חזקת שלוש שנים: הבדלים בין גרסאות בדף

דברים אלו מהוים הסבר לפרק הזמן של החזקה (שלוש שנים), אך לא לעצם החזקה<ref>כלומר: גם אם הבעלים מאבד את שטרו לאחר שלוש שנים, זה לא מהוה עילה שניתן לו לשבת בקרקע, שכן מנין שהוא בעלים ואיבד שטרו או לא היה לו שטר מעולם, אלא שירד לקרקע חברו ב[[גזילה]]?</ref>. לכן, הציעו המפרשים כמה הסברים לחזקת שלוש שנים:

* אדם איננו שותק כשחברו ישב בקרקע שלו ואוכל פירות, והעובדה שהבעלים שתק ולא מחה מהוה ראיה שהוא [[מכר]] או [[מתנה|נתן]] את הקרקע למחזיק {{מקור|(תוס' ב"מ קי. ד"ה א"ל רבינא, בתירוץ ראשון)}}. ולכן, יש למחזיק ראיה שהוא קנה את הקרקע. אולם, עד שלוש שנים [[אחוי שטרך|העדר השטר]]<ref>משמע מדברי הרמב"ן שה[[ראיה]] נוצרת מייד, אלא שעד שלוש שנים העדר השטר מעכב מלהשתמש בה {{מקור|(וכ"ה להדיא בריטב"א: באכילה אחת)}}. מאידך, בספר [[נתיבות המשפט]] {{מקור|(סי' קמד ביאורים ס"ק ג בתו"ד)}} הוכיח שהראיה נוצרת לכל אחד ואחד בזמן אחר (שכן יש אנשים שמוחים מהר ויש שמחכים). {{מקור|להסבר זה, סדר הסוגיה (ב"ב כט.) מובן, לאחר ההסבר שהחזקה נוצרת ע"י השתיקה, שאולת הגמרא מ}}[[דברי בר אלישיב]] {{מקור|שמוחים מייד, וא"כ להם חזקה תהיה מיידית, ומתרצת שעדיין יש אחוי שטרך עד שלוש שנים, ודו"ק.}} ויש מפרשים, שלאחר שתקנו חכמים שיכול למחות עד שלוש שנים ויזכה בקרקע, ממילא ממתין ואינו מוחה עד קרוב לשלוש שנים {{מקור|(קה"י ב"ב סי' יח ס"ק ח ד"ה ואשר נראה; חי' רבי ראובן ח"א ב"ב סי' יא ד"ה ונראה דיש)}}.</ref> מורה שהוא לא קנה את הקרקע<ref>משום שדרך הקונים קרקע (ואפילו בכסף {{מקור|-עי' קידושין כו. וברש"י ד"ה לא קנה}}) לדאוג לשטר מכר.</ref>, אך לאחר שלוש שנים העדר השטר איננו מצביע על כלום, שכן אנשים אינם שומרים את השטרות זמן רב כל כך {{מקור|(פשטות לשון}}<ref>יש הטוענים שאין זה ההסבר לדברי הרמב"ן, והם מביאים לדבריהם כמה הוכחות: '''(א)''' להסבר זה, ל[[קטן]] צריכה להיות חזקה מייד, שכן הוא איננו שומר את שטרו. אך הרמב"ן {{מקור|(שם בסו"ד)}} שולל זאת, "דא"כ מי שאין לו דעת הרויח, לא מצינו אותו אלא מפסיד". וטענה זו איננה מובנת להסבר שחזקה היא ראיה. {{מקור|(ועי' קה"י ב"ב סי' יח ס"ק ה, מש"כ לתרץ על קושיא זו).}} '''(ב)''' אם הבסיס לחזקה הוא שתיקת הבעלים, חובת ההוכחה של המחזיק שהבעלים מחה. אולם ברור שחובת ההוכחה למחאה מוטלת על המחזיק. '''(ג)''' הרמב"ן בעצמו כותב במק"א {{מקור|(ב"ב לה: ד"ה והני מילי בתוך שלוש - בשם י"מ)}} שחזקה היא [[תקנת חכמים]].</ref> [[הרמב"ן]] {{מקור|ב"ב מב. ד"ה הא דתניא אכלה האב;}} [[ריטב"א]]<ref>יש המפקפקים בייחוס שיטה זו לריטב"א, משום שבדבריו כתב לגבי קטן "[[לא פלוג]]", משמע שדין זה מתקנת חכמים.</ref> {{מקור|ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא - בשם}} [[הרא"ה]]{{מקור|; תורת חיים ב"ב כט. ד"ה תרתי ותלת; ועוד)}}.

* [[תקנת חכמים]], משום שהקונים מאבדים את השטרות לאחר שלוש שנים, תקנו חכמים את חזקה זו כדי שלא יפסידו. ודאגו חכמים שתקנת לא תפסיד את הבעלים, ולא אפשרו לו למחות במשך שלוש שנים {{מקור|(}}[[קצות החשן]] {{מקור|סי' קמ ס"ק ב בדעת ה}}[[רא"ש]] {{מקור|וה}}[[נימוקי יוסף]]<ref>בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם {{מקור|(ור' להלן הסבר האבי עזרי בדעת הרמב"ן, והדברים קרובים)}}. ור' להלן הסברים נוספים בדעת הנימוק"י. {{מקור|(כמו כן, ההסברים המובאים בדעת רבנו יונה, בעצם, הם הסברים גם בדעת הנימוק"י שהעתיק דבריו כאן).}}</ref> {{מקור|(ר"פ חזקת הבתים; ועוד)}}.

* חכמים תקנו לבעלים שאם משהו יושב בקרקעו ימחה קודם ג' שנים, משום שלאחר ג' שנים אנשים מאבדים את שטרותיהם. ולכן אם לא מחה עד שלוש שנים - יש מכאן ראיה שמכר את הקרקע {{מקור|(עליות ד}}[[רבנו יונה]] {{מקור|ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא, - מובא בנימוק"י הנ"ל; שער משפט סי' קמ ס"ק ג, לקראת סופו, בדעת הרא"ש הנ"ל<ref>ור' בהסבר הבא בשם תוס' הרא"ש.</ref>, תוס' ב"ב לה: ותשובות מיימוניות לספר אישות ס"ס ה; ועוד)}}.