חזקת אומדנא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 2,524 בתים ,  25 בינואר 2010
מ
שורה 35: שורה 35:
'''ב[[דיני ממונות|ממונות]]''' יש אומרים שהולכים רק אחר אומדנא גדולה<ref>כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.</ref>.
'''ב[[דיני ממונות|ממונות]]''' יש אומרים שהולכים רק אחר אומדנא גדולה<ref>כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.</ref>.


==חוזק==
== חוזקה (לעומת הכרעות מתנגשות<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>) ==
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>.
'''[[מיגו]]''' במקום חזקת אומדנא הוא ספק בגמרא {{מקור|(בבא בתרא ה:)}}. אך ביארו המפרשים שתלוי באיזו חזקה ובאיזה מיגו מדובר:
@ בעניין החזקה - אין כל החזקות שוות בזה, יש חזקות שעדיפות ממנו, יש שפחותות ממנו {{מקור|(כגון חזקה שליח עושה שליחותו - נתיבות המשפט רסט-ד)}}, ויש שספק, כמפורש בגמרא שם {{מקור|(כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב))}}. והוסיף הגרנ"ט {{מקור|(קעט ד"ה והנראה)}} שכל דברי הגמרא שם הם רק בחזקות שהן [[בירור]] המציאות, אך בחזקות שהן רק [[הנהגה]] (- פסיקת דין בלבד)<ref>ע"ע [[חזקת הגוף]] ו[[חזקת הדין]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שנחלקו לגביהן בזה.</ref> - בוודאי שמיגו עדיף, כיוון שהוא בירור<ref>ע"ע [[מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש מי שחולק על זה.</ref>{{מקור|).}}
@ בעניין המיגו - הקובץ שיעורים {{מקור|(בבא בתרא אות כז)}} כתב שכל דברי הגמרא הם רק במיגו של [[מה לי לשקר]], אך מיגו של [[כח הטענה]]<ref>את הגדרותיהם של נאמנות וכח הטענה ביארנו בערך מיגו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref> בוודאי שהחזקה עדיפה ממנו.


'''מיגו''' במקום חזקת אומדנא הוא ספק בגמרא {{מקור|(בבלי:בבא בתרא ה:)}}. אך ביארו המפרשים שתלוי באיזו חזקה ובאיזה מיגו מדובר:
{{מקור|(והקצוה"ח (סי' קח ס"ק ד) סובר שכל דברי הגמרא שם הם רק ב}}[[הפה שאסר]]{{מקור|, אך מיגו במקום חזקה בוודאי שאינו מועיל}}<ref>בסמוך (ד"ה הפה שאסר) הבאנו דעות החולקות עליו.</ref>{{מקור|)}}.
@ בעניין החזקה - אין כל החזקות שוות בזה, יש חזקות שעדיפות ממנו, יש שפחותות ממנו {{מקור|(כגון חזקה שליח עושה שליחותו - נתיבות המשפט רסט-ד)}}, ויש שספק, כמפורש בגמרא שם {{מקור|(כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב))}}. והוסיף הגרנ"ט {{מקור|(קעט ד"ה והנראה)}} שכל דברי הגמרא שם הם רק בחזקות שהן בירור המציאות, אך בחזקות שהן רק הנהגה (פסיקת דין בלבד)<ref>ע"ע חזקת הגוף וחזקת הדין בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שנחלקו לגביהן בזה.</ref> - בוודאי שמיגו עדיף, כיוון שהוא בירור<ref>ע"ע מיגו בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש מי שחולק על זה.</ref>{{מקור|(. )}}
@ בעניין המיגו - הקובץ שיעורים {{מקור|(בבא בתרא כז)}} כתב שכל דברי הגמרא הם רק במיגו של מה לי לשקר, אך מיגו של כח הטענה<ref>את הגדרותיהם של נאמנות וכח הטענה ביארנו בערך מיגו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref> בוודאי שהחזקה עדיפה ממנו.


{{מקור|(והקצוה"ח (קח-ד) סובר שכל דברי הגמרא שם הם רק בהפה שאסר, אך מיגו במקום חזקה בוודאי שאינו מועיל)}}<ref>בסמוך (ד"ה הפה שאסר) הבאנו דעות החולקות עליו.</ref>{{מקור|}}.
'''הפה שאסר''' לא מועיל נגד חזקת אומדנא {{מקור|(שיטה מקובצת כתובות יט. בשם שיטה ישנה)}}, והקצוה"ח {{מקור|(סי' קח ס"ק ד)}} כתב שהוא ספק בגמרא {{מקור|(בבא בתרא ה:)}}. ובשו"ת שואל ומשיב {{מקור|(ח"ד ח)}} כתב שהפה שאסר הוא בעצמו אומדנא גדולה, שאדם לא ישקר כשיכול לשתוק.
 
'''הפה שאסר''' לא מועיל נגד חזקת אומדנא {{מקור|(שיטה מקובצת כתובות יט. בשם שיטה ישנה)}}, והקצוה"ח {{מקור|(קח-ד) )}}כתב שהוא ספק בגמרא {{מקור|(בבא בתרא ה:)}}. ובשו"ת שואל ומשיב {{מקור|(ח"ד ח) )}}כתב שהפה שאסר הוא בעצמו אומדנא גדולה, שאדם לא ישקר כשיכול לשתוק.


'''רובא דליתא קמן''', אומדנא עדיפה ממנו {{מקור|(שו"ת בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, תורת חסד א-א, מהרי"ט ח"ב אה"ע כז. קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב ואות ה (לגבי רוב בכלל, ולא רק רובא דליתא קמן). שב שמעתתא ו-כב לעניין אין אדם פורע תוך זמנו)}}. אך לעיל<ref>בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> הבאנו דעה שהיא עצמה מועילה רק מדין רובא דליתא קמן.
'''רובא דליתא קמן''', אומדנא עדיפה ממנו {{מקור|(שו"ת בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, תורת חסד א-א, מהרי"ט ח"ב אה"ע כז. קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב ואות ה (לגבי רוב בכלל, ולא רק רובא דליתא קמן). שב שמעתתא ו-כב לעניין אין אדם פורע תוך זמנו)}}. אך לעיל<ref>בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> הבאנו דעה שהיא עצמה מועילה רק מדין רובא דליתא קמן.


'''חזקת הגוף''', כתבו האחרונים {{מקור|(בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף)) )}}שאומדנא עדיפה גם ממנה, אך השיטה מקובצת כתב להיפך {{מקור|(כתובות י. בשם שיטה ישנה, אך ראשונים אחרים תירצו אחרת)}}.
'''[[חזקת הגוף]]''', כתבו האחרונים {{מקור|(בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף))}} שאומדנא עדיפה גם ממנה, אך השיטה מקובצת כתב להיפך {{מקור|(כתובות י. בשם שיטה ישנה, אך ראשונים אחרים תירצו אחרת)}}.


