רשלנות רפואית: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אדם מועד לעולם''' באופן עקרוני קיים הכלל ההלכתי שאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער ובין ישן<ref>ב"ק כו א-ב.</ref>, בין באונס ובין ברצון<ref>סנהדרין עב א.</ref>, והיינו שאדם המזיק בשוגג חייב כאילו הזיק במזיד<ref>רמב"ם חובל ומזיק ו א; טושו"ע חו"מ תכא ג.</ref>. יש הסבורים, שכלל זה נאמר דווקא באונס רגיל (מעין אבידה), אבל באונס גמור (מעין גניבה) כל אדם פטור<ref>תוס' ב"ק ד א ד"ה כיון, ותוס' ב"ק כז ב ד"ה ושמואל; נימוק"י ב"ק ד א; רא"ש ב"ק כז ב; רמ"א חו"מ שעח א. והוא על פי ירושלמי ב"ק ב ח.</ref>; ויש הסבורים, שגם באונס גמור אדם מועד לעולם<ref>רמב"ם חובל ומזיק ו א, על פי המ"מ שם; רמב"ן ב"מ פב ב; ש"ך חו"מ שעח סק"א. וראה ריב"א בשיטמ"ק ב"ק כז א ד"ה נפל.</ref>.

העקרון של חיוב אדם בשוגג, הן בחבלה והן בגרימת מוות, לא חל כאשר מבצע הפעולה עוסק במצווה, וכתוצאה מכך נגרמה החבלה או המוות<ref>מכות ח א; תוספתא ב"ק ט ג; רמב"ם רוצח ה ה-ו.</ref>. דוגמאות לכך: אב שהכה את בנו לצורך חינוכו, רב שהכה את תלמידו לצורך חינוכו, שליח בית דין שהכה את מי שנתחייב מלקות על פי בית דין, המדליק נר חנוכה והזיק בהדלקתו, הרץ בערב שבת בין השמשות לצורך מצווה והזיק, או המזיק מתוך שמחת מצווה<ref>ראה עוד בנידון במאמרו של א. שוחטמן, סיני, עג, תשל"ג עמ' קלז ואילך.</ref>.

'''התייחסות כללית לטעות הרופא''' רופא שטעה יכול לגרום נזק גופני או נפשי, ואף יכול לגרום למותו של המטופל. מצד אחד, יש מקום לזכות את הרופא ולמחול לו על טעויותיו, כדי שיהיו רופאים מצויים, כדי לעודד את מקצוע הרפואה, לאפשר התקדמות והתפתחות, ולא לנעול דלת בפני המעוניינים לעסוק ברפואה<ref>שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פב; מנחת ביכורים וחזון יחזקאל, תוספתא גיטין ג יג. וראה דברי השופט קיסטר, ע"א 552/66, לויטל נ' קופת חולים, פ"ד כב#, עמ' 483 ואילך.</ref>. ההנחה היא, שאם הרופא משתדל כפי יכולתו, וקרה אונס בלתי צפוי שבגינו נגרם נזק לחולה - הרופא פטור, כמו רב חובל המנהיג את האניה בדרך טובה ומקובלת, שאין עליו אחריות אם היתה סערה גדולה והטביעה את האניה<ref>שם טוב אבן פלקירא, ספר המבקש, יג ב.</ref>; מצד שני, יש מקום לשעבד את הרופא לתקנות מחמירות ולעונשים משמעותיים על טעויותיו, כדי למנוע חוסר זהירות ורשלנות, לעודד זהירות רבה בטיפול ובניתוח, ולפצות את הנפגעים.

מפני תיקון העולם, היינו כדי שיהיו בני אדם שירצו להיות רופאים ולעסוק במקצועם לטובת החולים, וכדי שלא לנעול דלת בפני המצילים<ref>מנחת בכורים, תוספתא גיטין ג ג.</ref>.

'''מקורות שונים בתוספתא בדיני נזיקין''' בדינו של רופא אומן, שריפא ברשות בית דין והזיק, מצינו סתירות במקורות הראשוניים. במקור אחד נאמר, שהוא פטור מדיני אדם, ודינו מסור לשמים, מבלי לפרט אם טעה בשוגג או במזיד<ref>תוספתא ב"ק ו ו.</ref>; במקור אחר נאמר, שאם הזיק בשוגג פטור, ואם הזיק במזיד חייב, מפני תיקון העולם<ref>תוספתא גיטין ג יג.</ref>; ובמקור נוסף נכתב, שאם הזיק פטור, אבל אם חבל בו יותר מן הראוי חייב<ref>תוספתא ב"ק ט ג, לפי הגירסא שבידינו, וכן גרס בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פב.</ref>.

