השתנות הטבעים: הבדלים בין גרסאות בדף

אשך אחד נחלקו הפוסקים בשאלה אם איש שיש לו רק ביצה אחת יכול להוליד, יש מי שכתבו, שאף שמהתלמוד<ref><makor>ירושלמי יבמות ח ב.</makor></ref> משמע שאינו מוליד, הרי מעשים בכל יום שמולידים אותם שחותכים להם הרופאים ביצה אחת<ref>יש"ש <makor>בבלי יבמות פ"ח סי' ח.</makor></ref>, וכן גדולי הפוסקים מעידים שבעל ביצה אחת מוליד, וכן מעידים גדולי הרופאים, ואף שבירושלמי אמרו שאינו מוליד, מכל מקום נראה שהדבר תלוי בשינוי האקלים, וגם הזמנים נשתנו בכמה עניינים<ref>העמק שאלה, שאילתא קנב סק"ח. וכן כתב בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' ג ענף ב. וראה עוד בע' סריס, הע' 121 ואילך והע' 276 ואילך.</ref>.

מציצה חז"ל חייבו לבצע מציצה לאחר המילה, כדי שלא יבוא התינוק לידי סכנה<ref><makor>בבלי שבת קלג ב;</makor> <makor>רמב"ם מילה ב ב.</makor> וכתב בקצוה"ח סי' שפב סק"ב, שהמציצה אינה אלא לרפואה. אמנם יש שכתבו, שטעם המציצה איננו רק מטעם סכנה, אלא שהיא מעיקר מצות מילה, או מטעמים שלא נתבררו לנו, ולכן לא שייך לדון כאן מדין נשתנו הטבעים - ראה שו"ת בנין ציון סי' כג; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רמד; ס' יפה דעת, קונט' זכרון מרדכי; שו"ת באר משה ח"ו סי' קס אות ז. ויש להעיר, שהר"ן בחידושיו לשבת קלב הסתפק בכך. וראה מאמרו של ד"ר י. לוי, נועם, ט, עמ' רפה. וראה בע' מילה, הע' 280 ואילך.</ref>. אכן, הרופאים בדורות המאוחרים סברו, שלא רק שאין סכנה בהימנעות מהמציצה, אלא שיכולה להיות סכנה במציצה, והיא החשש מפני זיהום. בכל זאת הכריעו האחרונים, שאין לבטל את המציצה, אף על פי שהרופאים כיום סבורים אחרת, ואין לומר בזה שנשתנו העתים<ref>שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' קנב, וחיו"ד סי' רמד; שו"ת בנין ציון סי' כג-כד; שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' רנח; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' שלח; שו"ת דעת כהן סי' קמ-קמב; שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' פז; שד"ח קונט' המציצה; ביאוה"ל או"ח ריש סי' של; ערוה"ש יו"ד רסד יט; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כד; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' ריד; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קל-קלא. ומה שכתב בתפארת ישראל, <makor>בבלי שבת יט ב,</makor> בועז סק"א, שלא שייך כאן שינוי הטבע, כי יש תועלת רפואית במציצה גם לדעת הרופאים כיום, ע"י מניעת נפיחות ובצקת של הגיד (וכן כתב בשו"ת יד אלעזר, סי' נה), יש להעיר, שאין לדברים אלו הצדקה רפואית.</ref>, ואף-על-פי שיתכן שחז"ל אמרו דבריהם רק למקומותיהם, ולפי טבע זמנם, אין סומכים על הרופאים בעניין זה, כי הוא ספק סכנה, ואין הולכים בו אחר הרוב<ref>שו"ת מהר"ם שיק, חיו"ד סי' רמד; שו"ת דעת כהן סי' קמ.</ref>.

בעניין פתרון חלומות יש שכתבו, שבזמננו אין בקיאים בפתרון חלומות, וכן שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמננו, כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם<ref>רב שו"ע, או"ח רפח ז; מלבושי יו"ט או"ח רפח ה. וראה ע' חלום.</ref>.

