1,044
עריכות
פרשת וישלח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
{{פרשת שבוע}} קטגוריה:פרשות השבוע קטגוריה:ספר בראשית
מ (טיפול בתבנית מקור) |
({{פרשת שבוע}} קטגוריה:פרשות השבוע קטגוריה:ספר בראשית) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''פרשת וישלח''' היא הפרשה השמינית של [[ספר בראשית]]. היא קרויה כשם המילה הראשונה של הפרשה:" | '''פרשת וישלח''' היא הפרשה השמינית של [[ספר בראשית]]. היא קרויה כשם המילה הראשונה של הפרשה:" | ||
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (ל"ב,ד'). מוקדי הפרשה הם שניים: | |||
* האחד, מפגשו של [[יעקב אבינו]] עם לבן, קביעת תחומים בינהם לפי שנאמר: " | * האחד, מפגשו של [[יעקב אבינו]] עם לבן, קביעת תחומים בינהם לפי שנאמר: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת" (ל"ג,ט"ז-י"ז) - עד אחרית הימים בו ייפגשו שוב ([[ספר עובדיה]],א',כ"א) <ref>וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן, לִשְׁפֹּט אֶת-הַר עֵשָׂו; וְהָיְתָה לַה', הַמְּלוּכָה</ref> ובסיום הפרשה - בניית העם [[אדום|האדומי]] | ||
* והשני, יעקב היה ל[[ישראל]], בואו של יעקב לשכם , שם בנה שווקים וטבע מטבעות <ref>לפי ילקוט שמעוני ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להן ר' יוחנן אמר מרחצאות או לפי מדרש רבה:" התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול "</ref> וקנה לו "חלקת שדה" - עליה נאמר ב[[מדרש רבה]]: "א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף מערת המכפלה דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון בית המקדש דכתיב (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו' וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה יעקב קנה שכם ", מעשה דינה וסופם של תושבי העיר. | * והשני, יעקב היה ל[[ישראל]], בואו של יעקב לשכם , שם בנה שווקים וטבע מטבעות <ref>לפי ילקוט שמעוני ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להן ר' יוחנן אמר מרחצאות או לפי מדרש רבה:" התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול "</ref> וקנה לו "חלקת שדה" - עליה נאמר ב[[מדרש רבה]]: "א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף מערת המכפלה דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון בית המקדש דכתיב (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו' וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה יעקב קנה שכם ", מעשה דינה וסופם של תושבי העיר. | ||
במהלך הפרשה מובאים למנוחות בשנת 2,207 לבריאת העולם - [[רבקה אימנו]], למרות שהדבר לא כתוב המפורש, <ref>לפי רש"י, ד"ה '''ותמת דבורה''' - הוא שואל: מה עניין דבורה בבית יעקב ? :"אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כ"ז, מ"ה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה" {{מקור|(ל"ה,ח'))}}</ref> ו[[רחל אימנו]] בדרך אפרתה במקום בו ממוקם היום [[קבר רחל]] ו[[יצחק אבינו]] נקבר ב[[מערת המכפלה]] בן 180 שנה . | במהלך הפרשה מובאים למנוחות בשנת 2,207 לבריאת העולם - [[רבקה אימנו]], למרות שהדבר לא כתוב המפורש, <ref>לפי רש"י, ד"ה '''ותמת דבורה''' - הוא שואל: מה עניין דבורה בבית יעקב ? :"אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כ"ז, מ"ה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה" {{מקור|(ל"ה,ח'))}}</ref> ו[[רחל אימנו]] בדרך אפרתה במקום בו ממוקם היום [[קבר רחל]] ו[[יצחק אבינו]] נקבר ב[[מערת המכפלה]] בן 180 שנה . | ||
