דם: הבדלים בין גרסאות בדף

דם שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה, ואם חשב עליו לאוכלין - מטמא, חשב עליו למשקין - בטלה דעתו<ref>תוספתא טהרות, פ"ב; רמב"ם, טומאת מת א יט.</ref>.

דם שבישלו או שמלחו - יש אומרים, שאינו עובר עליו, ואיסורו הוא מדרבנן בלבד; ויש אומרים, שחייבים עליו כרת<ref>הסוגיא היא במנחות כא א. וראה המקורות של הראשונים והאחרונים שנחלקו להלכה בכך - באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם , עמ' תלה-ז.</ref>.

דם היוצא מן החי - נחלקו תנאים אם בנוסף לאיסור דם יש בו אף איסור של דם מן החי, כדין איבר מן החי<ref><makor>בבלי סנהדרין נט א.</makor></ref>. וכן נחלקו התנאים<ref>סנהדרין, שם.</ref> והראשונים<ref>שיטת <makor>רש"י בראשית ט ד,</makor> שחייב, והרמב"ן שם, חולק עליו ופוסק שבן נח פטור מדם מן החי, על פי <makor>בבלי סנהדרין נט א,</makor> ובראשית רבה לד ז. וראה ברא"ם על רש"י הנ"ל. ולהלכה נפסק שבן נח מותר לכתחילה בדם מן החי - רמב"ם, מלכים ט י, ובכס"מ שם. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, נספח לערך בן נח.</ref> בשאלה, אם גם בן נח חייב בדם מן החי, או שחייב רק באיבר מן החי. ומכל מקום דם מן החי אין בו שום טומאה, ולכן אין הכהנים צריכים להיזהר מלגעת או לטלטל דם מן החי, וגם אין חיוב קבורה של דם מן החי<ref>הגרח"פ שיינברג, הובאו דבריו בס' בדמיך חיי, עמ' 59.</ref>.

איסור 'לא תאכלו על הדם'<ref><makor>ויקרא יט כו.</makor></ref> הוא לאו הכולל כמה אזהרות, והוא לאו שבכללות<ref><makor>בבלי סנהדרין סג א,</makor> ובתוס' שם; רמב"ם, <makor>בבלי סנהדרין יח ג.</makor></ref>. חמשה איסורי תורה כלולים בלאו זה, וחכמים הסמיכו לפסוק זה עוד שלושה איסורים<ref>ראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' אכילה על הדם. וראה במו"נ ג מו, שהוסיף הרמב"ם עוד פירוש על פסוק זה.</ref>.

דם כמשקה להכשר טומאה - דם הוא אחד משבעה המשקים, המכשירים את האוכלים לקבל טומאה<ref>תו"כ שמיני, רפ"ח; מכשירין ו ד; רמב"ם, טומאת אוכלין א ב. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם, מכשירין שם.</ref>. הדם המכשיר הוא דם חללים<ref><makor>בבלי חולין לה ב.</makor> ובהגדרת דם חללים ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' דם , עמ' תמא.</ref>. ביחס לדם שחיטה נחלקו תנאים, ולהלכה נפסק שאף הוא מכשיר<ref>חולין, שם; רמב"ם, טומאת אוכלין י ג. וראה עוד במשנה אחרונה מכשירין שם, ובחזו"א, מכשירין סי' ז סק"ה.</ref>. ודם שחיטה המכשיר הוא דווקא של בהמה חיה ועוף הטהורים, אבל דם שחיטה של בהמה חיה ועוף הטמאים - אינו מכשיר<ref>מכשירין ו ה; רמב"ם, טומאת אוכלין י ג.</ref>. דם קילוח אינו מכשיר<ref><makor>בבלי חולין לו א.</makor> וראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם , עמ' תמד, בהגדרת דם קילוח.</ref>. דם הקזה לשתייה, שנתכווין להשקותו לבהמה וחיה או לנכרי, הוא מתולדות הדם ומכשיר, אך דם הקזה לרפואה אינו מכשיר<ref>מכשירין ו ה-ז; רמב"ם, טומאת אוכלין י ג. וראה דעות שונות בהגדרות אלו באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם , עמ' תמה.</ref>. דם מגפתו, היינו דם ממכה או חבורה, אינו מכשיר<ref><makor>בבלי חולין לה ב;</makor> נידה נה ב; מכשירין ו ח. וראה באנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' תמה-ו, בשיטות והגדרות שונות בנידון.</ref>. דם המת מכשיר<ref>מכשירין ו ו; רמב"ם, טומאת אוכלין י ה. וראה בחזו"א, מכשירין סי' א סק"ט.</ref>. בדם בהמה שמתה מאליה נחלקו ראשונים אם מכשיר או לא<ref><makor>רש"י חולין לה ב;</makor> תוס' שם, ד"ה דם המת; ר"ש, מכשירין ו ו.</ref>. דם של בן שמונה חדשים אינו מטמא ואינו מכשיר<ref>מכשירין ו ז; רמב"ם, טומאת אוכלין י ז.</ref>. דם השרץ מטמא ואינו מכשיר<ref>מכשירין ו ה; רמב"ם, טומאת אוכלין י ג.</ref>.

