פרשת בשלח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Hagada le pesach.jpg|left|thumb|250px|מרכבות פרעה - מתוך הכריכה ל[[הגדה של פסח]] הגדה ארכיאולוגית - היסטורית. עריכה ד"ר בנו רותנברג הוצאת לוין-אפשטיין תל-אביב ללא ציון שנה 1970 ]] | [[תמונה:Hagada le pesach.jpg|left|thumb|250px|מרכבות פרעה - מתוך הכריכה ל[[הגדה של פסח]] הגדה ארכיאולוגית - היסטורית. עריכה ד"ר בנו רותנברג הוצאת לוין-אפשטיין תל-אביב ללא ציון שנה 1970 ]] | ||
'''פרשת בשלח''' היא הפרשה הרביעית ב[[ספר שמות]]. שמה בה שהמלה שבתחילת הפסוק הפותח את פרשה:"וַיְהִי | '''פרשת בשלח''' היא הפרשה הרביעית ב[[ספר שמות]]. שמה בה שהמלה שבתחילת הפסוק הפותח את פרשה:"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם" {{מקור|(ספר שמות, י"ג,י"ז)}}. עיקרה של הפרשה הוא [[קריעת ים סוף]] ו[[שירת הים]]. | ||
[[רש"י]] מפרט את לוח הזמנים בפרשה, בבאורו לד"ה '''ויגד למלך מצרים''' - " איקטורין ("שחקנים" בלועזית - דהיינו: מתחזים - מרגלים) שלח עימהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. בחמישי ובשישי רדפו אחריהם. וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח. לכן אנו קורין השירה ביום השביעי". מכאן בשבת בה נקראת "פרשת בשלח" נקראת [[שבת שירה]]. | [[רש"י]] מפרט את לוח הזמנים בפרשה, בבאורו לד"ה '''ויגד למלך מצרים''' - " איקטורין ("שחקנים" בלועזית - דהיינו: מתחזים - מרגלים) שלח עימהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. בחמישי ובשישי רדפו אחריהם. וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח. לכן אנו קורין השירה ביום השביעי". מכאן בשבת בה נקראת "פרשת בשלח" נקראת [[שבת שירה]]. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
# '''ההכנות למסע המדבר''' - בחירת הנתיב, נשיאת עצמות [[יוסף הצדיק]] וקביעת שיטת ההתקדמות:"לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" <ref>י"ג, כ"ב</ref>. [[מדרש תנחומא]] כתב:'''ללמדך, במידה שאדם מודד, בה מודדין לו''' כשם שיוסף נהג ביעקב אביו, כך משה רבינו נהג ביוסף וכן משה רבינו זכה שהשכינה עסקה בקבורתו.<ref> '''יוסף קבר את אביו''', שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו ([[ספר בראשית]] נ' ז') , ואין באחיו גדול ממנו, שהיה מלך. וכתיב: ויעל עמו גם רכב גם פרשים ( שם שם ט' | # '''ההכנות למסע המדבר''' - בחירת הנתיב, נשיאת עצמות [[יוסף הצדיק]] וקביעת שיטת ההתקדמות:"לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" <ref>י"ג, כ"ב</ref>. [[מדרש תנחומא]] כתב:'''ללמדך, במידה שאדם מודד, בה מודדין לו''' כשם שיוסף נהג ביעקב אביו, כך משה רבינו נהג ביוסף וכן משה רבינו זכה שהשכינה עסקה בקבורתו.<ref> '''יוסף קבר את אביו''', שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו ([[ספר בראשית]] נ' ז') , ואין באחיו גדול ממנו, שהיה מלך. וכתיב: ויעל עמו גם רכב גם פרשים ( שם שם ט' | ||
) . וזכה לצאת מן הקבר על ידי משה. '''משה הוציא את עצמות יוסף ממצרים'''. ואין בעולם גדול ממנו והוא מלך, שנאמר: ויהי בישרון מלך ( [[ספר דברים]] ל"ג, ה') . לפיכך '''זכה משה שיתעסק בו שכינה''', שנאמר: ויקבר אתו בגיא (שם ל"ד, ו' ) . ולא עוד, אלא עם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו וזקני ארץ מצרים.</ref> | ) . וזכה לצאת מן הקבר על ידי משה. '''משה הוציא את עצמות יוסף ממצרים'''. ואין בעולם גדול ממנו והוא מלך, שנאמר: ויהי בישרון מלך ( [[ספר דברים]] ל"ג, ה') . לפיכך '''זכה משה שיתעסק בו שכינה''', שנאמר: ויקבר אתו בגיא (שם ל"ד, ו' ) . ולא עוד, אלא עם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו וזקני ארץ מצרים.</ref> | ||