וכך מסכמת הפרשה את מצבה של משפחת יעקב אבינו:" | וכך מסכמת הפרשה את מצבה של משפחת יעקב אבינו:"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר. בְּנֵי לֵאָה, בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן; וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, גָּד וְאָשֵׁר" (ל"ה,כ"ג) - התבנית אשר תלווה אותנו עד סוף ספר בראשית עד תחילת [[ספר שמות]]. בפרשה זו , מופיע המונח "עם" בפעם הראשונה, כאשר הם יוצאים לשכם הם עדין "בני יעקב" כפי שכתוב "ולא רדפו אחרי בני יעקב" אך מיד אח"כ "ויבא יעקב לוזה… הוא וכל העם אשר עימו" (ל"ה,ו'). | ||
הפרשה מסתיימת בתיאור מצבה של משפחת יעקב אבינו, אשר ילווה אותנו עד לתחילת [[ספר שמות]]:" | הפרשה מסתיימת בתיאור מצבה של משפחת יעקב אבינו, אשר ילווה אותנו עד לתחילת [[ספר שמות]]:"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר. בְּנֵי לֵאָה, בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן; וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, גָּד וְאָשֵׁר" (ל"ה,כ"ג) - התבנית אשר תלווה אותנו עד סוף ספר בראשית עד תחילת [[ספר שמות]]. בפרשה זו מופיע המונח "עם" בפעם הראשונה, כאשר הם יוצאים לשכם הם עדין "בני יעקב" כפי שכתוב "ולא רדפו אחרי בני יעקב" אך מיד אח"כ "ויבא יעקב לוזה… הוא וכל העם אשר עמו" (ל"ה,ו'). וכם פעם נוספת :"ויחץ את העם אשר עימו"(ל"ב,ה') | ||
==נושאים בפרשה== | ==נושאים בפרשה== | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ניתן לחלק את הפרשה לפי הנושאים הבאים: | ניתן לחלק את הפרשה לפי הנושאים הבאים: | ||
# '''ההכנות למפגש עם עשו''' - חז"ל שמו לב לביטוי " | # '''ההכנות למפגש עם עשו''' - חז"ל שמו לב לביטוי "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (ל"ב,ח')- [[הרב דוד צבי הופמן]] כתב כי לפי כפל הלשון מסתבר כי יעקב חשש מפני מלחמת אחים, גם אם היא תסתיים בנצחונו. הוא מצטט מ[[מדרש תנחומא]]: "למה שני פעמים? וַיִּירָא - שלא יהרוג וַיֵּצֶר - שלא ייהרג." [[רש"י]] הגדיר את ההכנות לפגישה בצורה קלסית:" התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה". הפרשנים כבר למדו מכאן כי על האדם לפזר את רכושו: " "תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד" <ref>מדרש רבה ילקוט שמעוני בראשית - פרק לב - רמז קלא</ref> | ||
# ''' איסור אכילת [[גיד הנשה|גיד | # ''' איסור אכילת [[גיד הנשה|גיד הַנָּשֶׁה]]''' - הוא [[גיד]] על כף הירך האחורית של חיה או בהמה, שאותו אסור לאכול בעקבות מאבקו של יעקב אבינו במלאך. יעקב אמנם ניצח אך נותר צולע על ירכו עקב פגיעה בגיד הנשה. [[הרב אביגדר הלוי נבנצל]] בשיחה על הנושא:"ויאבק איש עימו" <ref>בשיחתו לספר בראשית, הוצאת "שמועות הלוי" בית אל תש"ן</ref> מביא את המדרש הבא <ref>עקידת יצחק, לבראשית פרק ל"ב, בשם מדרש פליאה</ref>:"שכל הצומות שאנו צמים בקשר לחורבן (הבית), נגרמו בשל הפגיעה בגיש הנשה כפי שנרמז בפסוק "על כן לא יאכלו בני ישראל" - כלומר יצומו באותם הימים הרמוזים במילים "את גיד", כדלקמן: '''א'''ב '''ת'''שעה, '''ג''' בתשרי '''י'''בטבת וי"ז תמוז - רמוז בגימטריא של "גי"ד" וה"נשה" - אותו שנה". כתוצאה מהמאבק יעקב היה ישראל - "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (ל"ב,כ"ט) - עכשיו