supress
6,432
עריכות
רשלנות רפואית: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←עקרונות הלכתיים ומקורות ראשוניים
מ (הוספת תגיות מקור) |
|||
| שורה 102: | שורה 102: | ||
'''כללי''' רבות הן ההלכות וההגדרות הנוגעות לכללי חיובים בנזיקין ובהריגה. כאן יובאו רק מספר כללים והגדרות הכרחיים הנוגעים לדיוני הפוסקים ביחס לרשלנות רפואית. | '''כללי''' רבות הן ההלכות וההגדרות הנוגעות לכללי חיובים בנזיקין ובהריגה. כאן יובאו רק מספר כללים והגדרות הכרחיים הנוגעים לדיוני הפוסקים ביחס לרשלנות רפואית. | ||
'''אדם מועד לעולם''' באופן עקרוני קיים הכלל ההלכתי שאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער ובין ישן<ref>ב"ק כו א-ב.</ref>, בין באונס ובין ברצון<ref><makor>בבלי סנהדרין עב א.</makor></ref>, והיינו שאדם המזיק בשוגג חייב כאילו הזיק במזיד<ref><makor>רמב"ם חובל ומזיק ו א;</makor> טושו"ע חו"מ תכא ג.</ref>. יש הסבורים, שכלל זה נאמר דווקא באונס רגיל (מעין אבידה), אבל באונס גמור (מעין גניבה) כל אדם פטור<ref>תוס' <makor>ב"ק ד א</makor> ד"ה כיון, ותוס' <makor>ב"ק כז ב</makor> ד"ה ושמואל; נימוק"י <makor>ב"ק ד א;</makor> רא"ש <makor>ב"ק כז ב;</makor> רמ"א חו"מ שעח א. והוא על פי ירושלמי <makor>ב"ק ב ח.</makor></ref>; ויש הסבורים, שגם באונס גמור אדם מועד לעולם<ref><makor>רמב"ם חובל ומזיק ו א,</makor> על פי המ"מ שם; רמב"ן <makor>ב"מ פב ב;</makor> ש"ך חו"מ שעח סק"א. וראה ריב"א בשיטמ"ק <makor>ב"ק כז א</makor> ד"ה נפל.</ref>. | '''[[אדם מועד לעולם]]''' באופן עקרוני קיים הכלל ההלכתי שאדם מועד לעולם, בין [[שוגג]] בין [[מזיד]], בין ער ובין ישן<ref>ב"ק כו א-ב.</ref>, בין באונס ובין ברצון<ref><makor>בבלי סנהדרין עב א.</makor></ref>, והיינו שאדם המזיק בשוגג חייב כאילו הזיק במזיד<ref><makor>רמב"ם חובל ומזיק ו א;</makor> טושו"ע חו"מ תכא ג.</ref>. יש הסבורים, שכלל זה נאמר דווקא באונס רגיל (מעין אבידה), אבל באונס גמור (מעין גניבה) כל אדם פטור<ref>תוס' <makor>ב"ק ד א</makor> ד"ה כיון, ותוס' <makor>ב"ק כז ב</makor> ד"ה ושמואל; נימוק"י <makor>ב"ק ד א;</makor> רא"ש <makor>ב"ק כז ב;</makor> רמ"א חו"מ שעח א. והוא על פי ירושלמי <makor>ב"ק ב ח.</makor></ref>; ויש הסבורים, שגם באונס גמור אדם מועד לעולם<ref><makor>רמב"ם חובל ומזיק ו א,</makor> על פי המ"מ שם; רמב"ן <makor>ב"מ פב ב;</makor> ש"ך חו"מ שעח סק"א. וראה ריב"א בשיטמ"ק <makor>ב"ק כז א</makor> ד"ה נפל.</ref>. | ||