# '''רדיפת פרעה אחרי בני ישראל''' - מגלה את מצבו של עם ישראל בעת יציאתו מעבדות. אמנם,:" וּבְנֵי | # '''רדיפת פרעה אחרי בני ישראל''' - מגלה את מצבו של עם ישראל בעת יציאתו מעבדות. אמנם,:" וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה" <ref>י"ד,ח'</ref> אבל עד ש[[משה רבינו]] אינו מקבל את הפקודה:"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (ט"ו) אין הצלה לעם. | ||
# '''[[קריעת ים סוף]]'''- הנס הגדול. ובמהלכו:" | # '''[[קריעת ים סוף]]'''- הנס הגדול. ובמהלכו:"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (כ"ב) | ||
# '''[[שירת הים]]''' - הגיע הזמן להודות לקב"ה וגם [[מרים הנביאה]] עם הנשים מצטרפת. המטרה הנכספת עדין באופק:" | # '''[[שירת הים]]''' - הגיע הזמן להודות לקב"ה וגם [[מרים הנביאה]] עם הנשים מצטרפת. המטרה הנכספת עדין באופק:"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" <ref>ט"ו, י"ז</ref> - ארץ ישראל ו[[בית המקדש]]. | ||
# ''הנסיונות הראשונים''' - בני ישראל מתלוננים ומקבלים :" | # ''הנסיונות הראשונים''' - בני ישראל מתלוננים ומקבלים :"שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים "כ"ז). ובלי שבקשו קבלו רפואה אלוקית שנאמר:'''וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". | ||
# '''פרשת המן''' - בני שיראל זוכים להבטחה:" | # '''פרשת המן''' - בני שיראל זוכים להבטחה:"בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ"<ref> ט"ז,ח' | ||
# </ref> . וכן לעונג שבת מיוחד במינו '''לחם משנה''' לאמר :"וַיְהִי | # </ref> . וכן לעונג שבת מיוחד במינו '''לחם משנה''' לאמר :"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד " <ref>ט"ז, כ"ב</ref>. | ||
# '''מתקפת העמלק''' - השלוה המדברית פוסקת כאשר העמלק תוקף את העם כפי שמתואר ב[[ספר דברים]]: | # '''מתקפת העמלק''' - השלוה המדברית פוסקת כאשר העמלק תוקף את העם כפי שמתואר ב[[ספר דברים]]: | ||
"זָכוֹר אֵת | "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים". <ref>כ"ה, י"ז-י"ח</ref> . והקב"ה מבטיל "... כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" <ref>י"ז, ט"ז</ref> | ||
==דרך ארץ פלישתים== | ==דרך ארץ פלישתים== | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[דרך ארץ פלישתים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[דרך ארץ פלישתים]]}} | ||
'''דרך ארץ פלישתים''' היא הדרך הקרובה והקצרה מ[[מצרים]] ל[[ארץ ישראל]]. לאחר [[יציאת מצרים]] ב[[פרשת בשלח]] אנו נתקלים בשמה. אלוקים מצוה על משה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל בדרך זו. שכן, היה חשש כי יתקלו באוייב ואז יבקשו לסגת חזרה למצרים וכך כתוב במקרא:" וַיְהִי, | '''דרך ארץ פלישתים''' היא הדרך הקרובה והקצרה מ[[מצרים]] ל[[ארץ ישראל]]. לאחר [[יציאת מצרים]] ב[[פרשת בשלח]] אנו נתקלים בשמה. אלוקים מצוה על משה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל בדרך זו. שכן, היה חשש כי יתקלו באוייב ואז יבקשו לסגת חזרה למצרים וכך כתוב במקרא:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹקים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." {{מקור|([[ספר שמות]], י"ג, י"ז,י"ח)}} | ||