מצבי סכנה על פי חז"ל באופן כללי דנו הפוסקים במצבים שחז"ל איבחנו כמסוכנים, ועקב כך התירו לחלל עליהם את השבת, וכיום סבורים שאין סכנה במצב זה, האם אומרים שנשתנו הטבעים ואין מחללים שבת. יש שכתבו, שבמצב כזה אין שומעים לרופאים האומרים להיפך מדברי חז"ל, כי טועים הם<ref>ב"ח או"ח סי' שכח ד"ה החושש.</ref>, ושקר הם אומרים<ref>פמ"ג א"א ומשב"ז או"ח שכח סק"ב.</ref>, ואנו אומרים שאין הם בקיאים בכך<ref>מ"ב סי' שכח סק"ח. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פ"י סק"ז.</ref>, ואין אנו אומרים בזה שנשתנה הטבע לעניין חולאים המוזכרים בגמרא שהם סכנה<ref>מנחת שבת סי' צב סקל"ב. אך ראה בס' נשמת אברהם חאו"ח סי' שכח סוסק"כ, שכיום אין מקפידים כ"כ לחלל שבת על מחלות ופציעות שקבעו חז"ל לסכנה, אולי מפני חוסר בקיאותנו לזהות בוודאות את המחלות המוזכרות בש"ס. אך עדיין צ"ע על דברים פשוטים, כמו מכה על גב היד או הרגל, שאין לכאורה מקום לטעות, וראה מה שכתב שם בזה, ועדיין צ"ע שלפחות מדין ספק פקוח נפש יהא צריך לחלל השבת. וראה בס' שמירת הגוף והנפש, ח"א, מבוא סופ"ו, שהקשה מדברי המג"א בסי' קעג, שקבע השתנות הטבעים אף בדבר של סכנה, ואף בתפא"י <makor>בבלי שבת יט ב</makor> בבועז אות א כתב, שיש מקום אפילו להקל כדעת הרופאים במקום סכנה, שהם בקיאים יותר.</ref>. ואם משמע מחז"ל, שאין במצב מסויים משום סכנה, ולפי דעת הרופאים יש בדבר זה סכנה, סומכים על הרופאים, ואפילו על רופא גוי, לחלל השבת, שעינינו רואות השתנות הזמנים בכל הדברים האלה<ref>שו"ת בשמים ראש סי' רנט.</ref>. ויש מי שכתב, שאם רק רופא אחד אומר שאין סכנה נגד מה שחז"ל קבעו לא סומכים עליו, אבל אם הוא דבר מוסכם אצל כל הרופאים שאין סכנה, אז סומכים על הרופאים<ref>הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שמירת הגוף והנפש שם. וראה עוד בע' שבת, הע' 281 ואילך.</ref>.

תחת מפולת אדם שנמצא תחת מפולת ואיננו נושם, נחשב על ידי חז"ל כמת, ואסור לחלל עליו השבת<ref><makor>בבלי יומא פה א;</makor> <makor>רמב"ם שבת ב יט;</makor> טושו"ע או"ח שכט ד.</ref>. אכן, מרבני דורנו כתבו, שבזמננו חייבים לטפל בו, שכן באמצעות שיטות ההחייאה המשוכללות ניתן כיום להצילו<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאו"ח סי' שכט אות ה; לוית חן סוסי' צג.</ref>.