יש מי שכתבו להשוות בין המקורות הללו, שרופא שעשה כראוי מוגדר כשוגג, והוא פטור בנזיקין, ומי שעשה יותר מן הראוי מוגדר כמזיד, והוא חייב בתשלומים<ref>שו"ת התשב"ץ שם; חזון יחזקאל על תוספתא גיטין ג יג, בחלק הביאורים.</ref>, ומה שנפסק שהשוגג פטור הוא דווקא בידי אדם, אבל דינו מסור לשמים<ref>וראה להלן הע' 94 ואילך, בהגדרת 'דינו מסור לשמים'.</ref>; ויש מי שכתב, שהמקורות חלוקים בשאלה<ref>ראה משנה מכות ח א.</ref> אם העוסק במצווה פטור בדיני נזיקין מעיקר הדין אם לאו<ref>אור שמח רוצח ה ו. וראה עוד בדברי שאול על יו"ד סי' שלו; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יג אות א.</ref>.

'''מקורות שונים בחז"ל בדיני גלות''' אף בדינו של רופא שהמית מצינו סתירות במקורות הראשוניים. במקור אחד נאמר, שרופא שהרג בשוגג, פטור מגלות, ודינו מסור לשמים<ref>מכילתא שמות כא יד.</ref>; ובמקור אחר נאמר, שרופא אומן שריפא ברשות בית דין והרג, הרי זה גולה<ref>תוספתא מכות ב ה (השמטה מנוסחאות כת"י); תוספתא ב"ק ט ג, לפי גירסת הרמב"ן, בתורת האדם, ענין הסכנה, וכן גירסת שו"ע יו"ד שלו א, וכמפורש בביאור הגר"א שם סק"ו. כמו כן יש לציין כי במכות ח א-ב, מנויים אב, רב ושליח בית דין כמי שאם הרגו בשוגג אינם גולים, אך לא נמנה שם רופא, ומשמע שרופא ששגג והמית - גולה. וראה עוד בשו"ת בנין אב ח"ב סי' נז, ובשו"ת באהלה של תורה ח"א סי' נה.</ref>.

'''למה חייב רופא בגלות''' ? - כבר הקשו רבים למה יהא הרופא חייב גלות, הרי הדין הוא שכל מי שתוך כדי עשיית מצווה ממית בשוגג - אינו גולה<ref>כמבואר במכות ח א-ב.</ref>. מספר תירוצים ניתנו לשאלה זו, ועל כולם הקשו במידה זו או אחרת. יש מי שכתבו, שהרופא לרפאות ירד והמית, ונמצא שלא עשה מעשה רפואה, וכשהרג את החולה, אין בזה קיום מצווה כלל, מה שאין כן אלו (אב, רב, שליח בית-דין) לייסר באו וייסרו, אלא שלא נצטוו לייסרו כל כך, אבל עשו מה שהוטל עליהם לעשות<ref>שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פב; שו"ת בשמים ראש סי' שפו; אור שמח רוצח ה ו; הגה' יד אברהם על יו"ד שלו א.</ref>; יש מי שכתב, שבעצם דינו של הרופא בהריגה בשוגג כדין האב הרב ושליח בית דין, ומה שהוא חייב בגלות הוא לא מעיקר הדין אלא רק אם רוצה לצאת ידי חובת שמים, ראוי לו לקבל על עצמו עונש גלות<ref>שבט יהודה יו"ד שלו א.</ref>; יש מי שכתב, שהרב, האב ושליח בית דין לא עשו טעות כשהרגו בשוגג, ואין הם מצווים לאמוד במדוייק את יכולתו של המוכה לעמוד בעונש, לעומתם הרופא טועה, כי מצפים ממנו שיאמוד נכונה את הטיפול<ref>ברכ"י יו"ד סי' שלו אות ו. וראה מאמרו של הרב ש.א. טוירק, הדרום, י, אלול תשי"ט, עמ' 114.</ref>; יש מי שכתב, שרופא שטעה בניתוח הסתבר למפרע שלא היה אומן באותו דבר, והרי זה כאילו תחילתו באיסור ובלא רשות, בעוד שהאחרים התחילו ברשות ובמצווה<ref>ישועות ישראל חו"מ סי' כה בעין משפט סק"ג.</ref>; יש מי שכתב, שהרופא שונה מהרב והאב ושליח בית דין, על פי השיטה שעצם הרפואה איננה רצויה<ref>ראה ע' רפואה הע' 105 ואילך.</ref>, ולכן כשטעה והרג - חייב, אבל עצם החינוך וההוראה רצויים<ref>גליוני הש"ס ברכות ס א.</ref>; יש מי שכתב, שעל הרופא מוטלת חובת אחריות גדולה יותר מאשר על שליח בית דין ואב ורב, ואחריות מירבית זו מחייבת אותו בדיני שמים ובחובת גלות יותר מכל מקצוע אחר<ref>שו"ת בנין אב ח"ב סי' נז.</ref>; ועוד יש מי שכתב, ששלושת המנויים בתוספתא אם הרגו דינם כאנוסים, כי בדרך כלל אין בהכאות שלהם כדי להרוג, אבל רופא שטעה והמית דינו כשוגג, כי הרבה פעמים עוסק הוא במצבים שיכול להביא למות החולה<ref>הרב ד. לאו, תחומין, טז, תשנ"ו, עמ' 187 ואילך. וראה עוד בנידון באמרי בינה חחו"מ הל' דיינים, סי' ל; שו"ת באר משה ח"ד סי' פג אות' ה-ו, ושם סוסי' פד; הרב י. אהרנברג, שנה בשנה, תשכ"ו, עמ' 150 ואילך; הרב א.ש. שמרלר, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' מז ואילך; שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' נה.</ref>.