[[רבי עובדיה ספורנו]] מסביר:'''וַיְהִי | [[רבי עובדיה ספורנו]] מסביר:'''וַיְהִי בְּשַׁלַח פַּרְעה.. וְלא נָחָם אֱלהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים''' - " אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה הָאֱלהִית הָיְתָה לְהולִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּורָה וּמִשָּׁם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרו "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם.. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" <ref>שם ו', ז', ח'</ref> , מִכָּל מָקום הַכַּוָּנָה עַתָּה הָיְתָה לְהולִיכָם לְיַם סוּף, אֲשֶׁר לא הָיָה דֶרֶךְ לְאַחַד מֵאֵלֶּה, וְזֶה לְהַטְבִּיעַ שָׁם אֶת פַּרְעה וְחֵילו, עַל דֶּרֶךְ "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁון אֶת סִיסְרָא" <ref>[[ספר שופטים]] ד', ז'</ref> . וְהִנֵּה הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַקָּצָר לָלֶכֶת מִמִּצְרַיִם לְיַם סוּף הָיָה "דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", אָמַר שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ לא רָצָה לַנְחותָם בְּאותו הַדֶּרֶךְ. | ||
''' | '''כִּי קָרוב הוּא''' - מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אותו הַדֶּרֶךְ וְסופו קָרוב לְמִצְרַיִם, וְיִרְבּוּ עובְרֵי דֶרֶךְ שָׁם וּמַגִּידִים מִשָּׁם לְמִצְרַיִם וּמִמִּצְרַיִם לְשָׁם. וְהִנֵּה בִּרְאותָם מִלְחָמָה. בְּשָׁמְעָם שֶׁיָּכִין פַּרְעה אֶת עַצְמו לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם עִם כָּל חֵילו, יִנָּחֵם הָעָם בְּלִי סָפֵק מִיִּרְאַת מִלְחַמְתָּם וְיָשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם, וּלְפִיכָךְ הֱסִבָּם אֶל דֶּרֶךְ לא עָבַר בָּהּ אִישׁ. | ||
''' | '''דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף''' - שֶׁיֵּלְכוּ לְיַם סוּף דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, כִּי בְּאותו הַדֶּרֶךְ לא יָבואוּ מַגִּידִים מִמִּצְרַיִם וְלא יֵדְעוּ בִּרְדִיפַת פַּרְעה עַד שֶׁהִשִּׂיג אותָם, כְּאָמְרו "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נסֵעַ אַחֲרֵיהֶם" (י"ד, י'), וְלא הָיָה אָז לָהֶם תַּקָּנָה בְּשׁוּבָם כִּי לא יְקַבְּלֵם פַּרְעה וְחֵילו. | ||
''' | '''וַחֲמֻשִׁים עָלוּ''' - וְכָל זֶה הֻצְרַךְ לַעֲשׂות אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְזֻיָּנִים, כִּי עִם כָּל כְּלֵי זֵינָם לא הָיָה לָהֶם אמֶץ לֵב לְהִלָּחֵם בְּמִצְרַיִם וּלְהִמָּלֵט, כִּי לא נִסּוּ בְּאֵלֶּה.. | ||
==בני אפרים== | ==בני אפרים== | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[בני אפרים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[בני אפרים]]}} | ||
לשאלה מדוע לא נבחרה "דרך ארץ פלישתים" למסע בני ישראל לארץ כנען מביא [[מדרש רבה]] סברה נוספת:" שנאמר: <ref><makor>הושע ט', י"ג</makor></ref> אֶפְרַיִם | לשאלה מדוע לא נבחרה "דרך ארץ פלישתים" למסע בני ישראל לארץ כנען מביא [[מדרש רבה]] סברה נוספת:" שנאמר: <ref><makor>הושע ט', י"ג</makor></ref> אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר-רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל-הוֹרֵג בָּנָיו". והרגום פלשתים, שנאמר: <ref>דה"א ז, כ-כא </ref> "וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת (הפלישתים) הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם" .והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים, שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים. | ||
