6,420
עריכות
עדות אשה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←מקור הסמכות לתקנת חכמים
(סידור, סִגנוּן ועיצוב) |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
# ויש מפרשים שהיות ואנו בטוחים שהאשה לא תשקר ותבדוק היטב שאכן בעלה מת, ו[[אנן סהדי|אנו עדים]] בדבר, וודאות גלויה כזו יש להחשיב כעדות גמורה ואפילו מ[[דאורייתא]], ו[[כתוב מסרו לחכמים|התורה נתנה לחכמים]] לקבוע איזהו דבר ברור ו[[ניכרים דברי אמת|ניכר שהוא אמת]] (שאותו יש להחשיב עדות גמורה) ואיזה לא {{מקור|(}}{{מקור|ריטב"א יבמות פח א$ריטב"א שם}}{{מקור|; וכך נראה בכוונת ה}}{{מקור|תוספות ישנים יבמות פח א$תוספות ישנים שם ד"ה משום עיגונא}}{{מקור|)}}. | # ויש מפרשים שהיות ואנו בטוחים שהאשה לא תשקר ותבדוק היטב שאכן בעלה מת, ו[[אנן סהדי|אנו עדים]] בדבר, וודאות גלויה כזו יש להחשיב כעדות גמורה ואפילו מ[[דאורייתא]], ו[[כתוב מסרו לחכמים|התורה נתנה לחכמים]] לקבוע איזהו דבר ברור ו[[ניכרים דברי אמת|ניכר שהוא אמת]] (שאותו יש להחשיב עדות גמורה) ואיזה לא {{מקור|(}}{{מקור|ריטב"א יבמות פח א$ריטב"א שם}}{{מקור|; וכך נראה בכוונת ה}}{{מקור|תוספות ישנים יבמות פח א$תוספות ישנים שם ד"ה משום עיגונא}}{{מקור|)}}. | ||
# ויש מפרשים<ref>רבנו קרשקש גיטין ב: ויש שהסבירו כך בשיטת הרמב"ם (יפ"ש).</ref> שאף מהתורה אין צורך בעדות מכיוון שנחשב כאיסורים, | # ויש מפרשים<ref>רבנו קרשקש גיטין ב: ויש שהסבירו כך בשיטת הרמב"ם (יפ"ש).</ref> שאף מהתורה אין צורך בעדות מכיוון שנחשב כאיסורים, | ||
# ויש שחידשו<ref>רמב"ם פי"ג מהלכות גירושין הלכה כ"ט אמנם בלשון הרמב"ם ישנה בעיה מסוימת מכיוון שמזכיר כאן את התורה ואת חכמים ביחד ובהלכות עדות (ד, ב) משמע שזו תקנת חכמים וראה גם בהלכות יבום (ד, לא). התשב"ץ (וכ"כ הרמ"ך והנוב"י) תרץ שיש לחלק בין עד מפי עד לשאר הפסולין מכיוון שבעד מפי עד לא שייך מלתא דעבידא לאיגלויי מכיוון שיוכל להישמט ולומר ששמע מאחר ולכן שם זו תקנת חכמים, הלח"מ הסביר את הרמב"ם כתוס' שזו תקנת חכמים והטעם והסמך זהו מלתא דעבידא לאיגלויי, היפ"ש כתב ליישב לפי דברי רבנו קרשקש שרק באיסורין שייך לחלק במלתא דעבידא לאיגלויי מכיוון שהעיקר הוא הנאמנות וכאן יש נאמנות ואילו בדינים מכיוון שיש דרישות פורמליות אין לחלק ובעגונה חכמים בתחילה העמידו זאת כדינים ולאחר זמן משום תקנת עגונות הקלו והרב ליפשיץ{{דרוש מקור}} והרב וולפסון{{דרוש מקור}} תרצו שכוונת הרמב"ם הוא שהתורה לא הקפידה ונתנה לחכמים סמכות לקבוע פרוצודורה לעדות במילתא דעבידא לאיגלויי<ref> שהתורה לא הקפידה במקרים אלו מכיוון שהוא דבר העשוי להיגלות. | # ויש שחידשו<ref>רמב"ם פי"ג מהלכות גירושין הלכה כ"ט אמנם בלשון הרמב"ם ישנה בעיה מסוימת מכיוון שמזכיר כאן את התורה ואת חכמים ביחד ובהלכות עדות (ד, ב) משמע שזו תקנת חכמים וראה גם בהלכות יבום (ד, לא). התשב"ץ (וכ"כ הרמ"ך והנוב"י) תרץ שיש לחלק בין עד מפי עד לשאר הפסולין מכיוון שבעד מפי עד לא שייך מלתא דעבידא לאיגלויי מכיוון שיוכל להישמט ולומר ששמע מאחר ולכן שם זו תקנת חכמים, הלח"מ הסביר את הרמב"ם כתוס' שזו תקנת חכמים והטעם והסמך זהו מלתא דעבידא לאיגלויי, היפ"ש כתב ליישב לפי דברי רבנו קרשקש שרק באיסורין שייך לחלק במלתא דעבידא לאיגלויי מכיוון שהעיקר הוא הנאמנות וכאן יש נאמנות ואילו בדינים מכיוון שיש דרישות פורמליות אין לחלק ובעגונה חכמים בתחילה העמידו זאת כדינים ולאחר זמן משום תקנת עגונות הקלו והרב ליפשיץ{{דרוש מקור}} והרב וולפסון{{דרוש מקור}} תרצו שכוונת הרמב"ם הוא שהתורה לא הקפידה ונתנה לחכמים סמכות לקבוע פרוצודורה לעדות במילתא דעבידא לאיגלויי</ref> שהתורה לא הקפידה במקרים אלו מכיוון שהוא דבר העשוי להיגלות. | ||
# ויש שכתבו שהסמכות היא ע"י הפקעת הקידושין<ref> רש"י במסכת שבת (קמה:) ד"ה לעדות אשה כתב שב"ד השתמשו בהפקעת קידושין, אמנם אם הבעל חוזר הקידושין לא מופקעים מכיוון שהפקיעו על תנאי (רשב"א וראה מאירי). וכנראה שהבינו שהדיון הוא על התרת האישה לבעלה ולא האם הוא חי או מת ולכן ניתן להפקיע את הקידושין (ויש לה כתובה מדרבנן), אמנם יש שהסבירו שכוונת רש"י היא רק לעד מפי עד ולא לשאר הפסולים.</ref> | # ויש שכתבו שהסמכות היא ע"י הפקעת הקידושין<ref> רש"י במסכת שבת (קמה:) ד"ה לעדות אשה כתב שב"ד השתמשו בהפקעת קידושין, אמנם אם הבעל חוזר הקידושין לא מופקעים מכיוון שהפקיעו על תנאי (רשב"א וראה מאירי). וכנראה שהבינו שהדיון הוא על התרת האישה לבעלה ולא האם הוא חי או מת ולכן ניתן להפקיע את הקידושין (ויש לה כתובה מדרבנן), אמנם יש שהסבירו שכוונת רש"י היא רק לעד מפי עד ולא לשאר הפסולים.</ref> | ||