'''בהגדרת 'דינו מסור לשמים'''' יש אומרים, שהכוונה שחייב עונש בידי שמים, וכשישלם ייפטר מהעונש<ref>רש"י קידושין מג א ד"ה דינא, וב"ק קד א ד"ה שכבר, וב"מ לז א ד"ה הבא.</ref>; יש אומרים, שהכוונה שחייב בתשלומים בדיני שמים, וכל זמן שלא ישלם, תורת גזלה חלה עליו, אבל עונש מן השמים יש לו אפילו באופן שהוא פטור בדיני שמים, ויש עליו איסור אם גרם נזק לחברו<ref>מאירי ב"ק נו א; קצוה"ח סי' לב סק"א. וראה גם בשו"ת חכם צבי סי' קלח.</ref>; יש הסוברים, שהכוונה שאמנם אין כוח ביד בית דין לכופו לשלם, אך מכל מקום בדברים שבלי כפיה ראוי לדוחקו שישלם<ref>כנה"ג חו"מ מהדו"ק סי' כח בהגה"ט אות כג, בשם ר"מ מינץ סי' ק; יש"ש ב"ק פ"ו סי' ו, בשם תשובה.</ref>, והכוונה שבית דין מודיעים לו שאין הם יכולים לחייבו, אבל הרופא צריך לצאת ידי שמים, ולשלם את דמי הנזק לחולה<ref>חי' ראב"ן ב"ק נה ב; מסגרת השולחן יו"ד סי' שלו, דין א.</ref>; ויש חולקים וסוברים, שלשון דיני שמים אין משמעותו להיות חייב אפילו במקצת בדיני אדם, אלא שצריכים להודיעו שהוא מעצמו צריך לעשות לתיקון העוולה<ref>יש"ש שם. וראה פת"ש חו"מ סי' כא סק"ה.</ref>, ואם בא לבית הדין להימלך מה לעשות, אומרים לו שלא יצא ידי שמים עד שישלם הנזק<ref>רש"י ב"מ לז א ד"ה הכא.</ref>; ויש מי שכתב, שהכוונה שהקב"ה יודע אם היתה כוונתו להזיק, ואם באמת לא התכוון להזיק, פטור אף מדיני שמים<ref>זית רענן לבעל מג"א על תוספתא ב"ק פ"ו אות יד.</ref>, והיינו שאין זה כלל עניין לבית דין<ref>וראה בהרחבה בהגדרת דיני שמים, ובפרטי הדינים הנוגעים להגדרה זו באנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דיני שמים, עמ' שפב ואילך.</ref>.