בני אפרים ניסו לצאת ממצרים לפני בני ישראל, לפי סברה אחת, בגלל שטעו בחישוב הקץ, שהקב"ה הוסיף 30 שנה ל-400 שנה שנאמרו ב[[ברית בין התרים]]. כאשר יצאו הם הושמדו על-ידי פלישתים ולי גירסב אחרת על-ידי המצרים. מכל מקום, רתוי היה כי עם ישראל לא יעבור במקום שנפלו לו בני אפרים. וכך ממשיל זאת המדרש: | בני אפרים ניסו לצאת ממצרים לפני בני ישראל, לפי סברה אחת, בגלל שטעו בחישוב הקץ, שהקב"ה הוסיף 30 שנה ל-400 שנה שנאמרו ב[[ברית בין התרים]]. כאשר יצאו הם הושמדו על-ידי פלישתים ולי גירסב אחרת על-ידי המצרים. מכל מקום, רתוי היה כי עם ישראל לא יעבור במקום שנפלו לו בני אפרים. וכך ממשיל זאת המדרש: | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
==מורשת יוסף הצדיק== | ==מורשת יוסף הצדיק== | ||
משה מקיים את ההבטחה של אחי יוסף ליוסף - שכאשר הם יעלו ממצרים יקחו את עצמותיו עמם לארץ ישראל. וכך כתוב בפרשה:"" | משה מקיים את ההבטחה של אחי יוסף ליוסף - שכאשר הם יעלו ממצרים יקחו את עצמותיו עמם לארץ ישראל. וכך כתוב בפרשה:""וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". | ||
| שורה 65: | שורה 65: | ||
בכ"א בניסן - בשביעי של פסח קוראים בתורה ב[[פרשת בשלח]] על קריעת ים סוף ואת [[שירת הים]]. | בכ"א בניסן - בשביעי של פסח קוראים בתורה ב[[פרשת בשלח]] על קריעת ים סוף ואת [[שירת הים]]. | ||
פרשת קריעת הים מסתיימת במסקנה:" | פרשת קריעת הים מסתיימת במסקנה:"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ <ref>י"ד,ל"ב</ref> | ||
חשיבותו של נס קריעת ים סוף הוא בהגברת האמונה בה'. ולכן הוא זוכה למקום ב[[תפילה]]: | חשיבותו של נס קריעת ים סוף הוא בהגברת האמונה בה'. ולכן הוא זוכה למקום ב[[תפילה]]: | ||
* ב[[תפילת שחרית]] - מלבד קריאת [[שירת הים]] נאמר לפני [[שמונה עשרה]]:"אֱמֶת. | * ב[[תפילת שחרית]] - מלבד קריאת [[שירת הים]] נאמר לפני [[שמונה עשרה]]:"אֱמֶת. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ. וּבְכורְךָ יִשרָאֵל גָּאָלְתָּ. וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ. וְזֵדִים טִבַּעְתָּ. וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם לא נותָר" | ||
* ב[[תפילת מעריב]] - גם דן לפני "שמונה עשרה":" | * ב[[תפילת מעריב]] - גם דן לפני "שמונה עשרה":"הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. אֶת רודְפֵיהֶם וְאֶת שונְאֵיהֶם בִּתְהומות טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתו. שִׁבְּחוּ וְהודוּ לִשְׁמו" | ||
==אז ישיר משה בני ישראל== | ==אז ישיר משה בני ישראל== | ||
| שורה 75: | שורה 75: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[שירת הים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[שירת הים]]}} | ||
בני ישראל זכו וראו בעיניהם ניסי ה' ונפלאותיו: בפרשה הקודמת - מכות מצרים והיציאה ממנה, ובפרשתנו - קריעת ים סוף וטביעת שונאיהם המצרים. פעולה זו חקקה בקרבם את האמונה באלוקי ישראל וכך נאמר: | בני ישראל זכו וראו בעיניהם ניסי ה' ונפלאותיו: בפרשה הקודמת - מכות מצרים והיציאה ממנה, ובפרשתנו - קריעת ים סוף וטביעת שונאיהם המצרים. פעולה זו חקקה בקרבם את האמונה באלוקי ישראל וכך נאמר: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, עד שהביאתם לשירת הלל והודאה. במסכת סוטה מסכמת <ref>דף ל ע"ב </ref> א שהרצון לומר שיאה היה של כל העם. וכך נאמר: "תנו רבנן: בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה? כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר: אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. | ||
