הרב עובדיה יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד בבגדד  בי"ב ב[[תשרי]] תרפ"א לרבי יעקב עובדיה, בשם עובדיה יוסף {{מקור|1== שם פרטי|כן}} עובדיה {{מקור|1==שם משפחה|כן}}. בעלייתו ארצה שינה את שמו ל"עובדיה יוסף"{{דרוש מקור}}. למד בצעירותו ב[[ישיבת פורת יוסף]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]]. בשליחות ראש הישיבה [[הרב עזרא עטיה]] החל להעביר שיעורי הלכה בבתי כנסת בירושלים. הוא הוסמך לכהן כ[[דיין]] על ידי [[הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל]], וכיהן בין השנים תש"ה- תש"ז כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים. לאחר הקמת המדינה שימש כ[[אב בית דין|אב בית הדין]] של יהודי קהיר ב[[מצרים]], ואח"כ כחבר בבית הדין האזורי ב[[פתח תקווה]]. בהמשך התמנה לדיין בבית הדין העליון לערעורים ב[[ירושלים]] וכן לרב הראשי לתל אביב -יפו. בשנת תשל"ג, בהיותו בן 52, נבחר לכהן כראשון לציון וכרב הראשי לישראל, לצדו של [[הרב שלמה גורן]]. בשנת תשמ"ג נגמרה כהונתו כרב ראשי, ואת מקומו תפס [[הרב מרדכי אליהו]]. לאחר גמר כהונתו, בשנת תשמ"ד, הוקמה תנועת ש"ס, והוא החל לעמוד בראשות "מועצת חכמי התורה" שלה. בעקבות תפקידיו כרב ראשי וכנשיא מועצת חכמי התורה, הפך לאחד ממנהיגי הציבור הספרדי בישראל ובעולם. פסקיו וחיבוריו הינם בעלי השפעה מכרעת בעולם ההלכה. כנשיא מועצת חכמי התורה, היה גם בעל השפעה ציבורית משמעותית, והכרעותיו היו בעלי השפעה לאומית. בעקבות פטירת אשתו עבר להתגורר בבית בנו ר' משה בשכונת הר נוף בירושלים, שם הוקם עבורו בית כנסת. ביתו היווה מוקד עליה לרגל לציבור ולאנשי הציבור.