הגדרת טריפה בבהמה לפי הגדרת התלמוד<ref><makor>משנה חולין ג א,</makor> וגמ' <makor>בבלי חולין נז ב.</makor></ref>, קביעת טריפות בבהמה תלויה בכך, שלא תחיה הבהמה עם פגיעה זו י"ב חודש. וכבר נשאלו הראשונים, מה דינה של בהמה שיש לה מהטריפות שמנו חז"ל, ובכל זאת חיה יותר מי"ב חודש. והשיבו באריכות, שאין לשמוע למי שמיקל בכך, ושאסור להוציא לעז על חכמים בזה, וייבטל המעיד נגד חז"ל ואלף כיוצא בו, ואל תיבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' צח.</ref>, ושאין לנו לדון בדיני תורתנו ומצוותיה על פי חכמי הטבע והרפואה, ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך, ואפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל<ref>שו"ת הריב"ש סי' תמז.</ref>, ואין להוסיף ואין לגרוע על הטריפות שמנו חז"ל, ואפילו אם נראה על פי דרכי הרפואה בימינו שאפשר שתחיה או תמות להיפך ממה שקבעו חז"ל, אין לך אלא מה שמנו חכמים<ref>רמב"ם שחיטה י יב-יג. ומה שלכאורה הוסיף הרמב"ם עצמו טריפת ניטל לחי עליון (הל' שחיטה ח כג), כבר תמהו עליו חכמי לוניל, והשיב להם הרמב"ם - ראה בשו"ת הרמב"ם מהדו' בלאו סי' שטו, וראה בכס"מ, מ"מ ולח"מ על הרמב"ם שם; ומה שלכאורה הוסיף הרמב"ם טריפת צומת הגידין שבעוף - שם ח יד, ראה השגות הראב"ד שם, ודברי המגדל עוז והרדב"ז שם, וראה בשו"ת הריב"ש סי' תמז. וראה בחזו"א יו"ד סי' ה אות ג, ובשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' ג ענף ב, חחו"מ ח"ב סי' עג סע' ד, וחיו"ד ח"ג סי' לו, מה שתמהו על דברי הרמב"ם הללו. וראה בהעמק דבר לנצי"ב <makor>שמות כב ל.</makor> וראה עוד בשו"ת בשמים ראש סי' רנט, שענייני טריפות לא ישתנו למרות שינוי הטבעים. וראה עוד בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סוסי' שכה; תבואות שור סי' ל סק"ח; מאמרו של הרב נ. א. רבינוביץ, תחומין, ח, תשמ"ז, אות ח. וראה ע' טרפה, הע' 31.</ref>. אכן, יש להעיר על רשימה לא מבוטלת של תוספות בטריפות שהוסיפו הפוסקים, אף על פי שאין להם מקור ישיר בתלמוד<ref>להלן דוגמאות של תוספות בטריפות: שו"ת חת"ס חיו"ד סי' מג, ודרכ"ת יו"ד סי' מ סקט"ז - בעניין עצם בלב; דרכ"ת סי' מ סק"ח - בעניין שני לבבות בעוף; דע"ת סי' מ סק"ג - בעניין טרפש הדבוק ללב; דרכ"ת סי' מ סק"ו - בעניין חסר כיס הלב; דרכ"ת סי' לו ס"ק שלב - בעניין בשר שהרופא גוררו בריאה; <makor>ט"ז יו"ד סי' לט ס"ק כג,</makor> ובנושאי הכלים שם, וכן בשו"ת ישועות מלכו חיו"ד סי' ה, ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' מו - בעניין עצם בריאה; פחד יצחק, ע' וושטין שניים - בעניין שני וושטים; דרכ"ת סי' מו ס"ק לג - בעניין היפוך איברי הבטן; <makor>שו"ע יו"ד מו ו</makor> - בעניין סירכות ובועות במעיים; <makor>שו"ע יו"ד מא ג,</makor> וברמ"א שם - בעניין יבש ונמוק הכבד; דרכ"ת סי' מא ס"ק לג - בעניין בועות בכבד, וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' יח; דרכ"ת סי' מא ס"ק לה, לח - בעניין נשתנה צבע הכבד; <makor>שו"ע יו"ד מא י</makor> - בעניין שני כבדים, וראה בשו"ת נובי"ק חיו"ד סוסי' ה; שו"ע יו"ד סי' מא סע' ח-ט - בעניין טריפות בטרפש, וראה בדרכ"ת סי' מא ס"ק נח; שו"ת הרשב"א ח"א סי' ג, קח, תכט וח"ז סי' קסג, ראבי"ה חולין סי' אלף ופט אות ח - מחלוקת בעניין חסר כיס מרה או ב' מרות, וראה עוד שו"ת רדב"ז ח"א סי' קמה, שו"ע יו"ד מב ב-ז, שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' צד, שו"ת הר צבי חיו"ד סי' ל, שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' י; כרתי ופלתי סי' מד ס"ק ח, שפ"ד שם ס"ק טו, תבו"ש סי' מג סק"ה - בעניין הקטנת הטחול; <makor>שו"ע יו"ד מג ה</makor> ברמ"א - בעניין מספר טחולים. וראה ברמב"ם שחיטה ו כ, שאמנם מכשיר; רמ"א יו"ד מג ב - נימוק, לקה ונרקב הטחול; דרכ"ת מג ס"ק כג - בועה בטחול; שו"ת הרדב"ז ב' אלפים רסה, דרכ"ת סי' לא סקכ"ב - בעניין מים במוח; <makor>שו"ע יו"ד לא ג</makor> - בעניין תולעים במוח. בוודאי ניתן ליישב חלק מהדוגמאות הללו או כולם, אך כעת לא מצאתי להם תשובה.</ref>, ולא ברור על סמך מה נוספו הטריפות הללו.

שינוי בדין, מפני שנהגו בני אדם להתעלם מהסכנה, אף על פי שההנחה היא שעדיין קיימת אותה סכנה, והדין השתנה בגלל העקרון של שומר פתאים ה'<ref>כגון <makor>בבלי שבת קכט ב;</makor> <makor>בבלי יבמות יב ב;</makor> <makor>בבלי יבמות עב א;</makor> <makor>עבודה זרה ל ב.</makor> וראה על כלל זה בנספח לע' סכון עצמי.</ref>.

יש שכתבו, שאם לא ברור המצב שעליו דברו חז"ל, אפשר לומר שנשתנתה המציאות, אך לא בגלל שינוי הטבע, אלא בגלל חוסר הבנתנו בדברי חז"ל, ואולי לא דברו על מצב זה<ref>ראה לעיל הע' 106 ואילך, בענייני תרופות שבחז"ל, והע' 129 ואילך, בענייני שבת.</ref>.