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר: אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו." | רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר: אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו." | ||
| שורה 89: | שורה 89: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[מרים הנביאה]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[מרים הנביאה]]}} | ||
לאחר מעבר בני ישראל את ים-סוף, מרים הנביאה מובילה את הנשים בשירה וכך נאמר במקרא: " | לאחר מעבר בני ישראל את ים-סוף, מרים הנביאה מובילה את הנשים בשירה וכך נאמר במקרא: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" <ref> ט"ו, כ'-כ"א</ref>. | ||
רש"י מביא נימוק לכך מד"ה '''ותקח מרים הנביאה''' -" היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'" <ref><makor>בבלי סוטה י"ג א'</makor></ref> . | רש"י מביא נימוק לכך מד"ה '''ותקח מרים הנביאה''' -" היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'" <ref><makor>בבלי סוטה י"ג א'</makor></ref> . | ||
==לרדת כדי להגיע לטוב האמיתי (ע"פ דברי הרבי מלובביץ')== | ==לרדת כדי להגיע לטוב האמיתי (ע"פ דברי הרבי מלובביץ')== | ||
| שורה 115: | שורה 111: | ||
==חק ומשפט== | ==חק ומשפט== | ||
במרה נאמר :" | במרה נאמר :"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" <ref>ט"ו, כ"ה</ref>. על כך אמרו חז"ל: עשרה מצות ניתנו לישראל : שבע מהן שכבר נצטוו עליהן בני נח והוסיפו עליהן ישראל שלוש. רש"י מבאר '''שם שם לו''' - | ||
"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין" | "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין" | ||
| שורה 136: | שורה 132: | ||
[[יהודה בן יעקב]] - [[היבום]] | [[יהודה בן יעקב]] - [[היבום]] | ||
הרמב"ן מקבל את הפסוק :" | הרמב"ן מקבל את הפסוק :"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט על דרך הפשט. הוא מתיחס להווי של שבטי ישראל במדבר ומצביע על החשיבות של המוק והמשפט בתנאים החדשים. והוא מפרט:" כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצימאון אשר אין מים שם להם במחייתם, וצורכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא "חוק", כעניין '''הטריפני לחם חוקי''' <ref><makor>משלי ל ח</makor></ref> , '''חוקות שמים וארץ''' '''ירמיה לג כה''' , ויקרא "משפט" בהיותו משוער כהוגן, וכן '''כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים''' <ref><makor>ש"א כז יא</makor></ref> , '''כמשפט הראשון אשר היית משקהו''' <ref><makor>בראשית מ יג</makor></ref>, '''וארמון על משפטו ישב''' '''ירמיה ל יח''', על מדתו. | ||
או שייסרם בחוקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באוהליהם בעניין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכעניין שציוה בתורה (דברים כג י): כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע: | או שייסרם בחוקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באוהליהם בעניין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכעניין שציוה בתורה (דברים כג י): כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע: | ||
| שורה 149: | שורה 145: | ||
המקור:ויקישיתוף, צילם:Maksim]] | המקור:ויקישיתוף, צילם:Maksim]] | ||
