6,432
עריכות
(קטגוריה חסידות) |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''החסידות''' היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה | '''תנועת החסידות''' היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה ה[[היסטוריה יהודית|היסטוריה היהודית]], שמתקיימת - באופנים שונים - במשך כמאתיים וחמישים שנה. מייסדה הוא [[הבעל שם טוב]], ועיקרה הוא ה[[שמחה]] וההתלהבות ב[[עבודת ה']]. | ||
כמו כן היו בתקופה זו פרעות, עלילות דם וגזירות שגזרו | == רקע [[היסטוריה|היסטורי]] של התפתחות החסידות == | ||
=== מצוקה קשה ב[[עם ישראל]] === | |||
החסידות קמה על רקע של מצוקה קשה ל[[יהודי|יהודים]] הפשוטים, הן מבפנים והן מבחוץ. | |||
'''המצוקה מבפנים -''' ביהדות [[פולין]] היו שתי שכבות חברתיות מנוגדות: למדנים - לומדי [[תורה]] ו[[תלמוד]], שזה היה קנה המידה היחיד להערכה בישראל, ובורים גמורים - תושבי כפרים, עיירות וערי שדה, והם היו רוב העם. [[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] בזו להם והתרחקו מהם, והם חשו עצמם זנוחים ועזובים, דחויים ומנוכרים. הניגודים בין השכבות העמיקו עד כדי איבה הדדית. | |||
'''המצוקה מבחוץ -''' כמה עשרות שנים קודם היו פרעות [[ת"ח ות"ט]] בהם [[רצח|נרצחו]], [[גזל|נגזלו]],[[עושק|נעשקו]] ונרמסו יהודים רבים. כמו כן היו בתקופה זו פרעות, [[עלילת דם|עלילות דם]] וגזירות שגזרו ה[[גוי|גויים]] (בעיקר ה[[נוצרי|נוצרים]]) על היהודים. | |||
המצב ה[[נפש|נפשי]], ה[[רוחני]] והכלכלי של היהודים בפולין היה בשפל המדרגה. | |||
=== התפשטות החסידות === | |||
בשנת ת"ק (1740) בערך הבעל שם טוב מגיע ל[[מז'יבוז']] ומייסד את תנועת החסידות. מאז מכונה מז'יבוז' "ירושלים של החסידות". בשנת תק"כ (1760) נפטר הבעש"ט. בעת פטירתו מונים חסידיו כעשרת אלפים איש, ויש אומרים כארבעים אלף איש. | |||
בשנת תק"מ (1780) [[רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה]], תלמיד הבעש"ט, מוציא לאור את הספר "[[תולדות יעקב יוסף]]" שעוסק ביסודות משנת החסידות. זו הפעם הראשונה שתורת החסידות מנוסחת בכתב ומופצת ברבים. | |||
תנועת החסידות, מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, מתפשטת חיש מהר ברחבי העם היהודי, בעיקר ב[[פולין]]<ref>גבולות מדינות אירופה השתנו בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] [[מלחמת העולם השניה|והשניה]] באופן דרסטי, ובפרט בפולין חלו שינויים מרחיקי לכת, עד שערב מלחמת העולם הראשונה רוב שטחי "[[ליטא]]" (ובכללם העיירות [[וולוז'ין]] ו[[וילנא]] היו בפולין. כאן "פולין" הכוונה לפולין הישנה, של הימים ההם.</ref>, עד שהיא מקיפה את מרבית היהודים שם. | |||
במקביל, בשנת תקל"ב (1772) נוצרה תנועה המתנגדת לחסידות, בעיקר ברחבי [[ליטא]]. המתנגדים, ובראשם [[הגר"א]], לוחמים בחריפות בחסידות. | |||
תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה. | תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה. | ||
==יסודות== | |||
== יסודות במשנת החסידות == | |||
==== ה[[רגש]] והשמחה בעבודת ה' ==== | |||
החסידות הדגישה מאוד את חשיבות השמחה, התלהבות והלהט נפשי הם בעבודת ה', ושללה מאד את העבודה כ[[מצוות אנשים מלומדה]].היא גרסה שכשהאדם שרוי ב[[עצבות]] - איננו יכול להתעלות. | |||
*'''אלוקות | |||
*''' | כמו כן, החסידות הרחקה גם את ה[[סיגופים]]<ref>יתכן לשער שהטבילה במקוה {{מקור|(ר' להלן)}} הודגשה כתחליף לסיגופים. אולם מסתבר יותר שהטבילה היא ערך בפני עצמו במשנת החסידות, ולא בא רק כתחליף לסיגופי אחרים.</ref>, וגרסה שטוב שהאדם יוכל לשובע נפשו<ref>עפ"י משלי יג, כה: "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן [[רשע|רשעים]] תחסר".</ref> בכדי שיהיו לו כוחות לעבודת ה' במרץ ובהתלהבות. | ||
* | |||
מנהגם של החסידים הראשונים לרקוד בהתלהבות גולה בשעת התפילה ובזמנים נוספים, והם נתנו לכך מקום מרכזי בעבודת ה'. | |||
* | |||
* | ==== [[קבלה]] ==== | ||
