פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לא ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר לא ב

סעיף ב

י"א שאם קדשה בדבר שאין בקיאין בשומתן ופעמים טועים בהם הרבה, כגון אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם, ואמר לה: התקדשי לי באבן זו ששוה נ' זוז, צריך שומא, דלא סמכה דעתה (ר"ת ע"פ רא"ש). ויש מי שאומר שאפילו קידש באבן סתם, ולא אמר לה ששוה נ' זוז, צריכה שומא, ולכך נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן^א (ר"ת ע"פ ר"ן). הגה: ואם קדשה בטבעת שיש בו אבן, או בסתם טבעת, ונמצא של נחושת, אע"פ שאין דרך לקדש בכך, חיישינן לקידושין (ב"י בשם תשובת הר"ש בר צמח ומרדכי פ"ק דקדושין). ואפילו אמרו העדים תחת החופה שהוא של זהב, ונמצא נחושת, אע"ג דלענין דינא נראה דלא הוי מקודשת, אפ"ה יש להחמיר לענין מעשה^ב (תשובת מיימוני סוף הלכות נשים). ומ"מ נוהגין תחת החופה לשאול לעדים אם הטבעת שוה פרוטה, כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה^ג (א"ח). גם נוהגין לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן (מבואר בתשובת הרשב"א).

א. אבנים טובות: ר"ת ע"פ רא"ש: אם נקב במחירם צריך שומא, אך כשנותן בסתם לא צריך. אמנם נפסק כרבה ששיראי לא צריכי שומא, אך זה דוקא בשיראי שמחירם פחות או יותר ידוע משא"כ באבנים טובות, ומ"מ מחלוקתם היתה רק בנקב מחיר ולא בכלדהו.

ר"ת ע"פ ר"ן: צריך שומא גם כשמקדש בסתם ולא אמר מחירם. ב"ש – לדעת הרא"ש החשש הוא שאומדת הטבעת בפחות ולכן לא סמכה דעתה להתקדש ולכן אם אומרים בסתם מקודשת אפילו באבנים טובות, אך לר"ן החשש הוא שאומדת ביותר ונמצא שלא התכוונה להתקדש על דעת השווי הנמוך וא"כ גם בסתם קיים חשש זה.

שו"ע: י"א כרא"ש ויש מי שאומר כר"ן.

כשלא שמו האבנים: רש"י,תוס',מהרי"ט,ב"ש: אינה מקודשת אפי' אם ישומו לאחר הקידושין. פירשו שלרב יוסף צריך לשום דוקא קודם הקידושין ולפי פירושם כך הדין לדידן בענין אבנים טובות. רשב"א – אם רוצה לקדשה מחדש לאחר השומא אינו צריך לקחת ולהחזיר לה שוב אלא רק אומר לה הרי את מקודשת. הב"ש ביאר שלא נחשב כשתיקה אחר מתן מעות כיוון שכאן קיבלה בתחילה לצורך קידושין, ועדיף אפילו משדיך שאינו מועיל כמבואר בר"ן ובריב"ש ונפסק בב"ש כח,סקי"ג.

ר"ן ברמב"ם: מקודשת מעת השומא. הר"ן דייק מדבריו שהמחלוקת בגמרא היא אם כעת צריך שומא ומשמע שאף לרב יוסף המצריך שומא מועיל אף לאחר הקידושין, וא"כ כך הדין לדידן באבנים יקרות. הב"י הביא דברי הר"ן ולא הביא חולק ובשו"ע סע' א כתב כלשון הרמב"ם, ולכן משמע בפשטות שפוסק שמקודשת. המהרי"ט והב"ש דחו את הדיוק מהרמב"ם, ולדעתם אפשר להסבירו כרש"י שהמחלוקת היא אם צריך שומא לפני הקידושין.

ב. נמצא של נחושת: רשב"ץ,רמ"א: חוששין לקידושין. יש להסתפק אם מקודשת הואיל ולא פירש שהיא של זהב ונפסק שבכלדהו לא צריך שומא, או שמא בגלל שאין רגילים לקדש בשל נחושת נחשב כמפרש שהיא של כסף.

מהר"ם,רמ"א: גם כשהעדים פירשו שהטבעת של זהב, אף שלהלכה נראה שאינה מקודשת למעשה יש להחמיר.

ג. נוהגים לשאול העדים: ח"מ – אמנם בחו"מ רכז,כב נאמר שאף כשאומר המוכר חפץ זה אינו שווה אלא זוז ע"מ שאין לך עלי אונאה יש אונאה כי יכול הלוקח לטעון שראה ששווה יותר והבין שהמוכר אומר כן רק כדי להשביח דעתו, אך כאן משום חומרת קידושין מצרפים גם אמירה זו לאלם הקידושין, ועוד שכאן יתכן שאכן מתרצה להתקדש אף בפרוטה בלבד שהרי לא משלמת לו על הטבעת.

עדים שראו פני הכלה רק לאחר הקידושין:

מבי"ט: אינה מקודשת. ודימה זאת לתשובת הרשב"א שאם שמעו שמקדשה באתרוג ואח"כ ראו האתרוג בידה אינה מקודשת הואיל ולא ראו את הנתינה.

מהרי"ט,קה"י: מקודשת. כאן ראו מעשה הקידושין אלא שעדיין לא הכירוה אך בהמשך בדקו והכירוה, וכמו שהרואה אחד שרצח ופניו מכוסות יכול להעיד שזהו הרוצח אע"פ שאם יתרחק כבר לא יכירו. ראה גם סיכום לסי' מב,ד לגבי עדים שראו פני הכלה רק לאחר הקידושין,.

מתוך הספר יאיר השולחן