טומאה - דם שיצא מן המת מטמא כמת במגע, במשא ובאוהל, והוא אחד מאבות הטומאה שיש במת, ושיעורו לטומאה הוא ברביעית<ref>אהלות ב א-ב; רמב"ם, טומאת מת ב יב; פיהמ"ש לרמב"ם, בהקדמה לסדר טהרות.</ref>. אף על פי שהדם מן המת מטמא בשיעור רביעית, מכל מקום אין הנזיר מגלח עליו, אלא בשיעור של חצי לוג דם<ref><makor>בבלי נזיר מט ב;</makor> רמב"ם, נזירות ז ב; רמב"ם, טומאת מת ג ג. וראה עוד פרטי דינים בטומאת דם מן המת באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם המת.</ref>.

חולה שמת לאחר הניתוח בו ביום, וטרם הפשיטו מעליו את הסדינים המגואלים בדם, אם ברור שמת מחמת שטף דם - יש מי שכתב, שאין לחוש לאותם הדמים שעל הבגדים, ומותר לפושטם מעליו ולטהרו ולהלבישו תכריכים<ref>שו"ת ציץ אליעזר, שם.</ref>; ויש מי שחלק עליו<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' שסד אות א. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי, ח"ה סי' קעט.</ref>.

דם אינו מחמיץ<ref>מאירי, <makor>בבלי פסחים לט ב;</makor> ב"י, או"ח סי' תסו; רמ"א, או"ח תסו ה. וראה ח"י סי' תסו סקי"ד.</ref>.

כיסוי דם - מצות עשה לכסות דם שחיטת חיה טהורה, או עוף טהור<ref>פרטי דיני כיסוי דם ראה בחולין, פ"ו; רמב"ם, שחיטה פי"ד; טושו"ע יו"ד סי' כח.</ref>.

חציצה - דם יבש חוצץ; דם לח אינו חוצץ<ref><makor>בבלי שבת קכ ב; פסחים סה</makor> ב; <makor>בבלי זבחים לה א;</makor> <makor>בבלי מנחות כא א;</makor> <makor>רמב"ם מקוואות ב ב;</makor> טושו"ע יו"ד קצח טו.</ref>. ואם הדם נסרך בבשר, היינו שמתחיל להתייבש קצת וכשתולים בו אצבע הוא נמשך והולך כחוט, אפילו לח חוצץ<ref>מנחות שם; רמב"ם וטושו"ע שם טז.</ref>.

בעניין הוצאת דם בשבת, וטיפול בדימום בשבת - ראה ערך [[שבת]]

דם בתולים - ראה ערך [[בתולים]]

מליחת הבשר להוצאת הדם, ושימוש בדם ובמוצריו לצרכים רפואיים - ראה ערך [[כשרות]]