יש מי שהעיר, שיש הבדל בין הלשון 'דינו מסור לשמים'<ref>מכילתא שמות כא יד; תוספתא ב"ק ו ו.</ref>, לבין הלשון 'חייב בדיני שמים'<ref>טושו"ע יו"ד שלו א.</ref>, שדינו מסור לשמים הכוונה שהקב"ה יודע אם התכוון להזיק אם לאו, ואין בזה עניין לבית דין, בעוד שחייב בדיני שמים הכוונה שחייב בתשלום כדי לצאת ידי שמים<ref>שו"ת בנין אב ח"ב סי' נז.</ref>.

'''רופא שהזיק במזיד''' חייב בתשלומי הנזק<ref>תוספתא גיטין ג יג; פרישה יו"ד סי' שלו אות ו; ש"ך שם סק"ב.</ref>. יש מי שכתב, שהוא חייב על חמשת הדברים (נזק, צער, רפוי, שבת ובושת) ככל מזיק<ref>כך משמע מערוה"ש יו"ד שלו ב.</ref>; ויש מי שהסתפק אם חייב בכל חמשת הדברים, או רק בנזק<ref>פתחי חושן, הל' נזיקין פי"ב סוף הע' יח.</ref>.

'''רופא שטעה והזיק בשוגג''' לכל הדעות הוא פטור מדיני אדם, אלא שיש מי שכתבו שהוא חייב בתשלומי הנזק בדיני שמים<ref>רמב"ן, תורת האדם, ענין הסכנה; טושו"ע יו"ד שלו א.</ref>; ויש מי שכתבו, שדינו כאנוס ולא כשוגג, והוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמים<ref>חי' הר"ן, סנהדרין פד ב; דברי שאול על יו"ד סי' שלו. וראה לעיל הע' 73 ואילך.</ref>.

'''רופא שטעה והמית בשוגג''' יש הסבורים, שאם נודע לו ששגג, חייב גלות, אף על פי שהוא אומן מומחה ובקי, ואף על פי שריפא ברשות בית דין<ref>רמב"ן, תורת האדם, ענין הסכנה; טושו"ע יו"ד שלו א.</ref>; יש מי שכתבו, שכל פעילות רפואית היא בחזקת סכנה לחולה, אך מכיוון שהרופא מרפא ברשות בית דין, והוא עוסק במצווה, הרי כשהוא טועה ברפואות הוא נחשב כאנוס, ולא כשוגג, ולכן הוא פטור מכל עונש, כולל עונש גלות<ref>חי' רבינו דוד בונפיל, סנהדרין פד ב; חי' הר"ן שם; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קעז, ושם חחו"מ סי' קפד. וראה שו"ת רב פעלים ח"ג סי' לו; לקוטי הערות על שו"ת חת"ס חאו"ח; דברי אהרן (שמשון אהרן פולנסקי) סי' לד אות ב; הגר"י זילברשטיין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' רפז ואילך. וראה בשו"ת באר משה ח"ד סוסי' פד, שכל הדינים הקשורים בגלות רופא הוא דווקא לשיטת הרמב"ן על פי גירסתו בתוספתא בב"ק ט ג, אבל הרמב"ם לא סובר שרופא גולה אי פעם, ולא הזכיר דין כזה בחיבורו, כי כנראה לא היתה לפניו גירסא כזו בתוספתא.</ref>; יש מי שכתב, שרופא שעיין כראוי ופעל כראוי לפי ראות עיני בני אדם - דינו כאנוס, ואינו חייב גלות, שהרי רופא איננו מלאך ועלול לטעות, אבל אם הודה שלא עיין כראוי, דינו כהורג בשוגג, וחייב גלות<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תתסח.</ref>; ויש מי שכתב, שדין גלות ברופא שטעה והמית לא נאמר כלל כשהטעות היתה בשיקול הדעת, שבמקרים כאלו אין כלל חובת גלות, אלא מדובר ברופא שנתכווין לתת תרופה נכונה ושגג ונתן תרופה אחרת שהרגה את החולה, או שהושיט ידו לקחת סכין טובה לניתוח, ושגג ולקח סכין לא נקיה<ref>שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ח.</ref>.

