חול המועד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 15: | שורה 15: | ||
מלאכה שאם לא יעשוה בחול המועד יגרם הפסד ממון. הכוונה היא להפסד ממשי ולא למניעת רווח בלבד. העושה מלאכת דבר האבד בחול המועד, ישתדל למעט בטרחה, עד כמה שהדבר אפשרי. אין לגרום בכוונה שמלאכת דבר האבד תהיה מצויה בחול המועד. אם מלאכות אלו ידועות מראש, יש לסיימן לפני בוא החג, ואם השהו אותן לחול המועד, אסור לעשותן. | מלאכה שאם לא יעשוה בחול המועד יגרם הפסד ממון. הכוונה היא להפסד ממשי ולא למניעת רווח בלבד. העושה מלאכת דבר האבד בחול המועד, ישתדל למעט בטרחה, עד כמה שהדבר אפשרי. אין לגרום בכוונה שמלאכת דבר האבד תהיה מצויה בחול המועד. אם מלאכות אלו ידועות מראש, יש לסיימן לפני בוא החג, ואם השהו אותן לחול המועד, אסור לעשותן. | ||
דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי. לפיכך בית השלחין (מקום שרגילים להשקותו) שהתחיל להשקותה קודם המועד, מותר להשקותה, שכיון שהתחיל להשקותה קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תפסד, אבל שדה הבעל שאין משקין אותה אלא להשביחה יותר, אסור להשקותה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף א) | |||
אפילו בבית השלחין לא התירו אלא אם אין טרחה יתירה, כגון מן המעיין, בין חדש בין ישן, שהוא ממשיכו ומשקה, אבל לא ידלה וישקה מן הבריכה או ממי הגשמים מקובצים, מפני שהוא טורח גדול, אפילו ערוגה אחת חציה גבוה וחציה נמוך אין דולים ממקום נמוך להשקות מקום גבוה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ב) | |||
נהרות היוצאים מאגמים, מותר להשקות מהם בית השלחין במועד, והוא שלא פסקו, וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהם, מותר להשקות מהן, וכן בריכה שנטפה מבית השלחין ועדיין היא נוטפת, מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת, והוא שלא פסק המעיין המשקה בית השלחין העליונה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ג) | |||
אין עושים החריצים שבעקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים, ואם היו עשויות ונתקלקלו, יכול לתקנם במועד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ה) | |||
אמת המים שהתקלקלה, מתקנין אותה, היתה עמוקה טפח, חופר בה עד ששה, היתה עמוקה טפחיים, מעמיק עד שבעה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ו) | |||
אבל אין עושין אותה לכתחלה או אם נסתמה לגמרי שלא נשאר אפילו טפח גם כן אסור לתקנה שזה נחשב כעשיה לכתחלה. (משנה ברורה סימן תקלז ס"ק כב) | |||
מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה, ואם היתה שדה לחה, מותר להשקות את כולה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ז) | |||
אין מוציאים התולעים מהאילנות ולא מדביקים אם נשרה קצת מהקליפתו שלא ימות למרות שזה דבר האבד כיון שיש בזה טירחה יתירה, אבל סכין האילנות והפירות בשמן. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף יב) | |||
מה שמותר לסוך בשמן מדובר במקרה שקטעו ענפיו קודם המועד כדי שיוציא ענפים רבים סביב מקום הקטיעה מותר לסוכו בשמן במקום הקטיעה כדי שלא ימות וכן הפירות מותר לסוך בשמן כדי שלא יפסדו דכל זה לא הוי טרחא יתירה ומותר משום דבר האבד. (משנה ברורה סימן תקלז ס"ק לז) | |||
אישות (הוא שרץ קטן שאין לו עינים ודרכו לחפור בפנים הקרקע וכאשר ימצא בשדה יקלקל האילנות ע"י חפירותיו, מ"ב) ועכברים שמפסידים בשדה אילן מותר לצודן כדרכו, שחופר גומא ותולה בה המצודה; ואפילו בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן מותר לצודן כדרכו, שיוצאין ממנה ומפסידים האילן; ואם אינה סמוכה לשדה האילן, אין צדין אותן אלא על ידי שינוי שנועץ שפוד בארץ ומנענעו לכאן ולכאן עד שנעשית גומא, ותולה בה המצודה; ויש אומרים שבשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן אינו מותר אלא ע"י שינוי, ואם אינה סמוכה לשדה האילן אסור אפילו ע"י שינוי. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף יג) | |||
===צורך המועד=== | ===צורך המועד=== | ||