היישוב היהודי בחברון: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
על ביקורי נוסעים, בתקופה זו, במערת המכפלה ראו בערך [[מערת המכפלה]]. | על ביקורי נוסעים, בתקופה זו, במערת המכפלה ראו בערך [[מערת המכפלה]]. | ||
== | === [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|התקופה העות'מאנית]] === | ||
תחת השלטון של [[האימפריה העות'מאנית]] ([[1517]]-[[1917]]) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-[[1540]] הרב [[מלכיאל אשכנזי]] קנה את "חצר היהודים" מה[[קראים]] שישבו במקום מהמאה ה-10 וכך הופיע בכתובים: "ויקן את לךק הקראים שבחצר היהודים לצמיתות". בחלקה זו הוא הקים את [[בית הכנסת על שם אברהם אבינו]]. | תחת השלטון של [[האימפריה העות'מאנית]] ([[1517]]-[[1917]]) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-[[1540]] הרב [[מלכיאל אשכנזי]] קנה את "חצר היהודים" מה[[קראים]] שישבו במקום מהמאה ה-10 וכך הופיע בכתובים: "ויקן את לךק הקראים שבחצר היהודים לצמיתות". בחלקה זו הוא הקים את [[בית הכנסת על שם אברהם אבינו]]. | ||
בין השנים [[1807]] ו־[[1811]] נרכשו קרקעות [[תל-רומיידה]], התל שבו ישבה חברון המקראית, על ידי ראש הקהילה, הרב [[חיים ישועה בג'איו]], שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון. השלב הראשון של הרכישה החל בשנת [[1807]] והיווה פרק חשוב בתולדות הקהילה היהודית בחברון. הרב בג'איו קנה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון. השלב השני של הרכישה היה בחודש מאי [[1811]], כאשר הרב בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית, שטח שכלל את [[תל-רומיידה]] (חברון המקראית) ואת [[קבר ישי]]. שטח זה חכר מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקנייה הן מטעם [[ואקף|הוואקף המוסלמי]] וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית. <ref>לפי המסורת המוסלמית קיבלה משפחת א-תמימי את כל אדמות [[הר חברון]] מידי [[הנביא מוחמד]] המסורת מופיעה בספר מהמאה ה-12, "ההיסטוריה של דמשק", מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי.</ref> | בין השנים [[1807]] ו־[[1811]] נרכשו קרקעות [[תל-רומיידה]], התל שבו ישבה חברון המקראית, על ידי ראש הקהילה, הרב [[חיים ישועה בג'איו]], שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון. השלב הראשון של הרכישה החל בשנת [[1807]] והיווה פרק חשוב בתולדות הקהילה היהודית בחברון. הרב בג'איו קנה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון. השלב השני של הרכישה היה בחודש מאי [[1811]], כאשר הרב בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית, שטח שכלל את [[תל-רומיידה]] (חברון המקראית) ואת [[קבר ישי]]. שטח זה חכר מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקנייה הן מטעם [[ואקף|הוואקף המוסלמי]] וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית. <ref>לפי המסורת המוסלמית קיבלה משפחת א-תמימי את כל אדמות [[הר חברון]] מידי [[הנביא מוחמד]] המסורת מופיעה בספר מהמאה ה-12, "ההיסטוריה של דמשק", מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי.</ref> | ||
בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית [[אשכנזים|אשכנזית]] שאנשיה היו מזוהים עם [[חסידות חב"ד]]. ב־[[1831]] השתלט [[איברהים פאשה]] (כשליחו של [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]]) על חברון ו[[פוגרום]] נערך ביהודים ב-1834. פאשה סולק מהעיר ב-1840, אז מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש בלבד. | |||
===השודד השחור מחברון=== | |||
הנוסע [[משה ריישר]] תיאר גם את מצב יהודי חברון. וכך הוא מסכם את מצבם בשנת 1850:"והיהודים אשר בחברון סבלו עול גלות מהערביים והישעאלים, אשר לא האמינו בחיים ופחדו מכל עלה נדף {{מקור|([[[זכרונות ארץ ישראל]] עמוד 181)}}. | |||
