יהדות טולדו: הבדלים בין גרסאות בדף

במהלך ימי הביניים , מהמאה ה-5 עד  למאה ה-15  היה חצי האי-האיברי מקום מפגש בין בני שלושת הדתות: היהדות, הנצרות והאיסלם. הייתה זו תקופה,  של 800 שנה, של חיים בארץ אחת, תחת אותו שליט, לפי שיטת שלטונו, במציאות כלכלית  נתונה ובאוירה חברתית קיימת. בחלקה של התקופה היהודים הסתגלו לקיום בספרד. אבל,  בחלק מהזמן  הם היו חשופים לאויירה עויינת מצד הציבור הלא-יהודי, בעיקר ראשי ה[[כנסייה]] [[נצרות קתולית|קתולית]] ו[[כומר|כמריה]] והשליטים, כל אחד בהתאם לרקע ה[[דת|דתי]] שלו.  

בעקבות האווירה חוקקו חוקים נגד היהודים. במקרים אחדים היה  אוסף חוקים קיצוני במיוחד וכונה בתואר [[גזירות השמד]] - מונח השמור לגזירות [[אנטיוכוס הרביעי|אנטיוכוס אפיפנס]] בימי [[החשמונאים]]. בעקבות הגזרות היו [[המרת דת|המרות דת]] המוניות, בחלקן למראית עין ובחלקן למעשה. חלק אחר של היהודים היגר לארצות השכנות. בשנת 1492 עם [[גרוש ספרד]] בא הקץ על יהדות טולדו.