פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכג ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
נתחייב לוי שבועה, אינו יכול לעכב ולומר: איני נשבע עד שאחרים בפני (שמעון) על מי שטוען עלי שקר, שאין זה החרם אלא תקנה קלה שתקנו הגאונים אחרונים כדי שיכוונו בעלי דינין טענותיהם, ואין מעכבין שבועתו של זה מפני תקנה זו הקלה (רמב"ם).
אם הנתבע רוצה להחרים: רמב"ם,שו"ע: אינו יכול לעכב, ואין מחרימים.
ראב"י,רש"ל: שולחים כתב לבי"ד שבמקום התובע ויחרימוהו.
שער המשפט: ספיקא דדינא, ולכן הדין כשו"ע, ואע"פ שבד"כ מספק פוטרים את הנתבע, כאן החרם הוא תקנה ואין ספק תקנה מוציא מידי ודאי. אמנם במקרה שההרשאה מועילה רק מצד תקנת הגאונים כמו במטלטלין דכפריה, יתכן שצריך התובע לקבל חרם.
מחילה והודאה של המרשה, כשיש למורשה שליש בגוף התביעה:
רש"ל – אם היה קנין המועיל כמו בפקדון או בקרקע, אין המרשה יכול למחול על חלקו של המורשה, אך נאמן להודות, והמורשה יפסיד משום שמיניה קאתי (ולא דמי למוכר שט"ח שלא מיניה קאתי). ואם לא היה קנין המועיל, יכול המרשה אף למחול על הכל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.