ref>ראה אוצה"פ סי' ט סקי"ז. וראה בשו"ת דובב מישרים ח"ג סי' מה, באיש שמת בגלות רוסיה בזמן מלחמת העולם השניה, שרוב האנשים מתו שם מאותה מחלה, עיי"ש.</ref>, או נפל ומת וכיו"ב, אין כאן דין קטלנית, ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחים בידם<ref>רמ"א שם. השו"ע פתח כדעת הסובר שמזל גורם - ראה ב"ש סק"א, וסיים כדעת הסובר שמעיין גורם, מפני שרצה להסביר את דעת המקילים - ביאור הגר"א שם סק"ו. אמנם הט"ז שם סק"ג כתב, שכיוון שדשו בה רבים, אין הסכנה מצויה עוד.</ref>; יש מי שכתב, שהיינו דווקא אם מתו שני בעלים בדבר - אין לחוש, אך אם מתו שלושה בעלים בדבר, הרי זו חזקה גדולה, ולא תינשא<ref>שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרפב.</ref>; ויש מי שכתב, שיש מקום להקל בכל מקרה<ref>שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' ט.</ref>. | ||
| שורה 156: | שורה 156: | ||
'''יבם ויבמה''' יבמה שהיא חולה, ואינה יכולה לחלוץ או לייבם, מותר ליבם לשאת אשה אחרת, כיוון שאין המניעה ממנו, אלא שצריך להישבע שבכל עת שתרצה לחלוץ, יתן לה חליצה<ref>שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' ח. וראה בע' חולה הע' 264 ואילך, בדין יבם שהוא חולה.</ref>. | '''יבם ויבמה''' יבמה שהיא חולה, ואינה יכולה לחלוץ או לייבם, מותר ליבם לשאת אשה אחרת, כיוון שאין המניעה ממנו, אלא שצריך להישבע שבכל עת שתרצה לחלוץ, יתן לה חליצה<ref>שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' ח. וראה בע' חולה הע' 264 ואילך, בדין יבם שהוא חולה.</ref>. | ||
מעיקר הדין אין לחלוץ לפני שעברו תשעים יום ממות הבעל, חוץ מיום המיתה ויום הייבום או החליצה<ref>רמב"ם יבום וחליצה א יט, על פי יבמות מא ב; טושו"ע אבהע"ז קסד א. וראה ברמ"א שם ובנו"כ אם דין זה הוא לכתחילה או גם בדיעבד. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע"ז סי' כח.</ref>. אכן, אם נפלה היבמה לפני שני אחים, שאחד הוא חולה מסוכן מאד והשני הוא עולל ויונק, ואם לא יחלוץ לה מיד יש לחשוש שימות עד תשעים יום, ואז תישאר עגונה לזמן רב, עד שיגדל האח הקטן - יש אומרים, שיכול לחלוץ לה מיד כדי להצילה מעגינותה<ref>שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' ב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קטו; שו"ת הרי בשמים ח"א סי' קטו. וראה בשו"ת יביע אומר שם.</ref>. | מעיקר הדין אין לחלוץ לפני שעברו תשעים יום ממות הבעל, חוץ מיום המיתה ויום הייבום או החליצה<ref><makor>רמב"ם יבום וחליצה א יט,</makor> על פי <makor>בבלי יבמות מא ב;</makor> טושו"ע אבהע"ז קסד א. וראה ברמ"א שם ובנו"כ אם דין זה הוא לכתחילה או גם בדיעבד. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע"ז סי' כח.</ref>. אכן, אם נפלה היבמה לפני שני אחים, שאחד הוא חולה מסוכן מאד והשני הוא עולל ויונק, ואם לא יחלוץ לה מיד יש לחשוש שימות עד תשעים יום, ואז תישאר עגונה לזמן רב, עד שיגדל האח הקטן - יש אומרים, שיכול לחלוץ לה מיד כדי להצילה מעגינותה<ref>שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' ב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קטו; שו"ת הרי בשמים ח"א סי' קטו. וראה בשו"ת יביע אומר שם.</ref>. | ||
אין ביבמה דין קטלנית<ref>שו"ת הרמב"ם סי' קמג.</ref>. | אין ביבמה דין קטלנית<ref>שו"ת הרמב"ם סי' קמג.</ref>. | ||