יעקב מוכן למערכה. | ||
# '''המפגד עם עשו''' - מתוכנן היטב, לעשו 400 איש (לאברהם אבינו היה 318 איש ועימם ניצח 4 מלכים). הוא מחלק את בני ביתו למחנות ושולח מנחות - 550 (או 580)- בהמות שי לאחיו. המפגש הצליח ועתה נותר להתרחק ממנו מהר וכך הוא פונה לעשו: "יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה | # '''המפגד עם עשו''' - מתוכנן היטב, לעשו 400 איש (לאברהם אבינו היה 318 איש ועימם ניצח 4 מלכים). הוא מחלק את בני ביתו למחנות ושולח מנחות - 550 (או 580)- בהמות שי לאחיו. המפגש הצליח ועתה נותר להתרחק ממנו מהר וכך הוא פונה לעשו: "יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"(ל"ג,י"ד). גם שלב הפרידה מתוכנן היטב והוא יוצא לארץ ישראל. | ||
#'''בואו לשכם''' - הוא קונה "חלקת שדה" וקובע בה את ביתו. אך לא די בכך, הכתוב לומד מהפסוק:" | #'''בואו לשכם''' - הוא קונה "חלקת שדה" וקובע בה את ביתו. אך לא די בכך, הכתוב לומד מהפסוק:" וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר"(י"ח) כי הוא הקים שווקים ואף טבע מטבעות. [[מדרש רבה]] והוא מפרט: "התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הדא אמרת, שאדם צריך להחזיק טובה למקום, שיש לו הנאה ממנו" - גם הביא תועלת לעיר וגם יודע להודות על כך. הוא קונה "חלקת שדה" וקובע בה את ביתו. וב[[מסכת שבת]] מובא פירוט נוסף:""רב אמר מטבע תקן להם, שמואל אמר שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תקן להם" (ל"ג,ב' - ל"ד,א'). | ||
# '''מעשה דינה''' - דינה, לפי המפרשים היתה בגיל 7. יוצאת העיר ונאנסת על ידי "שכם" - נשיא הארץ ונאספת אל ביתו. תושבי העיר מוכנים לעבור גיור על מנת לאשרר את הנישואין. שמעון ולוי "אחי דינה " - בני 13, לפי הכתוב , נוקמים את הבזיון "הכזונה יעשה את אחותינו ?" . המדרש שואל: אחות שניהם היתה, והלא אחות כל השבטים היתה?! אלא, לפי שנתנו אלו נפשם עליה, נקראת על שמם".(מדרש רבה) - לאחר הנקמה, כל בני יעקב בוזזים את העיר "וְאֵת | # '''מעשה דינה''' - דינה, לפי המפרשים היתה בגיל 7. יוצאת העיר ונאנסת על ידי "שכם" - נשיא הארץ ונאספת אל ביתו. תושבי העיר מוכנים לעבור גיור על מנת לאשרר את הנישואין. שמעון ולוי "אחי דינה " - בני 13, לפי הכתוב , נוקמים את הבזיון "הכזונה יעשה את אחותינו ?" . המדרש שואל: אחות שניהם היתה, והלא אחות כל השבטים היתה?! אלא, לפי שנתנו אלו נפשם עליה, נקראת על שמם".(מדרש רבה) - לאחר הנקמה, כל בני יעקב בוזזים את העיר "וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת" (כ"ט) | ||
# '''יעקב עובר לבית אל''' - החשש מנקמה מעמי האזור לא מתגשמת. הוא מקים מזבח, מטמין את כלי העבודה הזרה וכל זה בשעה שעמי כנען במצב של " | # '''יעקב עובר לבית אל''' - החשש מנקמה מעמי האזור לא מתגשמת. הוא מקים מזבח, מטמין את כלי העבודה הזרה וכל זה בשעה שעמי כנען במצב של " חִתַּת אֱלֹקים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם... " (ל"ה,ה'). בני יעקב היו לעם ונערך בהם מפקד. מעתה הם :" וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" (שבטים). פטירת רבקה ויצחק, האחרון נקבר ב[[מערת המכפלה]] על ידי " עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" | ||
# '''בנית עם אדום''' - בפרק האחרון מוסברת מדוע עשו הקים את ממלכתו ב[[אדום]], מוצגת שושלת מסיימת המשפחות ותולדות השליטים. המפרשים מייחסים חשיבות לפרק זה וסבורים שעיקרי תורת ה"זוהר" טמונים בפרק זה. | # '''בנית עם אדום''' - בפרק האחרון מוסברת מדוע עשו הקים את ממלכתו ב[[אדום]], מוצגת שושלת מסיימת המשפחות ותולדות השליטים. המפרשים מייחסים חשיבות לפרק זה וסבורים שעיקרי תורת ה"זוהר" טמונים בפרק זה. | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
==מאבקו של יעקב== | ==מאבקו של יעקב== | ||