חודש לאחר [[יציאת מצרים]] " | חודש לאחר [[יציאת מצרים]] "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" <ref>ט"ז,א'</ref>. בני ישראל מתלוננים כי "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (היה לנו האפשרות) בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע" ועכשיו הם חוששים "כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". ואז הקב"ה מבטיח: "ד וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא". ובאותו הקשר, העם גם ילמד על מצוות השבת:" וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה '''מִשְׁנֶה''' עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" . ביום שישי יקחו מן ליומיים ובשבת לא ייצאו ללקוט . | ||
הרמב"ן מצטט ממסכת יומא את סגולות המן :"ודע כי יש במן עניין גדול, רמזוהו רבותינו <ref>במסכת יומא (עה ב)</ref> : '''לחם אבירים אכל איש''' <ref><makor>תהלים עח כה</makor></ref> , לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל: טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר <ref><makor>דברים ט ט</makor></ref> : לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי?! אלא לחם אבירים, '''לחם שנבלע באיברים.''' , דהיינו, שאינו גורם לכל בעייה בעיכול. | הרמב"ן מצטט ממסכת יומא את סגולות המן :"ודע כי יש במן עניין גדול, רמזוהו רבותינו <ref>במסכת יומא (עה ב)</ref> : '''לחם אבירים אכל איש''' <ref><makor>תהלים עח כה</makor></ref> , לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל: טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר <ref><makor>דברים ט ט</makor></ref> : לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי?! אלא לחם אבירים, '''לחם שנבלע באיברים.''' , דהיינו, שאינו גורם לכל בעייה בעיכול. | ||
| שורה 157: | שורה 153: | ||
==מלחמת העמלק== | ==מלחמת העמלק== | ||
בסיום הפרשה אני מגיעים למלחמת העמלק, שבוע לפני מעמד הר סיני, כ"ז או כ"ח אייר (להלן). וכך מסופר במקרא:" | בסיום הפרשה אני מגיעים למלחמת העמלק, שבוע לפני מעמד הר סיני, כ"ז או כ"ח אייר (להלן). וכך מסופר במקרא:"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" {{מקור|(י"ז,ח')}}. ב[[ספר דברים]] יש הסבר על מהות המלחמה:"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" {{מקור|(כ"ה, י"ח)}}, כלומר הוא מצא את עם ישראל במצב אופטימלי לפגיעה. רש"י רואה בעיקר את הדוגמא שנתן:" שהיו כל האומות יראים להלחם בכם (בגלל מכות מצרים וקריעת ים סוף) ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים." | ||
משה רבינו מוצא את הדרך כיצד להלחם בהם:"וְהָיָה | משה רבינו מוצא את הדרך כיצד להלחם בהם:"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק". חז" אינם מקבלים זאת כפשוטו:"'''והיה כאשר ירים משה ידו וגבר''' -" וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק ?! אלא כל זמן שמגביה ידו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפקד משה לעשות כן והקב"ה עשה להם נסים וגבורות" {{מקור|(מכילתא)}}. | ||
על שיטת הלחימה מבאר רש"י בד"ה '''עד בא השמש''' - " שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות". והתוצאה " '''ויחלש יהושע''' - "חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה". | על שיטת הלחימה מבאר רש"י בד"ה '''עד בא השמש''' - " שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות". והתוצאה " '''ויחלש יהושע''' - "חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה". | ||
