חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

=== נס פח השמן מול נס נצחון במלחמה ===

כפי שהוזכר לעיל, ישנם כמה סיבות לחגוג את חג החנוכה. במקומות מסויימים {{מקור|(בגמ' שבת כא: ועוד)}} מדוגש יותר [[נס פך השמן]], ואילו במקומות אחרים {{מקור|(בתפילת "על הניסים" ועוד)}} דוקא [[ניסי חנוכה|נס הנצחון במלחמה]].

ישנן כמה גישות ליחס בין הגורמים השונים של החג.

 

 

יש המסבירים, שעיקר שמחת ימי החנוכה היא על הנצחון במלחמה. אולם היה מקום לטעות שזהו נצחון [[טבע|טבעי]] ללא [[השגחה]] מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח.

 

 

 

==== נס פך השמן מבטא את מהות הנצחון במלחמה ושאר מאורעות התקופה ====

[[הרב יעקב אריאל]] שליט"א, רב העיר רמת-גן, [http://209.85.129.132/search?q=cache:PIwmlRyWIOYJ:www.midreshetaviv.co.il/dwlfls/%D7%A0%D7%A8%2520%D7%95%D7%90%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%94%2520-%2520%D7%94%D7%A8%D7%91%2520%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91%2520%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C.doc+%22%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91+%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%22+%D7%A0%D7%A1+%D7%A4%D7%9A+%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%9F&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il במאמרו] מסביר נס פך השמן "לא ללמד על עצמו יצא, אלא על הכלל כולו יצא". מה שאירע בבית המקדש אינו אירוע מקומי, אלא הוא משקף בעצם את מה שאירע ב[[ארץ ישראל]] כולה.

 

 

מול לחץ חברתי כה אדיר עמדה קבוצה קטנה של משפחת כוהנים ב[[מודיעין]] ששמרה על הגחלת.  רק שמנה של משפחת [[מתתיהו]] נשאר טהור וזך, חתום בחותמת הכהונה הטהורה והקדושה. קבוצה זו היתה שולית בתחילתה, רחוקה ממרכזי ההשפעה, דלה, חסרת כוח ואמצעים, "י"ב בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות"<ref>לשון [[רש"י]] בפרשת וזאת הברכה {{{מקור|(דברים לג, יא)}}.</ref> הנסחפים אחר התרבות היוונית.

 

 

זהו נס פך השמן. כמות קטנה, אך מלאה טהרת לב, מכרעת את הכף.

 

 

==== [[ארץ ישראל]] מול ה[[גלות]] ====

[[הרב דוד בר-חיים]] {{מקור|(ב}}[http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7939 מאמר חנוכה זו שאנו חוגגים – על שום מה?]{{מקור|)}} טוען שהבדלים אלו משתקפים גם בהבדל הסגנוני שבין הרמב"ם ל[[טור]] {{מקור|(או"ח סי' עתר, שהעתיק הגמ' שבת כא:)}}, בעוד הרמב"ם מתאר את הרקע לחג, כיצד בני ישראל חיו תחת כיבוש יווני, אשר ביקש למנוע מה[[יהודים]] לחיות כיהודים וחילל את המקדש. בתגובה קמו החשמונאים והיכו את הצבא היווני, והעיקר הצליחו להעמיד שלטון עצמאי לראשונה מאתים שנה. לעומת, הטור מתמקד בפך אחד של שמן.

 

יתירה מזו, ב[[מגילת תענית]] אפילו בנס פך השמן מודגש הצד הטבעי של המלחמה:

לא מוזכר כלל הנס שהמנורה דלקה שמונה ימים. "המצוה הראשונה שיכלו לוחמי החופש היהודיים לקיים במקדש ששוחרר זה עתה היתה הטבת נרות המנורה, וזאת משני טעמים: אין קושי מיוחד להרכיב מנורה מכל הבא ליד... ועוד ש'אין מחנכין המנורה; אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים' {{מקור|(רמב"ם, תמידין ומוספין ג, י)}}, כלומר: ניתן היה לבצע זאת מיידית. כך הפכה המנורה לסמל הנצחון וטיהור המקדש".

 

הסבר נוסף לסיבה שחנוכה הוא שמונה ימים<ref>וע"ע [[קושית הבית יוסף]].</ref> נמצא במגילת תענית, ואף שם לא מוזכר כלל נס פך השמן. וכך כתוב שם:

:"ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה [[משה]] במדבר לא עשה אלא שבעת ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו [[כלי שרת]], והיו מתעסקים בו שמונה ימים".

 

==== נס פח השמן מול הנצחון במלחמה ====

 

 

והוא מסביר, חג החנוכה הוא על ההצלה. הגמרא רצתה ללמוד אמירת הלל בפורים בקל וחומר מפסח: אם בהצלה מעבדות לחרות, קל וחומר הצלה ממיתה לחיים. כאשר התורה קבעה חג הפסח, זה כולל כל הצלה. כך כותב החתם סופר. אם כן, מה ענינו של נס פח השמן? מסביר המהר"ל שהוא לא הסיבה לחג אלא סימן. כלומר אותו נס הוא סימן מן השמים להסכמה אלהית למרד.

 

הרי ספקות רבים היו אם להכנס למאבק: איך בטוחים שיצליחו? יש סיכוי? פקוח נפש? בזבוז משאבים? חיילי יהודה מכבי עצמם הביעו לפניו ספקות שמא לא ינצחו בקרב, שהרי אנו מעוט קטן, ושמא אין סיכוי. יהודה מכבי השיב שגם דוד ניצח את גולית וכן יהונתן את הגדוד. אמנם, אינינו בטוחים שננצח, הוסיף, אך נעשה מה שאנו מצווים . אין מסירות נפש על תנאי שיהיה נס. כאשר הושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, הם לא ידעו מראש שיהיה נס אלא מסרו נפשם, כפי שמביא רש"י על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" {{מקור|(ויקרא כב, לב)}}.

 

מרד החשמונאים היה העזה גדולה, כי לא היו אז נביאים שיבטיחונו נצחון ולא אורים ותומים. אך לא היה צורך בכך, שהרי חייבים להלחם למען עצמאותנו.לכן בא נס פח השמן, מסביר המהר"ל, כדי לקבוע ממרומים

שהמרד הזה היה כדת וכדין. זו קביעה מאז לדורות, שיש למרוד למען חרותנו

הלאומית.