[[תמונה:Jacob-angel.jpg|left|thumb|250px|" | [[תמונה:Jacob-angel.jpg|left|thumb|250px|" וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (ל"ב,כ"ה) - תחריט דורה - ויקישיתוף,Bastique]] | ||
מאבקו של יעקב עם המלאך מהווה אב טיפוס למאבקים רבים, בהם המותקף עומד לבדו מול תוקף חזק ממנו המתקיף אותו על לא עוול בכפו. יעקב אבינו חוצה בלילה את נחל יבוק. הוא מבקש להביא את משפחתו ואת מה שרכש ביושר ובעמל אל ביתו בארץ כנען. בא אלמוני ומתקיף אותו. יעקב עומד לבדו אל מול התוקף. איש לא בא לעזרה. איש אינו יודע דבר. יעקב גם אינו מבין מה העוול שעשה ועל מה ולמה הוא מותקף. כך עליו לעמוד שעות רבות במאבק מתמשך עד אשר יעלה השחר. הוא יודע כי ההתגוננות - יש לה מחיר, והוא מוכן לעמוד בה. דווקא כאשר ראה המלאך "כי לא יכול לו" - "ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו". רק בעלות השחר מתברר כי ידו של יעקב על העליונה, ואין הוא נפרד מן המלאך עד אשר מקבל את ברכתו: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל". | מאבקו של יעקב עם המלאך מהווה אב טיפוס למאבקים רבים, בהם המותקף עומד לבדו מול תוקף חזק ממנו המתקיף אותו על לא עוול בכפו. יעקב אבינו חוצה בלילה את נחל יבוק. הוא מבקש להביא את משפחתו ואת מה שרכש ביושר ובעמל אל ביתו בארץ כנען. בא אלמוני ומתקיף אותו. יעקב עומד לבדו אל מול התוקף. איש לא בא לעזרה. איש אינו יודע דבר. יעקב גם אינו מבין מה העוול שעשה ועל מה ולמה הוא מותקף. כך עליו לעמוד שעות רבות במאבק מתמשך עד אשר יעלה השחר. הוא יודע כי ההתגוננות - יש לה מחיר, והוא מוכן לעמוד בה. דווקא כאשר ראה המלאך "כי לא יכול לו" - "ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו". רק בעלות השחר מתברר כי ידו של יעקב על העליונה, ואין הוא נפרד מן המלאך עד אשר מקבל את ברכתו: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל". | ||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
* '''ישראל''' - מבטא שררה, שליטה ובעלות. '''בעבודת ה' זו דרגה עליונה''', שבה היהודי עומד מעל ענייני החולין ואין לו עסק עמם. זו העבודה של יום השבת בן הוא עוסק בלימוד התורה וקיום המצוות. כשהיהודי עוסק בהם אין לו שום קשר לעניינים גשמיים ארציים. לכן הוא נקרא אז "ישראל", מלשון שררה ושליטה על העולם. | * '''ישראל''' - מבטא שררה, שליטה ובעלות. '''בעבודת ה' זו דרגה עליונה''', שבה היהודי עומד מעל ענייני החולין ואין לו עסק עמם. זו העבודה של יום השבת בן הוא עוסק בלימוד התורה וקיום המצוות. כשהיהודי עוסק בהם אין לו שום קשר לעניינים גשמיים ארציים. לכן הוא נקרא אז "ישראל", מלשון שררה ושליטה על העולם. | ||
[[בלעם]] הרשע מבחין בין שני השמות בנבואתו:""לֹא- | [[בלעם]] הרשע מבחין בין שני השמות בנבואתו:""לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" {{מקור|([[ספר במדבר]], כ"ג,כ"א)}}. מעלתם של יהודים, שגם כשהם עוסקים בענייני העולם, אין בהם עניינים של 'אָוֶן' - כי גם אז הם קשורים לקב"ה. לעומת זה, בדרגת "ישראל" אין אפילו 'עמל' - כי כשיהודי עוסק בענייני קדושה והוא עומד למעלה מהעולם, עבודתו נעשית מתוך שמחה ותענוג . לכן הוא נקרא 'ישראל', מלשון שר, שאין איש עומד כנגדו. | ||