העקרון של חיוב אדם בשוגג, הן בחבלה והן בגרימת מוות, לא חל כאשר מבצע הפעולה עוסק במצווה, וכתוצאה מכך נגרמה החבלה או המוות<ref><makor>בבלי מכות ח א;</makor> תוספתא <makor>ב"ק ט ג;</makor> רמב"ם רוצח ה ה-ו.</ref>. דוגמאות לכך: אב שהכה את בנו לצורך חינוכו, רב שהכה את תלמידו לצורך חינוכו, שליח בית דין שהכה את מי שנתחייב מלקות על פי בית דין, המדליק נר חנוכה והזיק בהדלקתו, הרץ | העקרון של חיוב אדם בשוגג, הן בחבלה והן בגרימת מוות, לא חל כאשר מבצע הפעולה [[עוסק במצווה]], וכתוצאה מכך נגרמה החבלה או המוות<ref><makor>בבלי מכות ח א;</makor> תוספתא <makor>ב"ק ט ג;</makor> רמב"ם רוצח ה ה-ו.</ref>. דוגמאות לכך: אב שהכה את בנו לצורך [[חינוך|חינוכו]], רב שהכה את תלמידו לצורך חינוכו, [[שליח בית דין]] שהכה את מי שנתחייב [[מלקות]] על פי [[בית דין]], המדליק [[נר חנוכה]] והזיק בהדלקתו, הרץ ב[[ערב שבת]] [[בין השמשות]] לצורך מצווה ו[[מזיק|הזיק]], או המזיק מתוך שמחת מצווה<ref>ראה עוד בנידון במאמרו של א. שוחטמן, סיני, עג, תשל"ג עמ' קלז ואילך.</ref>. | ||
'''טעות דיינים ורופאים''' מצינו בהלכה התייחסות מיוחדת לנזקים שנגרמים כתוצאה מטעות של אנשים שיש להם אחריות וסמכות לגבי זולתם, ובמיוחד נידונה שאלה זו ביחס לדיינים וביחס לרופאים. חז"ל והפוסקים דנו באריכות בדינו של דיין שטעה בפסק דינו. הם הבדילו בין טעות בדבר משנה, היינו שטעה בדין המפורש במשנה, או שטעה בדבר פשוט, גלוי וידוע, לבין טעות בשיקול הדעת, היינו שטעה בדבר שסוגיית העולם נוהגת אחרת ממה שפסק, כגון שפסק כדעה אחת, בעוד שכבר פשט המנהג בכל העולם כדעה האחרת, או שרוב הדיינים נראית להם הדעה האחרת; דנו במצבים שבעלי הדין קבלו עליהם מראש את פסיקת הדיין, היינו מצב של הסכמה לפסיקתו; דנו בנוגע לחיובו של הדיין במקום שטעה ואין הדין חוזר, או כשאי אפשר להחזירו ולתקן את הטעות, ומה שעשה עשוי; והבדילו בין דיין מומחה לרבים, לבין הדיוטות שדנו, ובין דן דין יחיד לבין שלושה שדנו<ref>ראה באריכות על פרטי הדינים הנוגעים לחילוקים השונים הללו באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, ע' טעות הדיינים, עמ' תצה ואילך.</ref>. | '''טעות דיינים ורופאים''' מצינו בהלכה התייחסות מיוחדת לנזקים שנגרמים כתוצאה מטעות של אנשים שיש להם אחריות וסמכות לגבי זולתם, ובמיוחד נידונה שאלה זו ביחס לדיינים וביחס לרופאים. חז"ל והפוסקים דנו באריכות בדינו של דיין שטעה בפסק דינו. הם הבדילו בין טעות בדבר משנה, היינו שטעה בדין המפורש במשנה, או שטעה בדבר פשוט, גלוי וידוע, לבין טעות בשיקול הדעת, היינו שטעה בדבר שסוגיית העולם נוהגת אחרת ממה שפסק, כגון שפסק כדעה אחת, בעוד שכבר פשט המנהג בכל העולם כדעה האחרת, או שרוב הדיינים נראית להם הדעה האחרת; דנו במצבים שבעלי הדין קבלו עליהם מראש את פסיקת הדיין, היינו מצב של הסכמה לפסיקתו; דנו בנוגע לחיובו של הדיין במקום שטעה ואין הדין חוזר, או כשאי אפשר להחזירו ולתקן את הטעות, ומה שעשה עשוי; והבדילו בין דיין מומחה לרבים, לבין הדיוטות שדנו, ובין דן דין יחיד לבין שלושה שדנו<ref>ראה באריכות על פרטי הדינים הנוגעים לחילוקים השונים הללו באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, ע' טעות הדיינים, עמ' תצה ואילך.</ref>. | ||