הגורם לכך היה "ערבי אחד פניו כשולי קדירה וקראו אותו 'השחור'". היה זה אחד ממושלי האזור במאה ה-19, עבד אל -רחמאן, בן כפר "דורא" , היה לשליט האזור בשנת 1848. בבקשות העזרה ששלחו ליהדות התפוצות ופורסמו בין השאר בעיתון היהודי "ג'ואיש כרוניקל" ומכתבים נוספים הוא כונה בשם הסתרים: "הרב השחור". למרות התשלום מראש ששילמו לו - "ארבעים ארנקים " - רכושם נבזז. חלקם עברו לעיר העתיקה בירושלים לרחוב הגיא (אל-ואד) שנקרא בפי היהודים מאז "רחוב חברון". [[ספר חברון]]<ref> מקור: [http://www.hebron.org.il/hebrew/data/images/File/9-49.pdf תאריכים בתולדות היישוב היהודי בחברון]</ref> | |||
במשך שבע שנים, כאשר אחיו מרדו בו, פרצו מלחמות ביניהם , השלטון עבר מיד ליד בהר חברון ורכוש התושבים היה לביזה ושרר חוסר ביטחון מוחלט באזור. יהודי חברון פנו לעזרת אחיהם באנגליה. בשנת 1855 החליטו הטורקים לשים סוף לתוהו ובוהו בהר חברון וצבאם השתלט על העיר. <ref>המקור: צבי אילן [[אתמולים]]</ref> מסיים ריישר "לקחו אותו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו משפט מוות. כן יאבדו כל אוייבי ה'! והיהודים עשו משתה שמחה ויום טוב". | |||
וכך הוא נוסף לשני ימי "הפורים" שחגגו יהודי העיר: | |||
* י"ט באייר - "פורים איברהים" - בו [[איברהים פאשה]] המצרי הציל את יהודי חברון בשנת 1831 מיידי ערביי חברון. | |||
* י"ד כסלו - "פורים טאקה" - פירושו פורים של האשנב, בו מצאו יהודי העיר ליד אחד האשנבים בגדר "החצא היהודית" שק כסף, בסכום שמושל העיר דרש כופר עבורם. | |||
===החיד"א - איש חברון=== | |||
ה[[חיים יוסף דוד אזולאי]], ה"חיד"א" {1724-1806) היה שליח יהודי חברון לאירופה. הוא נולד ב[[ירושלים]] אך עבר להתיישב בחברון. הוא היה נינו של מייסד היישוב האשנזי בעיר הרב מלכיאל אשכנזי. ב-1755 החל את פעולתו בתור שליחיהודי [[ארץ ישראל]], ובתפקידו זה סייר רבות באירופה, והותיר רושם רב בכל קהילה יהודית שבה ביקר. על-פי חלק מהרישומים, יצא מארץ ישראל שלוש פעמים ובשאר הזמן חי בחברון. הישוב היהודי בארץ ישראל התקיים בזמנו על תרומות שהגיעו בעיקר מהספרדים מהולנד, והאשכנזים ממזרח אירופה. | |||
החיד"א קרא לביאורו לספר [[הזוהר]] בשם "קרית ארבע". | |||
===התבססות הקהילה=== | |||
<ref>James Parkes,'''Whose Land? A History of the Peoples of Palestine''',(1949) 1970 p.227</ref> בשנת 1854 מונה ר' [[אליהו מני (רב)|אליהו מני]] לרבה הראשי של חברון. הוא פעל רבות למען היישוב היהודי בעיר, הן בעניינים רוחניים (בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות) והן על ידי גיוס תרומות. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון - מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1,429 (810 - ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] פחת מספרם ל-430 נפש. <ref>[[אריאל (אנציקלופדיה)|אנציקלופדיה אריאל]] ערך חברון עמוד 2169</ref>. | |||
בשנת 1907, עם ההתפתחות הכלכלית של העיר, הוקם בה הסניף הרביעי של [[בנק אנגלו-פלשתינה]]. מנהל הסניף ר' אליעזר דן סלונים סיפר בזכרונותיו כי עסק במתן אשראי לתושבים הערבים של העיר והסביבה. הוא הורשה לבקר בפנים מערת המכפלה וכך מתואר הדבר בזכרונות:"בהגיענו לשער יעקב חיכתה לנו משלחת מגדולי הסוחרים הערביים של חברון, אשר באו במיוחד לכבודו של הקדוש ר' אליעזר דן סלונים הי"ד, שהיה אז המנהל של הבנק (חברת אנגלו-פלשתינה בע"מ) בחברון. הם קידמו את פני הרבי (האדמור האמצעי של חב"ד אשר בקר בחברון) ומלוויו בברכה, והלבישו את כל שבעת האנשים בנעלי עור מיוחדות – חתיכות עור קצת יותר גדולות מגודל סוליית הנעל, שמושחל בקצותן שרוכים לקשור ולהדק על הנעל – כדי שלא נצטרך להסיר את הנעליים ולהיכנס יחפים למסגד כדרך שהם עצמם עשו. עלינו למקום קבורת האבות דרך המסגד, עברנו ליד המצבות הגדולות – כדוגמת מצבת קבורת רחל – המכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכות רקומות פרחים בפתילי זהב טהור." [http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=84&lang=hebrew רשימתו של שלמה זלמן קלונסקי]. | |||
הקשרים הטובים שקשרח לא עזרו לו כעבור 22 שנה והוא נרצח בשנת 1929. סניף של [[בנק לאומי]], ממשיכו של בנק אנגלו-פלשתינה, נפתח מחדש בחברון אחרי [[מלחמת ששת הימים]] אך נסגר שוב אחרי שלושים שנה, בעקבות הצתה. | |||
==בעת החדשה== | ==בעת החדשה== | ||