דבורה הנביאה: הבדלים בין גרסאות בדף

==חייה==

היתה מ[[שבט אפרים]]. דבורה היתה יושבת תחת "תומר דבורה" שבין [[הרמה]] ובין [[בית אל]] בהר אפרים ושפטה את ישראל, בזמן שהיו משועבדים ליבין מלך [[כנען]] ו[[סיסרא]] שר צבאו. יבין היה בעל צבא עוצמתי, והוא שיעבד את ישראל בחזקה {{מקור|שופטים ד ג|כן}}.  בני ישראל צעקו אל ה', והוא הציווה את דבורה לשלוח את [[ברק בן אבינועם]] מ[[שבט נפתלי]], להושיע את ישראל מיד יבין. דבורה מצווה את ברק לאסוף עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומ[[שבט זבולון|בני זבולון]] בהר תבור. היא מתנבאת לו כי ה' יוליך לפניו את צבא סיסרא לנחל קישון, ויתנו ביד ברק. ברק התנה את צאתו לשליחות זו בתנאי שדבורה תלך עמו, ודבורה אמרה כי אמנם תלך, אך בגלל זאת ה' ימסור את סיסרא בידי אשה ולא בידי ברק. כפי שנתנבאה, אכן צבא סיסרא ניגף לפני ברק, וסיסרא עצמו נהרג בידי [[יעל] אשת חבר הקיני. לאחר הנצחון, שרה דבורה את שריתה המפורסמת (ראה לקמן). היא ששפטה את ישראל במשך ארבעים שנה {{מקור|שופטים ד}}.  

לאחר הנצחון, דבורה שרה יחד עם ברק את שירתה, בה היא מתארת את המצב העגום בו שרו ישראל, מתארת את הנצחון, משבחת את ה' על ההצלה, מציינת לשבח את המתנדבים למלחמה, בני שבט [[שבט אפרים|אפרים]], [[שבט בנימין|בנימין]], חלק מ[[שבט מנשה|מנשה]], זבולון, נפתלי ו[[שבט יששכר|יששכר]], ומגנה את המתשתמטים בני שבט [[שבט ראובן|ראובן]], חלק משבט מנשה, ו[[שבט דן|דן]], וכן יושבי העיר מרוז הסמוכה למלחמה שלא חשו לעזרה. היא משבחת גם את יעל, שהרגה את סיסרא, ומזכירה את אם סיסרא שמצפה לשוב בנה כגיבור מן המלחמה ובוכה כאשר הא מבושש לבוא. היא מסיימת בתפילה: "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו" {{מקור|שופטים ה|כן}}.