'''מוחזק''' נגד אומדנא - נחלקו בזה במחלוקת גדולה:  
'''[[מוחזק]]''' נגד אומדנא - נחלקו בזה במחלוקת גדולה:  
@ הרבה פוסקים כתבו שסתם אומדנא מועילה רק להחזיק אך לא להוציא ממון {{מקור|(ב"י חו"מ טו מביא הרבה פוסקים)}}, וכן פסק הרמב"ם {{מקור|(אישות טז-כו ומגיד משנה שם, הביאם שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"א פרק א קיד)}} שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לא מוציאה ממון. ורק אומדנא גדולה<ref>ע"ע [[אומדנא דמוכח]].</ref>, דהיינו [[דברים שבליבו ובלב כל אדם]], כן מוציאה ממון {{מקור|(שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח)}}.  
@ הרבה פוסקים כתבו שסתם אומדנא מועילה רק להחזיק אך לא להוציא ממון {{מקור|(ב"י חו"מ טו מביא הרבה פוסקים)}}, וכן פסק הרמב"ם {{מקור|(אישות טז-כו ומגיד משנה שם, הביאם שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"א פרק א קיד)}} ש[[חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה]] לא מוציאה ממון. ורק אומדנא גדולה<ref>ע"ע [[אומדנא דמוכח]].</ref>, דהיינו [[דברים שבליבו ובלב כל אדם]], כן מוציאה ממון {{מקור|(שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח)}}.
@ אמנם הרבה מפרשים כתבו בסתם שכל אומדנא מוציאה ממון, ולא חילקו {{מקור|(תורת חסד א-א, שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק וד"ה והנה, שב שמעתתא ד-ו. קונטרס החזקות סוף סימן א (ד"ה ונראה) בשם המהרי"ק, אך הסתפק בדעת המהרי"ק אולי חזקה דמכח רובא לא מוציאה ממון, אלא רק חזקה מכח רובא ומכח סברא)}}. ויש שהוסיפו טעמים מיוחדים לזה: [א] שהאומדנא היא כעדים {{מקור|(שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז)}}, [ב] שהיא כאנן סהדי {{מקור|(מהרי"ט ח"ב אה"ע כז)}}, [ג] וכן שהמוחזק לא יועיל, כי האומדנא מגלה שהוא מחזיקו שלא כדין {{מקור|(שו"ת מהרי"ק עב)}}.
@ אמנם הרבה מפרשים כתבו בסתם שכל אומדנא מוציאה ממון, ולא חילקו {{מקור|(תורת חסד א-א, שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק וד"ה והנה, שב שמעתתא ד-ו. קונטרס החזקות סוף סימן א (ד"ה ונראה) בשם המהרי"ק, אך הסתפק בדעת המהרי"ק אולי חזקה דמכח רובא לא מוציאה ממון, אלא רק חזקה מכח רובא ומכח סברא)}}. ויש שהוסיפו טעמים מיוחדים לזה: [א] שהאומדנא היא כעדים {{מקור|(שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז)}}, [ב] שהיא כאנן סהדי {{מקור|(מהרי"ט ח"ב אה"ע כז)}}, [ג] וכן שהמוחזק לא יועיל, כי האומדנא מגלה שהוא מחזיקו שלא כדין {{מקור|(שו"ת מהרי"ק עב)}}.


'''ובסוגיית''' חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו - דהיינו שהלווה טוען שפרע קודם זמן החיוב, ואינו נאמן - דנו כיצד חזקה זו מוציאה ממון מהלווה, וארבע שיטות נאמרו בזה:
'''[[אין ספק מוציא מידי ודאי]]''' - אומדנא כן מוציאה מוודאי, כי היא נחשבת כוודאי, והרי ודאי מוציא מידי ודאי {{מקור|(פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי)}}<ref>כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותה.</ref>.
@ הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון {{מקור|(שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב)}}. וכדעות דלעיל בסמוך שחזקת אומדנא יכולה להוציא ממון {{מקור|(והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים)}}.
@ הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כהוחזק כפרן וממילא חייב {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא ל)}}, שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) {{מקור|(שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא)}}.
@ הרעק"א {{מקור|(שו"ת מהדורא קמא קצז בסופו)}} כתב שהחזקה לבד לא מוציאה ממון, אלא היא מצטרפת לחזקת חיוב (שידוע שהיה חייב לו), ושתיהן יחד מוציאות ממון.
@ דעת הסמ"ע {{מקור|(עח-ב)}} שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת ברי, שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח {{מקור|(עח-א) )}}חולק על זה וסובר שמועילה גם בטענת שמא. והתומים {{מקור|(הובא בנתיבות המשפט עח-א)}} כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.
 
'''אין ספק מוציא מידי ודאי''' - אומדנא כן מוציאה מוודאי, כי היא נחשבת כוודאי, והרי ודאי מוציא מידי ודאי {{מקור|(פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי)}}<ref>כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותה.</ref>.


==כללים==
==כללים==
supress
6,432

עריכות

תפריט ניווט