'''רופא בחינם או תמורת שכר''' יש מי שחילק בין רופא שקיבל שכר על טרחתו, וטעה והזיק, שדינו שחייב בידי שמים, לבין רופא שטיפל בחינם וטעה והזיק, שלכל הדעות פטור אפילו בדיני שמים<ref>שו"ת וישב משה ח"ב סי' ח.</ref>; ויש מי שכתב, שרופא שמטפל בשכר וטעה, או שהתעצל או התרשל מלהתייעץ עם רופא מומחה ממנו, חייב לכל הדעות; ואם קיבל שכר, ועשה כל שיכול לעשות וטעה, הרי זו מחלוקת הראשונים אם חייב או פטור<ref>שו"ת באהלה של תורה, ח"א סי' נה אות' א-ב. ומחלוקת הראשונים לדעתו היא דעת תוס' ב"ק כז ב סד"ה ושמואל, לעומת הרמב"ן ב"מ פב ב ד"ה ואתא.</ref>.

'''טעות הרופא''' רופא שעשה כל מה שמוטל עליו, ועיין יפה בפרטי המקרה, ונהג כפי שרוב הרופאים היו נוהגים באותו מצב רפואי, וטעה באבחנה או בטיפול תרופתי, וטעותו היתה סבירה, כך שכל רופא היה עשוי לטעות בה, והיינו שטעה בשיקול הדעת לאחר עיון בכובד ראש, ללא מעשה רשלנות, ומבלי שיכול היה להתייעץ עם מומחה גדול ממנו, אם הזיק או המית, הרי הוא פטור מתשלומים או מגלות, ואינו חייב אפילו מדיני שמים, ואין לו שום חטא, שכבר אמר החכם 'שגגת הרופא כוונת הבורא'<ref>פרישה יו"ד סי' שלו אות ז; ערוה"ש יו"ד שלו ב; הגר"ש גורן, דיני ישראל, ז, עמ' יז ואילך; שו"ת באר משה ח"ד סי' פג אות ז; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רצד; עשה לך רב, ח"ג סי' ל; הגר"י זילברשטיין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' רפז ואילך.</ref>. ויתכן שהרעיון של טעות רופא מומחה הוא כמו טעות של דיין מומחה, שכיוון שמומחה הוא, מזלו הביש של אותו מומחה גרם לו לטעות<ref>רש"י סנהדרין לג א ד"ה פטור.</ref>. אבל אם קיימת הערכה מוכחת, שטעותו של הרופא שגרמה לנזק נבעה מכך שלא למד ולא ידע דבר בסיסי הידוע בדרך כלל לרופאים, הרי הוא חייב באחריות לנזק גם בדיני אדם<ref>מסגרת השולחן, יו"ד שלו א.</ref>.

'''רשלנות הרופא''' אם הזיק הרופא לחולה על ידי כך שהתרשל ולא עיין יפה - יש מי שכתב, שהוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים<ref>ערוה"ש יו"ד שלו ב.</ref>; ויש מי שכתב, שאם טעה עקב התעצלות וחוסר עיון מספיק, או שהיה רופא צעיר וחסר נסיון ולא התייעץ עם בכירים ממנו, הרי הוא חייב גם בדיני אדם ככל חובל רגיל<ref>החיד"א טוב עין סי' ט אות ח; עשה לך רב, ח"ג סי' ל; הרב ש. דייכובסקי, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 327 ואילך.</ref>.

'''רופא-כהן''' כהן שהרג אדם, אפילו נגרם הדבר בשגגה, הרי הוא פסול לנשיאת כפיים בברכת כהנים<ref>ברכות לב ב; רמב"ם תפילה טו ג; טושו"ע או"ח קכח לה.</ref>. יש מי שכתב, שהוא-הדין ברופא-כהן, אף שהדבר לא מוזכר במפורש בפוסקים<ref>הרפואה והיהדות, עמ' 270-269. וראה שם בהע' 59, שדבר זה שונה מעמדת הנצרות. וראה עוד בע' כהן הע' 113 ואילך.</ref>; ומכל מקום, אם חזר בתשובה, מותר לשאת כפיו לכל הדעות, כי נתכווין לדבר מצווה<ref>ראה ע' כהן הע' 113 ואילך.</ref>.

'''עבד כנעני''' רופא שטיפל בעבדו הכנעני החולה והזיק לו, הרי הוא יוצא לחירות<ref>כדין תורה המבואר בשמות כא כו-כז.</ref>, אף על פי שהרופא עשה לטובתו של העבד<ref>קידושין כד ב, מחלוקת; רמב"ם עבדים ה יג; טושו"ע יו"ד רסז לו.</ref>.

''''הולדה בעוולה'''' על רשלנות בחוסר אבחון מומים בעובר, ותביעות בגין "הולדה בעוולה" - ראה ערך [[עֻבָּר]]