פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צא ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צא ג

סעיף ג[עריכה]

במה דברים אמורים, בחנוני המקיף לבע"ה ופורע לו כל חובותיו, ואחר כך פורע לו בעל הבית. אבל אם הקדים בע"ה לחנוני, וא"ל: תן לפועלים סלע, אם המחם אצל חנוני במעמד שלשתם, והפועלים נתרצו^א, אין לפועלים על בעל הבית כלום, והחנוני נשבע היסת ונפטר^ב (ר"י מיגש). ואם שלא במעמד שלשתם המחם אצל חנוני, נשבע חנוני לבעל הבית היסת שעשה שליחותו, ונפטר, והפועלים נשבעים לבעל הבית כעין של תורה, שלא נטלו כלום מחנוני, ונוטלים מבעל הבית (רמ"ה,רי"ף), ויש אומרים שגם זו היא שבועת היסת^ג (ר"י מיגש). הגה: מי שהוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות חבירו, ותובע ההוצאות, והנתבע אינו יודע (כמה), נשבע התובע ונוטל^ד. והוא הדין בכל מידי דהאי ידע והאי לא ידע, נשבע האי דידע^ה. (מהרי"ק שורש י' ותשובת מיימוני סוף סימן קנין סי"ט).

א. נתרצו: הסמ"ע כתב שה"ה אם שתקו, והש"ך חלק וכתב שדוקא כשנתרצו בפירוש.

ב. במעמד שלושתם: ר"י מיגש,שו"ע: אין לפועלים על בעל הבית כלום, והחנוני נשבע היסת ונפטר.

סמ"ע: אפי' לדעת הרא"ש בסי' קכו,ב שיכול הנמחה לחזור בו, זה דוקא שם שהמומחה מודה שעדיין לא נתן לנמחה, משא"כ אצלנו.

ש"ך: אין חילוק בין אם טוען שפרע או לא, אלא אצלנו מדובר שהפועלים פטרו את בעה"ב בפירוש.

פועלים שנתרצו להיפרע מהחנווני – ללא מעמד שלושתם:

רי"ד: הם נסתלקו מבעה"ב, ולכן הפועלים יכולים רק להשביע את החנווני היסת, והחנווני יכול ליטול מבעה"ב (ובעה"ב יכול לחייבו היסת).

ר"י מיגש,שו"ע: רק מעמד שלושתם מועיל לסלק הפועלים מבעה"ב לחנווני, ואת זה אפשר לעשות רק אם כבר המחה את הכסף ביד החנווני. לכן במקרה זה שלא המחהו, הדין כמו במשנה ששניהם נשבעים ונוטלים.

ש"ך: אם המחה ונתרצו הפועלים בשעה ששכרם, לכו"ע מועיל אפי' אם לא הקנה החוב במעמד שלושתם. הב"ח ביאר שבאופן זה עסק רי"ד, והש"ך חלק.

ג. כלומר, הפועלים נוטלים ללא שבועה בנק"ח, ואח"כ ניתן להשביעם היסת. סברתו היא שכעת בעה"ב אינו משלם כלום לחנווני, וא"כ יש כאן דיון רק כלפי הפועלים, ומכיוון שהוי איני יודע אם פרעתיך חייב. הש"ך תמה שבסי' קכא,ט השו"ע הביא רק את דעת הרי"ף ללא חולק. ופסק הש"ך כרי"ף.

ד. המוציא הוצאות: מהרי"ק,רמ"א: נשבע ונוטל.

סמ"ע: תלוי במחל' שבסע' ב, אם כשמתו הפועלים צריך החנווני להישבע או לא, והרמ"א לשיטתו שצריך להישבע.

ש"ך: כאן לכו"ע צריך להישבע, משום שעשה זאת מעצמו, ואין את חזקת שליח עושה שליחותו.

לדעת הרש"ל והש"ך המחל' בסע' ב היא דוקא כשהספק הוא אם פרעו, אך כשבעה"ב יודע שפרעו אלא שאינו יודע כמה, לכו"ע אי"צ להישבע (ראה סע' ז). נראה מהסמ"ע שהוא עצמו חולק ע"כ, ומ"מ כתב שצריך לבאר את הרש"ל שפטור דוקא משבועה בנק"ח אך יש שבועת היסת, ומה שכתב כאן הרמ"א שנשבע ונוטל כוונתו להיסת. הש"ך חלק על דבריו וכתב שנפטר לגמרי, ואילו בסעיפנו חייב אף בנק"ח, והחילוק הוא כפי שכתבנו לעיל, שכאן אין את חזקת שליח עושה שליחותו.

ה. סרבן שהוציאו עליו הוצאות: שו"ת רא"ש,רמ"א סי' יד: צריך לברר כמה הוציאו עליו, ולא נאמן התובע בשבועה.

מה החילוק מסעיפנו?

סמ"ע: אצלנו הוציאו לטובתו ואילו בסרבן הוציאו בעל כרחו ולרעתו.

ש"ך: אצלנו הוציא ברשות חברו, וא"כ האמינו בשבועה, משא"כ בסרבן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.