==הרגלי רביה== | ==הרגלי רביה== | ||
לעיתים אין אנו מבינים מדוע הכתוב מפרט במקום אחד ומקצר במקום שני. יעקב אבינו מכין דורון לעשו הכולל 550 בהמות לפי הפירוט הבא:" | לעיתים אין אנו מבינים מדוע הכתוב מפרט במקום אחד ומקצר במקום שני. יעקב אבינו מכין דורון לעשו הכולל 550 בהמות לפי הפירוט הבא:"עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: | ||
גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה" (ל"ב,ט"ו-ט"ז). | |||
מהיחס בין הזכרים לבין הנקבות לומדים חז"ל ב"מדרש רבה: | מהיחס בין הזכרים לבין הנקבות לומדים חז"ל ב"מדרש רבה: | ||
| שורה 81: | שורה 81: | ||
'''מעשה דינה''' בשכם הוא אירוע אשר היה מקור לסברות של [[פרשני המקרא]]. ה[[רמב"ן]] מציג את השאלה המרכזית בשם רבים: "ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי" {{מקור|([[ספר בראשית]], ל"ג,י"ג)}}. ה[[רמב"ם]] ב"הלכות מלכים" שב[[ספר שופטים]] כתב על חובותיהם של בני נח : " (הם) חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו (מצוות בני נח) , ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף" (ט',י"ג). והוא מצדיק את מעשי [[שמעון]] ו[[לוי]] באומרו:"ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו"(י"ט). | '''מעשה דינה''' בשכם הוא אירוע אשר היה מקור לסברות של [[פרשני המקרא]]. ה[[רמב"ן]] מציג את השאלה המרכזית בשם רבים: "ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי" {{מקור|([[ספר בראשית]], ל"ג,י"ג)}}. ה[[רמב"ם]] ב"הלכות מלכים" שב[[ספר שופטים]] כתב על חובותיהם של בני נח : " (הם) חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו (מצוות בני נח) , ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף" (ט',י"ג). והוא מצדיק את מעשי [[שמעון]] ו[[לוי]] באומרו:"ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו"(י"ט). | ||
הרמב"ן אינו מקבל הסבר זה. שהרי אם צדקו במעשיהם ניתן היה לקבוע כי "הם זכו ועשו מצווה". אבך לא כן סבר [[יעקב אבינו]], אשר גזר על הצאצאים שלהם:"אָרוּר | הרמב"ן אינו מקבל הסבר זה. שהרי אם צדקו במעשיהם ניתן היה לקבוע כי "הם זכו ועשו מצווה". אבך לא כן סבר [[יעקב אבינו]], אשר גזר על הצאצאים שלהם:"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"(מ"ט,ז'). הוא גורס "שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין" - בתושבי שכם | ||
[[ילקוט מעם לועז]] מביא מדברי חז"ל:" שהס"מ (כינוי למלאך סמאל, השטן)) עלה לרקיע ותבע דמם של אנשי שכם שהרגום שמעון ולוי. צעקו עליו ואמרו:"מה לך ולדמים של אלו, שמאחר שמלו עצמם אינם שייכים לך עוד לך, שאין אתה ממונה אלא על ערלים" <ref>הנושא: עונש שכם, פרשת וישלח ל"ד, ל'-ל"א, תרל"ז ) המקור: הוצאת אור חדש ליד מוסד יד עזרה ירושלים תשכ"ח</ref> | [[ילקוט מעם לועז]] מביא מדברי חז"ל:" שהס"מ (כינוי למלאך סמאל, השטן)) עלה לרקיע ותבע דמם של אנשי שכם שהרגום שמעון ולוי. צעקו עליו ואמרו:"מה לך ולדמים של אלו, שמאחר שמלו עצמם אינם שייכים לך עוד לך, שאין אתה ממונה אלא על ערלים" <ref>הנושא: עונש שכם, פרשת וישלח ל"ד, ל'-ל"א, תרל"ז ) המקור: הוצאת אור חדש ליד מוסד יד עזרה ירושלים תשכ"ח</ref> | ||