רבי עובדיה ספורנו הגיע לסיכום, בד"ה '''וַיּאמֶר | רבי עובדיה ספורנו הגיע לסיכום, בד"ה '''וַיּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ'''= " אָמַר: טַעַם תְּפִלָּתִי זאת הוּא מִפְּנֵי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נִשְׁבַּע שֶׁתִּהְיֶה לו "מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק מִדּר דּר", וְחַיָּבִים אָנוּ לְהִלָּחֵם מִלְחַמְתּו בְּכָל דּור וָדור, כְּאָמְרָם "שָׁלשׁ מִצְות נִצְטַוּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעו שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנות לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה" <ref>סנהדרין כ, ב</ref> , וְלָכֵן הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁיִּהְיֶה הוּא נִסִּי וְרומְמוּתִי עַל הָאויֵב." | ||
[[הרב אביגדור הלוי נבנצל]] בספרו '''שיחות לספר שמות''' מוסיף את הדעות הקיימות לגבי מקום הקרב עם העמלק ומועדו''' עמוד תל"ב'''. במקרא כתוב:"מָחָר אָנֹכִי | [[הרב אביגדור הלוי נבנצל]] בספרו '''שיחות לספר שמות''' מוסיף את הדעות הקיימות לגבי מקום הקרב עם העמלק ומועדו''' עמוד תל"ב'''. במקרא כתוב:"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (ט). הרי מדובר על '''ה''' גבעה ואיזו היא ? ב[[שיר השירים]] נאמר: " אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" <ref> ד',ו'</ref>, דהיינו [[הר המוריה]]. ונאמר בספרים שהר המוריה ליוו אותם במדבר סיני עד בואם ארצה. | ||
הוא דורש על האימרה ס[[מכת תענית]]:"מגלגלים זכות ליום זכאי" <ref>כ"ט,א'</ref>. הרב נבנצל מספר משם רבו פרצוביץ. בני ישראל הגיעו למדבר סיני בט"ו אייר. המן החל לרדת למחרת שהיה יום א'. ביום שישי של אותו שבוע לקטו למם משנה. בשבוע לאחריו נסעו ממדבר סיני ויחנו ברפידים. יום א' היה כ"ג אייר. באיזה יום בשבוע נלחמו עם עמלק ? אמר הרב נחום פרצוביץ :"שהיה זה ערב שבת". הפייטן בפיוט ל[[פרשת זכור]] כתב "אז קוצץ" שמשה רבינו העמיד את המש עד סוף היום. המטרה הייתה לסיים את המלחמה. משה רבינו עשה זאת מאותו סיבה שהשמש בגבעון עמדה. [[ילקוט שמעוני]] כתב: "כדי שלא תכנס השבת" (ב'כ"ב). | הוא דורש על האימרה ס[[מכת תענית]]:"מגלגלים זכות ליום זכאי" <ref>כ"ט,א'</ref>. הרב נבנצל מספר משם רבו פרצוביץ. בני ישראל הגיעו למדבר סיני בט"ו אייר. המן החל לרדת למחרת שהיה יום א'. ביום שישי של אותו שבוע לקטו למם משנה. בשבוע לאחריו נסעו ממדבר סיני ויחנו ברפידים. יום א' היה כ"ג אייר. באיזה יום בשבוע נלחמו עם עמלק ? אמר הרב נחום פרצוביץ :"שהיה זה ערב שבת". הפייטן בפיוט ל[[פרשת זכור]] כתב "אז קוצץ" שמשה רבינו העמיד את המש עד סוף היום. המטרה הייתה לסיים את המלחמה. משה רבינו עשה זאת מאותו סיבה שהשמש בגבעון עמדה. [[ילקוט שמעוני]] כתב: "כדי שלא תכנס השבת" (ב'כ"ב). | ||
| שורה 173: | שורה 169: | ||
==הפטרת השבוע== | ==הפטרת השבוע== | ||
ההפטרה היא [[שירת דבורה]]{{מקור|(ספר שופטים ד',ד'-ה',ל"א)}}. תחילתה "וּדְבוֹרָה | ההפטרה היא [[שירת דבורה]]{{מקור|(ספר שופטים ד',ד'-ה',ל"א)}}. תחילתה "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא". תוכנה הוא שיר הלל לקב"ה על נצחון שבטי ישראל על יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא. | ||
קיימים מוטיבים דומים בין האירועים אשר הביאו לפרשה ולהפטרה ולשירת הים ושירת דבורה: בני שיראל מצויים במצוקה, שופט בישראל היה לגיבור המוציא אותם משעבוד, ההצלחה - באמצעות מים: ים סוף ונחל קישון - וארבעים שנה - כאן המדבר ושם "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". | קיימים מוטיבים דומים בין האירועים אשר הביאו לפרשה ולהפטרה ולשירת הים ושירת דבורה: בני שיראל מצויים במצוקה, שופט בישראל היה לגיבור המוציא אותם משעבוד, ההצלחה - באמצעות מים: ים סוף ונחל קישון - וארבעים שנה - כאן המדבר ושם "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". | ||