הרב ישראל וועלץ: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד בשנת תרמ"ז לאביו ר' צבי וועלץ. למד אצל [[רבי יוסף לייב סופר]] מפאקש, בעל "דעת סופר" ואצל בנו [[רבי עקיבא סופר]] מפרשבורג, בעל "דעת סופר". נשא את בתו של הרב חיים אפרים באליטי, אב"ד טארנאליא. כיהן כרבה של טיניע, וייסד שם ישיבה ועמד בראשה עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. לאחר המלחמה, החל לכהן כרב ברובע פסט שבבודפסט הבירה, וכן עמד בראשות ישיבה. הוא התפרסם בתור אחד מגדולי רבני הונגריה, והתכתב עם גדולי דורו<ref>בהם הרב ישכר שלמה טייכטל (משנה שכיר), [[רבי שמעון סופר]] מערלוי, ר' עקיבא סופר מפרשבורג (דעת סופר), [[רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש]] (מנחת אלעזר), רבי יוסף לייב סופר מפאקש, [[רבי שמעון גרינפלד]] (מהרש"ג), [[הרב ישעיה זילברשטיין]] מוויצן (מעשי למלך), [[רבי אברהם שמואל בנימין סופר (חשב סופר)]], [[רבי יוסף צבי דושינסקי]] (מהרי"ץ), [[רבי מרדכי וינקלר]] ומאוחר יותר גם עם [[הרב עובדיה יוסף]] ועוד).</ref>. תקופה מסוימת הוא אף ערך את קובץ "תל תלפיות" שהיווה במה תורנית לגדולי רבני הונגריה, לאחר שר' דוד צבי קאצבורג, שהיה עורכו הראשי, נפטר. בתקופת ה[[שואה]], הסתתר בביתו [[הרב ישכר שלמה טייכטל]]<ref>ע"פ מסורת העוברת במשפחתו של הרב וועלץ</ref>,ויתכן כי שם נכתב ספרו "[[אם הבנים שמחה]]"<ref>הרב טייכטל אף מזכיר בספרו חידושים ששמע מהרב וועלץ. כמו כן, לנכדו של הרב וועלץ ישנו עותק מההוצאה הראשונה של "אם הבנים שמחה" עם הקדשה אישית מהרב טייכטל. </ref>. לאחר ששרד את השואה עלה ארצה והתיישב ב"שיכון הרבנים" ב[[ירושלים]], והתפרסם בו כ[[פוסק]] ומו"צ. נפטר בי"ז ב[[חשוון]] תשל"ד ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות.