אנציקלופדיה תלמודית:עדית בינונית וזיבורית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - סוגים שונים של קרקע, שיש הבדל ביניהם לענין דינים הקשורים לגביית...")
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־10:33, 18 בדצמבר 2023

הגדרת הערך - סוגים שונים של קרקע, שיש הבדל ביניהם לענין דינים הקשורים לגביית ממון.

פתיחה

בלשון רבותינו זכרונם לברכה עידית וזיבורית[1] ענין טוב ורע[2], ובינונית היא הממוצעת בין עידית וזיבורית[3], ונתייחדו למינים שונים של קרקעות[4]. זיבורית הוא שדה לא טוב[5], הפחות והרע[6], הפחות שבנכסים[7], שכן סבוני כדבורים[8], תרגומו: זיבורייתא[9], ואומרים לדבורה: לא מדובשך ולא מעוקצך[10], שקרקע רעה לפעמים הטורח רב יותר מהריוח[11]. ועידית הוא ההיפך[12], המובחר שבנכסים[13], הנאה שבכל קרקעותיו[14], ועידית משמעו יופי[15], נאות יעקב[16], תרגומו: עידית בית יעקב[17], ונאות אלהים[18], תרגומו: עידית אלהים[19], שכן בלשון יוון ורומי עידית פירושו מקדש ומקום מיוחד לכהנים לבדם[20].

על "עידית כשהיא באה במובן אחר, לענין בעור-שביעית*, עי' להלן[21]. על "זיבורית" כשהיא באה במובן אחר, לענין טבילת כלים[22], עי' להלן[23].

עידית, בינונית וזיבורית, נדונו בהם לענין דינים מסויימים, אם הם מוגדרים ביחס לקרקעות האדם שבאים לגבות ממנו או אדם אחר, או לקרקעות העולם:

גדרם לענין תשלומי נזק

לענין תשלומי-נזק*, שהמזיק משלם מהעידית[24], נחלקו אמוראים בדעת תנאים:

א) לדעת רבינא[25], מחלוקת תנאים בדבר: א) ר' ישמעאל סובר ששמים על פי קרקעותיו של ניזק[26], שאם היתה עידית של ניזק שווה כזיבורית של מזיק, נותן לו זיבורית[27], שלדעתו מה שנאמר: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם[28], היינו מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק[29], שכן יש ללמוד גזרה-שוה*[30] במה שנאמר שם: ובִער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם[31], נאמר שדה למטה - לענין תשלומים[32]: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם[33] - ונאמר שדה למעלה - לענין נזק[34]: ובִער בשדה אחר[35] - מה שדה האמור למעלה של ניזק, אף שדה האמור למטה של ניזק[36]. ב) ור' עקיבא סובר, ששמים לענין תשלומי נזק בקרקעותיו של מזיק[37], שאם היתה עידית של ניזק שווה כזיבורית של מזיק, נותן לו זיבורית[38], שלדעתו מה שנאמר: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם[39], היינו מיטב שדהו של המשלם, דהיינו המזיק[40], ואינו בא אלא ללמד שגובים לנזקים מן העידית[41] של מזיק[42], שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו[43].

ב) ולדעת אביי, הכל מודים ששמים על פי קרקעותיו של מזיק[44], ומחלוקת התנאים מתפרשת בענין אחר: לר' ישמעאל השומא על פי קרקעותיו של מזיק היא מתקנת-חכמים*, מפני תיקון העולם*[45], אבל מדין תורה השומא היא על פי קרקעותיו של ניזק[46]. ולדעת ר' עקיבא אף מדין תורה השומא על פי קרקעותיו של מזיק[47].

להלכה פסקו ראשונים שכשגובים תשלומי נזק מקרקע, גובים מן הקרקע המעולה שבנכסי המזיק[48], ואפילו אם זיבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק[49], או טובה ממנה[50], אינו מקבל ממנו, אלא מגבים לו מעידית שבנכסי המזיק[51], שאף על פי שהם סוברים כרבינא שמחלוקת תנאים בדבר[52], ההלכה כר' עקיבא מחבירו[53] אף נגד ר' ישמעאל[54].

גדרם לענין גבית מלוה

לענין גבית-מלוה*, שאמרו חכמים שהמלוה גובה מקרקע בינונית של הלווה[55], נחלקו אמוראים אם גדר הקרקע הבינונית הוא ביחס לקרקעות הלווה או לקרקעות שאר אדם[56]: א) לדעת רב נחמן, בשלו הן שמים[57], כלומר בקרקעות הלווה[58], שכשאמרו חכמים בעל חוב בבינונית, בקרקעות של לווה שמים אותו ומגבים לחבירו[59], שאם יש ללווה שדה שהיא בינונית לכל אדם, ואצלו היא עידית, ששאר שדותיו גרועות הימנה, אין בעל חוב גובה הימנה[60], ולפיכך שנים שהוציאו שטר-חוב* זה על זה - וחובת שניהם שוים בסך אחד, וכגון שלווה ראובן משמעון בניסן מנה[61] לפורעו שנה לאחר מכן[62], וחזר שמעון ולוה מראובן באייר מנה[63], לפורעו שנה לאחר מכן[64], שהכל מודים שזה וזה גובה[65] - ולאחד מהם יש עידית ובינונית ולאחד מהם יש זיבורית, זה וזה גובה[66], שיש רווח בזה לבעל הזיבורית[67], שאם יגבה בעל הזיבורית תחילה, יגבה בינונית של זה[68], והרי הבינונית שבאה לידו היא לגביו עידית[69], שבשלו הן שמים, ועכשיו אין לו אלא בינונית של העולם וזיבורית[70], והבינונית היא לגביו עידית[71], ואין בעל החוב גובה אותה, אלא מן הזיבורית[72], שכן שנינו: עידית וזיבורית, בעל חוב בזיבורית[73], ואם יגבה בעל הבינונית תחילה, גובה הזיבורית[74], ויש אצלו עידית ובינונית וזיבורית, וגובה בעל הזיבורית קרקע בינונית[75]. ב) ולדעת רב ששת, בשל כל אדם הם שמים[76], ובינונית היא השוה לכל אדם, שהיא בינוניתלגבי עידית ולגבי זיבורית של כל העולם[77], ולפיכך שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה, ולאחד מהם יש עידית ובינונית ולאחד מהם יש זיבורית, זה וזה עומד בשלו[78], שכיון שבשעת הגביה שניהם באים כאחד[79], שהרי שניהם הוציאו שטרותיהם בבית-דין*[80], נותנים בית דין הקרקע הבינונית לבעל זיבורית תחילה, ושוב גובים אותה ממנו, הילכך אין גובים מזה על זה, אלא זה וזה עומד בשלו[81], שאפילו אם יבוא בעל הזיבורית ויטל הבינונית תחילה, אינה מועילה לו, שכשיבוא בעל בינונית ויגבה מבעל הזיבורית בינונית שלו הוא נוטל[82].

במקום אחר בתלמוד, אמרו במשא ומתן שהברייתא בה שנינו: בינונית וזיבורית, בעל חוב בבינונית[83], סוברת בשל עולם הם שמים[84]. והברייתא בה שנינו: בינונית וזיבורית, בעל חוב בזיבורית[85], יש שנקטו שסוברת שבשל עולם הם שמים[86]. ויש שנקטו שסוברת שבשלו הם שמים[87]. ובמסקנת התלמוד, נחלקו ראשונים: א) יש הגורסים שלא נזכר שם דבר לענין דין זה[88], ונחלקו ראשונים לגירסא זו: יש המפרשים שבשלו הם שמים[89]. ויש המפרשים שבשל עולם הם שמים[90]. ויש מהאחרונים המפרשים בדעת ראשונים, שאינו ענין כלל לדין שומא בשל עולם או בשלו[91]. ב) ויש מהראשונים גורסים שהכל מודים שבשל עולם הם שמים[92]. ג) ויש הגורסים שהכל מודים שבשלו הם שמים[93].

להלכה פסקו ראשונים כרב נחמן[94] שבשלו הם שמים[95], ששנים שהוציאו כל אחד משניהם שטר חוב על חבירו, והיה לזה עידית ובינונית ולזה זיבורית, זה גובה מן הבינונית וזה גובה מן הזיבורית[96], שכן הלכה כרב נחמן בדינים[97], ועוד, שכן אמרו בתלמוד במקום אחר - לגורסים כן[98] - שבשלו הן שמים[99]. ויש שכתב שלהלכה בשל עולם הם שמים, שכן אמרו בתלמוד שם - לגורסים כן[100] -שבשל עולם הם שמים[101].

דינים הנוגעים להם

במספר דינים מצינו התייחסות מיוחדת לגבייה מעידית, בינונית או זיבורית: א) לענין תשלומי-נזק*, המזיק - אם אינו שור תם, המשלם מגופו[102] - משלם מהעידית[103], אם משלם מקרקע[104], ועל כך ע"ע תשלומי נזק[105]. ב) לענין גבית-מלוה*, אם משלם מקרקע[106], המלוה גובה מהבינונית שבקרקעות הלווה[107], ועל כך ע"ע גבית מלוה[108]. ג) כתובה*, נחלקו בה תנאים אם נגבית מן הזיבורית, או מבינונית, ועל כך ע"ע כתובה[109]. ושם[110], שלהלכה גובים אותה מזיבורית. ד) אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית[111], והמשועבדים בינונית או עידית[112], ועל כך ע"ע נכסים משועבדים. ה) אף על פי שהמלוה גובה מהבינונית שבקרקעות הלווה[113], ואף על פי שהניזק גובה מהעידית[114], הבא להיפרע מן היורשים - בין אם הלוה לאביהם[115] ובין אם הזיק אביהם או רכושו להם[116] - לא יפרע אלא מן הזיבורית[117], ועל כך ע"ע נכסי יתומים.

עידית לענין ביעור שביעית

יש ש"עידית" בא שלא במובן סוג קרקע[118], שכן שנינו בתוספתא לענין בעור-שביעית*: עידית שליקטה למאכל בהמה, הרי זה צריך לבער, נתנה תחת הכר, הרי היא כמבוערת[119], ועידית הוא מין עשב[120], וסתמו אינו למאכל בהמה, ולכן אין לו שביעית[121] ולא ביעור[122], ומכל מקום אם ליקטו למאכל בהמה חל עליו קדושה וצריך לבער, ואם נתנו תחת הכר הרי הוא כמבוער[123]. ויש שאינם גורסים שם "עידית", אלא גורסים בענין אחר[124].

זיבורית בכלי

יש ש"זיבורית" בא שלא במובן סוג קרקע[125], שכן שנינו: הטבילו כדרכו בלא זיבורית[126]. יש מהראשונים ואחרונים מפרשים: בית יד[127], או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו[128], ונקרא זיבורית שאינו עיקרו של כלי[129], או משום שהוא הדבר האפל והנקל והפחות[130]. ויש מהראשונים מפרשים, דהיינו קנים היוצאים מהכלי[131], והוא מלשון דבר המוסיף ומתרבה[132]. ויש מהראשונים מפרשים, דהיינו צואר הכלי, שהוא ארוך, כמו שעושים לכלי זכוכית[133]. ויש מהגאונים וראשונים שאינם גורסים שם "זיבורית", אלא גורסים בענין אחר[134].

