חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 701 בתים ,  19 באוקטובר 2009
שורה 46: שורה 46:
בימי חנוכה אין אומרים "[[תחנון]]" ואין אומרים "[[למנצח]]" {{מקור|(רמ"א או"ח סי' תרפג)}}.
בימי חנוכה אין אומרים "[[תחנון]]" ואין אומרים "[[למנצח]]" {{מקור|(רמ"א או"ח סי' תרפג)}}.


==אמירת הלל בחנוכה==
== הלל בחנוכה כביטוי לשמחה ==
כפי שהוזכר, ה[[רמב"ם]] פוסק: " ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל..."


ה[[רמב"ם]] פסק :" ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האילו שתחלתן מלילי חמשה ועשרים בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן את הנרות בערב על פתחי הבתים...
כתב [[הרב נחום רבינוביץ]] (במאמרו [http://www.birkatmoshe.org.il/images/hbfaa03.doc הלל בחנוכה לשיטת הרמב"ם]):
 
:"גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ו[[שירה]], אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו ב[[פורים]] שעדיין היו [[נביא|נביאים]], והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו [[מגילת אסתר|המגילה]]. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן (= לחבר) גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים. מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב {{מקור|(תהלים קיח, כד)}}: "'''זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'''".
כתב [[הרב נחום רבינוביץ]] במאמרו [http://www.birkatmoshe.org.il/images/hbfaa03.doc ''' הלל דחנוכה שיטת הרמב"ם''']: "גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ושירה, אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו בפורים שעדיין היו נביאים והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו המגילה. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן (=לחבר) גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים.
הבסיס לתפיסה זו, שההל הוא ביטוי של שמחה, מצויה בדברי הרמב"ם {{מקור|(בסוף הל' לולב - פ"ח הט"ו)}}:
 
:"...השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהם - עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' {{מקור|(דברים כח, מז)}}... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."
מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". יהי רצון שיתקיים בכל אחד מכם בכל מקום שהוא מקרא זה. ותהיה השמחה שלמה, ויעשה לנו ה'  ניסים ונפלאות  כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
 
והבסיס לכל הם דברי הרמב"ם בסוף הלכות שופר וסוכה ולולב (ח, יב-טו):
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה...
והיאך היתה שמחה זו?  החליל מכה, ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה - בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע, ואומרים דברי שיר ותשבחות...
שהשמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהם עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז)...
ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'...
הרי מפורש שהשירה היא ביטוי של שמחה, וכבר כתב בהלכות שביתת יום טוב (ו, כ) בהביאו פסוק מן התוכחה: "הא למדת שהעבודה בשמחה". מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית.
הרי מפורש שהשירה היא ביטוי של שמחה, וכבר כתב בהלכות שביתת יום טוב (ו, כ) בהביאו פסוק מן התוכחה: "הא למדת שהעבודה בשמחה". מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית.


supress
6,461

עריכות

תפריט ניווט