* | החסידות ביסססה את השקפותיה ותפיסת עולם על [[תורת הנסתר]] (ובפרט על תורת [[האר"י]] הקדוש), ואף עשתה שימוש נרחב במושגים קבליים (כגון: [[עשר הספירות]], [[צמצום]] ו[[שבירת הכלים|שבירה]], [[בירור ניצוצות]] וכיו"ב). החסידות הפיצה להמון הרחב רעיונות ומושגים, שעד אז, היו שייכים רק ל[[יחידי סגולה]]. העלאת מחשבות זרות, ענווה. | ||
==== מעמד ה[[צדיק]] ==== | |||
הצדיק (שהוא ה[[אדמו"ר]]) מתווך בין החסידים לבוראם. עיקר העבודה באה מהצדיק, הוא מחיה את החסידים, והחסידים סומכים עליו שהוא יעשה את הכל. | |||
החסידות הדגישה את כחותיו הנפשיים הייחודיים של הצדיק וקרבתם המיוחדת אל ה', דבר המתבטא בעבודת ה' מיוחדת ובעשיית [[מופתים]]. החסידות הפיצה בהמון מושגים כמו: [[צדיק גוזר והקב"ה מקיים]]; הקב"ה גוזר וצדיק מבטל; כל מה שהצדיקים מבקשים - ה' עושה תיכף. | |||
תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מ[[ישראל]] לעבודת ה'. הצדיק לא רואה שום רע באדם, ובעינו כולם זכאים, ולכן הוא [[אהבת ישראל|אוהב את ישראל]] מאוד. | |||
==== מושגים נוספים ==== | |||
* '''[[אלוקות]] -''' הבורא מצוי בארץ ובכל אבר שבאדם. | |||
* '''תפילה -''' החסידות הדגישה את מקומה של התפילה, ומרכזיות ה[[כוונה]] בה, ונתנה לה מעמד מעל [[לימוד תורה]], משום שבתפילה מודגשת ההתחברות הנפשית של האדם לבוראו, ולא רק לימוד שכלי וקר. | |||
* [[אמונה תמימה]]. | |||
* ה[[טבילה]] ב[[מקווה]]. | |||
* אין רע גמור, אפילו ברע יש [[ניצוצות]] אלוקיים. הרע הוא אמצעי לטוב. [[השכינה]] שורה גם ברעים ובחוטאים, ואפשר לעבוד את ה' גם ב[[יצר הרע]]. | |||
*החסידות גרסה דגשים שונים בלימוד תורה, ממה שהיה נהוג קודם לכן, והעדיפה את הלימוד המביא לידי [[יראת שמים]] (ספרי [[מוסר]]) או [[הלכה למעשה]] על פני לימוד ו[[פילפול]] תאורתי ב[[תלמוד]]. גם בלימוד [[גמרא]] הדגישה החסידות שעיקרו הוא ה[[דבקות]] שהאדם משיג מהלימוד. לכן, הטהרה (המתבטאת בטבילה במקווה) וה[[תפילה]] הם עיקר העיקרים, והם עולים בערכם על לימוד תורה. לימוד ש[[לא לשמה]] אין לו ערך מיוחד והוא עלול לחזק את מידת ה[[גאווה]]. | |||
*'''מצוות: '''העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה. | *'''מצוות: '''העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה. | ||
*'''מקווה: '''יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם. | *'''מקווה: '''יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם. | ||
שורה 89: | שורה 101: | ||
*הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה. | *הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה. | ||
*קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי. | *קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי. | ||
== מנהיגי תנועת החסידות הראשונים == | |||
*'''הבעל שם טוב''' (ת"ס-תק"כ 1700-1760) - נולד באוקופ שבגבול פולין-תורכיה. מייסד החסידות. | |||
*'''רבי יעקב יוסף מפולנאה''' (נפטר בשנת תקמ"ד 1884) - הפיץ בכתב את יסודות החסידות. | |||
*'''[[המגיד ממזריטש]]''' (תס"ד-תקל"ג 1704-1773) - רבי דוב בער, נולד בלוקאטש. תלמיד הבעש"ט ויורשו המוכר. הרחיב את גבולות החסידות והצליח לקבץ עשרות גדולי תורה לדגלו. שינה את נוסח התפילה לנוסח ספרד. | |||
*'''רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]''' (ת"צ-תקמ"ח) הנהיג את החסידות ב[[רוסיה]] הלבנה ובליטא. | |||
*'''רבי [[שניאור זלמן מליאדי]]''' (תק"ה-תקע"ג) ייסד את זרם חסידות [[חב"ד]]. מהחסידויות הבולטות ברוסיה. | |||
*'''[[החוזה מלובלין]]''' (נולד בערך בשנת תק"ה 1745) - תלמיד המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. מפורסם בראייתו הרחוקה ולכן כונה "החוזה". כמעט כל גדולי פולין היו תלמידיו. | |||
== ספרי יסוד == | |||
*'''תולדות יעקב יוסף''' - [[ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה]], תלמיד [[הבעש"ט]]. | |||
*'''מגיד דבריו ליעקב, ליקוטים יקרים''' - [[המגיד ממזריטש]]. | |||
*'''זאת זיכרון, זיכרון זאת, דברי אמת''' - [[החוזה מלובלין]]. | |||
*'''התניא - ספרן של בינונים''' - [[ר' שניאור זלמן מלאדי]]. | |||
== ספרים על הנושא == | == ספרים על הנושא == |
עריכות