| שורה 91: | שורה 91: | ||
[[ילקוט שמעוני]] <ref>בראשית - פרק לג - המשך רמז קלג</ref> מספר על מלחמה לא ידועה, אשר לפיה בני יעקב כבשו את ארץ כנען, כולל את ארץ אדום, שבע שנים אחרי מעשה דינה. | [[ילקוט שמעוני]] <ref>בראשית - פרק לג - המשך רמז קלג</ref> מספר על מלחמה לא ידועה, אשר לפיה בני יעקב כבשו את ארץ כנען, כולל את ארץ אדום, שבע שנים אחרי מעשה דינה. | ||
הבסיס לדעה זאת נובע מפסוק בברכתו של יעקב אבינו: "וַאֲנִי | הבסיס לדעה זאת נובע מפסוק בברכתו של יעקב אבינו: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.{{מקור|(מ"ח,כ"ב)}}. | ||
וכך מתחיל התיאור בילקוט שמעוני: "רבותינו אמרו: אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא אבל לאחר שבע שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם." היה זה כאשר יעקב ובניו התיישבו שכם. הם חשבו כי בני יעקב עומדים לכבוש את הארץ. המדרש מחלק את המשימות בין השבטים: | וכך מתחיל התיאור בילקוט שמעוני: "רבותינו אמרו: אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא אבל לאחר שבע שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם." היה זה כאשר יעקב ובניו התיישבו שכם. הם חשבו כי בני יעקב עומדים לכבוש את הארץ. המדרש מחלק את המשימות בין השבטים: | ||
| שורה 120: | שורה 120: | ||
ד"ר עמיחי נחשון, מהמרכז ללימודי יסוד ביהדות ומכללת אשקלון של אוניברסיטת בר-אילן מרחיב בנושא זה במאמרו:[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/nach.html המאבק בין אדום לישראל - עיון בהפטרת וישלח]. | ד"ר עמיחי נחשון, מהמרכז ללימודי יסוד ביהדות ומכללת אשקלון של אוניברסיטת בר-אילן מרחיב בנושא זה במאמרו:[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/nach.html המאבק בין אדום לישראל - עיון בהפטרת וישלח]. | ||
ההפטרה לפרשת וישלח היא חזון [[עובדיה הנביא]] על אדום, שכן " | ההפטרה לפרשת וישלח היא חזון [[עובדיה הנביא]] על אדום, שכן "עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (ל"ו,א'). אמנם כתוב שעשָׂו הניח לו והלך לדרכו אולם בפרספקטיבה היסטורית עשָׂו ממשיך לרדוף את יעקב, ומעשי האיבה של אדום נגד ישראל מתוארים כנצחיים. הנביא עמוס אומר: "עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (א',י"א). | ||
דר' נחשון סבור כי :"רבות מנבואות אחרית הימים המתארות את חורבן אדום נאמרו מפי נביאי שיבת ציון, לפיכך אפשר '''לבאר את הזעם כלפי אדום על פי המצב הגיאו-פוליטי באותה עת'''. הדעה הרוֹוַחת במחקר היא שהטענות של הנביאים אל האדוֹמים מביעות את מחאתם על פגיעת האדוֹמים והנבטית בימי "הבית השני". כל למשל כתוב ב[[ספר עובדיה]]: "וְנָכְרִים | דר' נחשון סבור כי :"רבות מנבואות אחרית הימים המתארות את חורבן אדום נאמרו מפי נביאי שיבת ציון, לפיכך אפשר '''לבאר את הזעם כלפי אדום על פי המצב הגיאו-פוליטי באותה עת'''. הדעה הרוֹוַחת במחקר היא שהטענות של הנביאים אל האדוֹמים מביעות את מחאתם על פגיעת האדוֹמים והנבטית בימי "הבית השני". כל למשל כתוב ב[[ספר עובדיה]]: "וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָו שְׁעָרָיו וְעַל-יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם-אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם" (י"א). והוא גם מנבא על אחרית הימים המושיעים שיבואו לשפוט את הר עשָׂו ( כ"א) יישלחו לרשת את האדומים מהמקומות שישבו בהם: " וְהַשְּפֵלָה אֶת-פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת-שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת-הַגִּלְעָד... יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב" (י"ט-כ'). כיבוש האדוֹמים על ידי ישראל הוא על דרך מידה כנגד מידה, כדברי עובדיה: "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ" (ט"ו). | ||
הויקיפדיה העברית כותבת בערך [[הפטרה]] כי "הדעה הרווחת, שמסורת זו הונהגה לאחר שנגזר על ה[[יהודים]] שלא יקראו בתורה בימי השלטון הסלאוקי ביהודה. בעקבות כך הנהיגו היהודים את ההפטרה כתחליף לקריאה בתורה. גם כאשר בוטלו הגזרות, נשמר הנוהג לקרוא בהפטרה. <ref>(אם כי) בספר "המכריע" ל[[רביישעיה די טראני]] (סימן ל"א) כתב, כי עזרא הסופר כלל את קריאת ההפטרה, בצד תקנתו לקרוא בתורה</ref>. ה[[תלמוד]] מציין שההפטרה נקראה בנוכחות [[רבי אליעזר בן הורקנוס]] שחי באותה תקופה. | הויקיפדיה העברית כותבת בערך [[הפטרה]] כי "הדעה הרווחת, שמסורת זו הונהגה לאחר שנגזר על ה[[יהודים]] שלא יקראו בתורה בימי השלטון הסלאוקי ביהודה. בעקבות כך הנהיגו היהודים את ההפטרה כתחליף לקריאה בתורה. גם כאשר בוטלו הגזרות, נשמר הנוהג לקרוא בהפטרה. <ref>(אם כי) בספר "המכריע" ל[[רביישעיה די טראני]] (סימן ל"א) כתב, כי עזרא הסופר כלל את קריאת ההפטרה, בצד תקנתו לקרוא בתורה</ref>. ה[[תלמוד]] מציין שההפטרה נקראה בנוכחות [[רבי אליעזר בן הורקנוס]] שחי באותה תקופה. | ||
| שורה 134: | שורה 134: | ||
בתחילת הפרשה כתוב כי יעקב אבינו הכין עצמו למלחמה. ה"רמב"ן" כתב: " מה עשה ? זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ"(ל"ב,ט'). חשב, אם אראה כי לבן עומד לפגוע בי, נוציא את כלי הנשק ברגע המתאים. אם נתייחס לדעה כי "מעשה אבות הם סימן לבאים" - מסתבר כי גם איך לצאת למלחמה אפשר ללמוד מיעקב אבינו. | בתחילת הפרשה כתוב כי יעקב אבינו הכין עצמו למלחמה. ה"רמב"ן" כתב: " מה עשה ? זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ"(ל"ב,ט'). חשב, אם אראה כי לבן עומד לפגוע בי, נוציא את כלי הנשק ברגע המתאים. אם נתייחס לדעה כי "מעשה אבות הם סימן לבאים" - מסתבר כי גם איך לצאת למלחמה אפשר ללמוד מיעקב אבינו. | ||
[[הרב שמואל אליהו]] רבה של צפת בשיעורו השבועי <ref>הניתן בדרך כלל על ידי אביו [[הרב מרדכי אליהו]]</ref> מרחיב על כך במאמרו :"''' | [[הרב שמואל אליהו]] רבה של צפת בשיעורו השבועי <ref>הניתן בדרך כלל על ידי אביו [[הרב מרדכי אליהו]]</ref> מרחיב על כך במאמרו :"'''כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה''' וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"([[ספר משלי]] כ"ד,ו'). הוא מצטט את [[המלבי"ם]]: "שלמלחמה אין די בעצה אחת לבד כי גם לאויב יש עצה, וצריך תחבולה שהוא קישור של עצות רבות זאת אחרי זאת, שנגד כל עצה של שיעמיד האויב - יה עצה אחרת כנגדו. ולכן במלחמה צריך יועצים הרבה, שכל אחד יעמיד עצה אחרת. כי כל מיני העצות כולם צריכים". את הפסוק הזה יוצאי חלציהם של יעקב ובניו. נביא דוגמאות אחדות: | ||
* [[אהוד בן גרא]] - לאחר שעם ישראל משועבד לעגלון 18 שנה, רק התחבולה תושיע אותו. הוא מסתיר את החרב מפני "בידוק בטחוני". גם היותו איטר יד ימין מאפשר לו לבצע את התוכנית וגם להזעיק את העם כל עוד המואבים לא מבינים מה קרה. וכך הוא השיג: " | * [[אהוד בן גרא]] - לאחר שעם ישראל משועבד לעגלון 18 שנה, רק התחבולה תושיע אותו. הוא מסתיר את החרב מפני "בידוק בטחוני". גם היותו איטר יד ימין מאפשר לו לבצע את התוכנית וגם להזעיק את העם כל עוד המואבים לא מבינים מה קרה. וכך הוא השיג: "וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה" ([[ספר שופטים]] ג',ל'). | ||