הערות שוליים

  1. מילה זו, ניקודה: זִבּוֹרִית (גיטין פ"ה מ"י ומקואות פ"י מ"א, בכ"י קאופמן; צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' זבורית).
  2. מתורגמן ע' עדת.
  3. כ"מ מכלים פי"ז מ"ה ומ"ז-מ"ט.
  4. עי' שביעית פ"ה מ"ד, וריבמ"ץ ורע"ב שם; עי' משנה גיטין מח ב.
  5. צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' זבורית.
  6. פהמ"ש לרמב"ם גיטין מח ב, תוי"ט שם, בשמו.
  7. מוסף הערוך ע' זבורית א'; אגרות הפמ"ג אגרת ג: פחות בנכסים.
  8. תהלים קיח יב.
  9. תרגום תהלים שם. עי' מתורגמן ע' זבר; עי' אגרות פמ"ג שם, בשמו: אולי.
  10. עי' ר' תנחומא בשוח"ט א. אגרות פמ"ג שם: ועוקצך.
  11. אגרות פמ"ג שם: נ"ל.
  12. עי' מתורגמן שבציון 2.
  13. עי' שו"ע חו"מ שפט ב, ובאה"ג שם סק"ה; כ"מ מאחרונים שבציון 7.
  14. תוס' רי"ד גיטין מח ב.
  15. עי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' עדת.
  16. איכה ב ב.
  17. ס' הערוך ע' עדית: תרגום; תוי"ט שם, בשמו; עי' תוס' רי"ד שם; עי' מתורגמן ע' עדת. לפנינו בתרגום איכה שם: עידית ישראל.
  18. תהלים פג יג.
  19. תרגום תהלים שם. ס' הערוך שם: תרגום; תוי"ט שם, בשמו; עי' מתורגמן שם.
  20. עי' מוסף הערוך שם.
  21. ציון 118 ואילך.
  22. ע"ע טבילה: בכלים.
  23. ציון 125 ואילך.
  24. ע"ע תשלומי נזק. עי' משנה גיטין מח ב; עי' רמב"ם נז"מ פ"ח ה"י; עי' טור חו"מ סי' שפט ס"ב; עי' שו"ע שם ב.
  25. רבינא בגיטין מט א, שפי' המשנה שם מח ב, המפרשת הטעם שהמזיק משלם מהעידית מפני תקון-העולם (ע"ע), שהיא כר' עקיבא שבציון 37 ואילך, ובאה לפרש טעמא-דקרא (ע"ע) של דין התורה (ועי' ציון 45, שי"מ המשנה בע"א), לפי יש"ש ב"ק פ"א סי' ט.
  26. עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם מט א וב"ק ו ב; עי' ב"ק ז ב.
  27. עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם ושם; עי' רש"י ב"ק ז ב ד"ה דאמר בדניזק שיימינן.
  28. שמות כב ד.
  29. עי' ר' ישמעאל בברייתא ב"ק ו ב וגיטין מח ב.
  30. עי' ב"ק שם וגיטין מט א.
  31. שמות שם. עי' ראשונים שבציונים 32 ואילך, 34 ואילך.
  32. רש"י גיטין שם ד"ה ונאמרה שדה למטה.
  33. שמות שם. עי' ר"ח ב"ק שם; רש"י שם ד"ה נאמרה שדה למטה; רש"י גיטין שם.
  34. רש"י שם ד"ה נאמרה שדה למעלה.
  35. שמות שם. ר"ח ב"ק שם; רש"י שם ד"ה ונאמרה שדה למעלה; רש"י גיטין שם.
  36. גמ' ב"ק שם; גמ' גיטין שם, לגירסתנו. וכעי"ז בגמ' שם, לגי' רש"י שם ד"ה נאמרה שדה למעלה וד"ה ונאמרה שדה למטה.
  37. עי' רב אחא בר יעקב בגיטין מט א וב"ק שם; עי' ר' אבא בב"ק ז ב.
  38. עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם ושם.
  39. שמות כב ד.
  40. עי' גמ' שם ושם.
  41. עי' ר' עקיבא בברייתא ב"ק ו ב וגיטין מח ב.
  42. רש"י ב"ק שם ד"ה לא בא הכתוב.
  43. עי' רש"י שם; רש"י גיטין שם ד"ה מן העידית; עי' רש"י שמות שם.
  44. עי' גיטין מח ב, לפי יש"ש ב"ק פ"א סי' ט.
  45. עי' אביי בגמ' שם, בפי' המשנה שם, המפרשת הטעם שהמזיק משלם מהעידית מפני תקון-העולם (ע"ע), שהיא כר' ישמעאל שבציון 26 ואילך, ועי' ציון 25, שי"מ המשנה בע"א.
  46. עי' אביי בגמ' שם.
  47. עי' אביי בגמ' שם.
  48. עי' רי"ף ב"ק ז א (ב א); עי' רמב"ם נז"מ פ"ח ה"י; עי' רא"ש שם פ"א סי' ב; עי' טור חו"מ סי' תיט ס"א; שו"ע שם א.
  49. עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם; טור שם.
  50. עי' שו"ע שם.
  51. עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם; עי' טור שם; שו"ע שם. הרמב"ם השמיט.
  52. עי' ציון 25 ואילך. יש"ש ב"ק פ"א סי' ט, בד' הראשונים שבציון הבא.
  53. ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו. רי"ף שם; רא"ש שם; הגמ"י שם.
  54. ע"ע הנ"ל: שם ציון 621, ושם ציון 622, שי"ח. עי' ראשונים שבציון הקודם.
  55. ע"ע גבית מלוה ציון 156 ואילך. עי' גיטין מח ב; עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"א; עי' טור חו"מ סי' קב ס"א; עי' שו"ע שם א.
  56. עי' כתובות קי א, ורש"י ד"ה בשלו הן שמין.
  57. גמ' שם, בד' רב נחמן.
  58. עי' רש"י שם.
  59. מאירי שם.
  60. רש"י שם.
  61. עי' גמ' שם; עי' פסקי רי"ד שם; מאירי שם.
  62. עי' גמ' שם; עי' פסקי רי"ד שם.
  63. עי' גמ' שם; עי' פסקי רי"ד שם; מאירי שם.
  64. עי' גמ' שם; עי' פסקי רי"ד שם.
  65. ע"ע שטר חוב. עי' פסקי רי"ד שם.
  66. עי' גמ' שם, במסקנה, בד' רב נחמן.
  67. עי' רש"י שם ד"ה מר סבר בשלו; עי' ר"י מלוניל שם.
  68. עי' רש"י שם; עי' ר"י מלוניל שם; טור חו"מ סי' פה ס"ג.
  69. עי' רש"י שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' טור שם.
  70. ר"י מלוניל שם.
  71. עי' רש"י שם; ר"י מלוניל שם; עי' טור שם.
  72. ר"י מלוניל שם.
  73. ברייתא ב"ק ח א.
  74. עי' רש"י כתובות שם; טור שם.
  75. עי' רש"י שם; עי' טור שם.
  76. גמ' שם, בד' רב ששת.
  77. ר"י מלוניל שם.
  78. עי' גמ' שם, במסקנה, בד' רב ששת.
  79. עי' רש"י שם ד"ה ומר סבר בשל עולם.
  80. רש"י שם ד"ה בהדי הדדי אתו.
  81. עי' רש"י שם ד"ה ומר סבר בשל עולם.
  82. ר"י מלוניל שם.
  83. עי' ברייתא א' בב"ק ח א.
  84. עי' גמ' שם, בתי' הא'; גמ' שם, בתי' הב', ורש"י ד"ה אידי ואידי שלא היתה; גמ' שם, בתי' הג', ורש"י ד"ה אידי ואידי כגון שהיתה.
  85. עי' ברייתא ב' בגמ' שם.
  86. עי' גמ' שם, בתי' הא'; גמ' שם, בתי' הב', ורש"י ד"ה אידי ואידי שלא היתה.
  87. גמ' שם, בתי' הג', ורש"י ד"ה אידי ואידי כגון שהיתה.
  88. עי' רבינא בגמ' שם, לגירסתנו וגי' ר"ח שם וחי' ראב"ד שם (וסותר לראשונים בשם הראב"ד שבציון 93, וצ"ב) ותוס' תלמיד ר"ת (נד' בשיטת הקדמונים) שם ותוס' ר"פ שם: בדעולא פליגי, ועי' ציונים 92, 93, שי"ג בע"א.
  89. עי' חי' הראב"ד שם, בשם כל המפרשים, ודחה; עי' חי' תלמיד הרשב"א והרא"ש שם.
  90. חי' הראב"ד שם; תוס' תלמיד ר"ת שם; תוס' ר"פ שם.
  91. פנ"י שם, בד' רש"י שם ד"ה בדעולא קמיפלגי.
  92. גמ' שם, לגי' רשב"א שם, בשם אית ספרים, ור"ן כתובות קי א (סה א), בסתם: דכ"ע בשל עולם הן שמין והכא בדעולא, ועי' ציונים 88, 93, שי"ג בע"א.
  93. ב"ק שם, לגי' רשב"א שם ור"ן כתובות שם, בשם הראב"ד (וסותר לראב"ד שבציון 88, וצ"ב), וכ"מ מפסקי רי"ד שבציון 99: דכ"ע בשלו הן שמין והכל בדעולא; ב"ק שם, לגי' מאירי שם: לעולם בשם הם שמין ובדעולא (וצ"ב, אם היא גי' שונה קצת, או שתירגם דכ"ע). ועי' ציונים 88, 92, שי"ג בע"א.
  94. רי"ף כתובות קי א (סה א); עי' פסקי רי"ד שם; עי' רא"ש שם פי"ג סי' טז; מאירי שם; עי' ר"ן שם, בשם הראב"ד; עי' חי' תלמיד הרשב"א והרא"ש ב"ק ח א.