* [[דוד המלך]] - מנצל את הרגע הנכון לתקוף את הפלישתים העומדים בשערי [[ירושלים]], בעמק רפאים. צבאו של דוד ייתקוף אותם רק כאשר יישמע מקרוב את השיחים נרמסים תחת רגליהם. וכך כתוב ב[[דברי הימים]]:"וִיהִי | * [[דוד המלך]] - מנצל את הרגע הנכון לתקוף את הפלישתים העומדים בשערי [[ירושלים]], בעמק רפאים. צבאו של דוד ייתקוף אותם רק כאשר יישמע מקרוב את השיחים נרמסים תחת רגליהם. וכך כתוב ב[[דברי הימים]]:"וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת-קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים (השיחים) אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי-יָצָא הָאֱלֹקים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת-מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים: וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹקים וַיַּכּוּ אֶת-מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד-גָּזְרָה: '''והתוצאה''': | ||
וַיֵּצֵא שֵׁם-דָּוִיד בְּכָל-הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת-פַּחְדּוֹ עַל-כָּל-הַגּוֹיִם(א'י"ד, י"ד-ט"ז). | |||
עוד מוסיף הרב שמואל אליהו, הדברים נכונים לגבי אדם פרטי והוא מביא דוגמא:"תנו רבנן: ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך - טופלו לימינו (מחברו לעובד כוכבים לימינו של ישראל, שאם ירצה העובד כוכבים להורגו – ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו); רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף (דאם היה העובד כוכבים חגור סייף) - טופלו לימינו (טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל של עובד כוכבים שהסייף חגור בו - לצד ימינו של ישראל, ומזומנת לימין ישראל לאחוז בה); במקל (אם ביד עובד כוכבים מקל) - טופלו לשמאלו (שתהא יד ימין העובד כוכבים שהמקל בה סמוכה לישראל, ואם ירים יד ימינו - תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמוך לה: דאי טופלו לימינו - יהא המקל רחוק מידו של ישראל). | עוד מוסיף הרב שמואל אליהו, הדברים נכונים לגבי אדם פרטי והוא מביא דוגמא:"תנו רבנן: ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך - טופלו לימינו (מחברו לעובד כוכבים לימינו של ישראל, שאם ירצה העובד כוכבים להורגו – ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו); רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף (דאם היה העובד כוכבים חגור סייף) - טופלו לימינו (טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל של עובד כוכבים שהסייף חגור בו - לצד ימינו של ישראל, ומזומנת לימין ישראל לאחוז בה); במקל (אם ביד עובד כוכבים מקל) - טופלו לשמאלו (שתהא יד ימין העובד כוכבים שהמקל בה סמוכה לישראל, ואם ירים יד ימינו - תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמוך לה: דאי טופלו לימינו - יהא המקל רחוק מידו של ישראל). | ||
| שורה 169: | שורה 169: | ||
{{פרשת שבוע}} | {{פרשת שבוע}} | ||
[[קטגוריה:פרשות השבוע]] | |||
[[קטגוריה:ספר בראשית|וישלח]] | [[קטגוריה:ספר בראשית|וישלח]] | ||
[[קטגוריה:דורו של יעקב]] | [[קטגוריה:דורו של יעקב]] | ||