  95. עי' רי"ף כתובות שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' רא"ש שם; עי' ר"ן שם, בשם הראב"ד.
  96. רמב"ם מלוה פכ"ד ה"י; עי' טור חו"מ סי' פה ס"ג; עי' שו"ע שם ג.
  97. ע"ע הלכה: כרב נחמן בדינים. רי"ף שם; פסקי רי"ד שם; רא"ש שם; ר"ן שם, בשם הראב"ד. וע"ע הנ"ל: שם ציון 892.
  98. עי' ציון 93. ועי' ציונים 88, 92, שי"ג בע"א.
  99. עי' פסקי רי"ד שם: והכי נמי אמר' בהילכתא קמיתא דארבע אבות נזיקין וכו'.
  100. עי' ציון 92. ועי' ציונים 88, 93, שי"ג בע"א.
  101. ר"ן שם, בשם יש שדחוה לדר"נ.
  102. ע"ע תשלומי נזק.
  103. עי' משנה גיטין מח ב; עי' רמב"ם נז"מ פ"ח ה"י; עי' טור חו"מ סי' שפט ס"ב; עי' שו"ע שם ב.
  104. עי' רמב"ם פ"ח שם; עי' סמ"ע שם סק"ג.
  105. ושם, שנחלקו תנאים אם הוא מדאו' או מדרבנן.
  106. ע"ע גבית מלוה ציון 152 ואילך.
  107. עי' משנה שם; עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"א; עי' טור שם סי' קב ס"א; עי' שו"ע שם א.
  108. ציון 156 ואילך.
  109. ציון 935 ואילך.
  110. ציון 961 ואילך. ושם, ציון 963, שי"ח.
  111. משנה שם; רמב"ם שם ה"ב; עי' טור שם סי' קיא ס"ו; עי' שו"ע שם ח.
  112. רמב"ם שם
  113. ע"ע גבית מלוה ציון 156 ואילך.
  114. ע"ע תשלומי נזק.
  115. עי' רמב"ם שם ה"א; עי' טור שם סי' קח סל"ו; עי' שו"ע שם יח.
  116. עי' רמב"ם נז"מ פ"ח הי"א; עי' טור שם סל"ט, בשם ה"ר יונה; עי' שו"ע שם כא.
  117. עי' משנה שם; עי' רמב"ם מלוה שם ונז"מ שם; עי' טוש"ע שם ושם.
  118. עי' להלן.
  119. תוספ' שביעית פ"ה, לגירסתנו וגי' כ"י וינה, ועי' ציון 124, שי"ג בע"א.
  120. עי' חס"ד שם, לגירסתו שבציון 124, ע"פ ס' הערוך ע' ער ז'.
  121. ע"ע פירות שביעית וע' שביעית.
  122. ע"ע בעור שביעית ציון 109.
  123. עי' חס"ד שם.
  124. תוספ' שם, לגי' חס"ד שם, ע"פ ב"ב פא א וגיטין סט ב: עירית. תוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: העירית. ועי' ציון 119, שי"ג בע"א.
  125. עי' להלן.
  126. מקואות פ"י מ"א, לגירסתנו וג'י ס' הערוך ע' זבורית ב', בסתם, ופהמ"ש לרמב"ם שם ור"ש שם ורא"ש הל' מקואות סי' ל, בסתם, ופי' הרא"ש שם, ורע"ב שם, ועי' ציון 134, שי"ג בע"א.
  127. ס' הערוך שם, בסתם; רוקח סי' תפא ור"ש שם, בשמו, וצ"ב; רע"ב שם; צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' זבורית.
  128. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם.
  129. רע"ב שם.
  130. עי' פהמ"ש שם.
  131. עי' מהר"ם מר"ב מקואות שם (והובא בתוי"ט שם), בשם ר' שמעון, ע"פ ויק"ר פ"ה סי' ג (ושם איתא זרבובית, וצ"ב אם גרס כראב"ד שבציון 134).
  132. עי' מהר"ם מר"ב שם: ונ"ל, ע"פ קדושין מט ב.
  133. רא"ש מקואות שם והל' מקואות שם, לגי' שבציון 126.
  134. משנה שם, לגי' פי' רב האי שם: ולא זוברית, וכעי"ז בס' הערוך שם, בשם י"א, ומלא"ש שם, בשם י"ס: בלא זוברית, ועי' פי' רב האי וס' הערוך שם, מה שפי' (ועי' רוקח שם); משנה שם, לגי' ר"ש שם, בשם אית דגרסי: בלא הזיברין; משנה שם, לגי' ראב"ד בהשגות מקואות פ"ג הי"ב, ורא"ש הל' מקואות שם, בשמו: בלא זרבובית, ועי' ראב"ד בהשגות שם, מה שפי'. ועי' ציון 126, שי"ג בע"א.