פסיק רישא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (סידור קטן של הפסקה הראשונה) |
|||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פסיק רישא''' הוא עיקרון הלכתי (בדיני כל התורה, ובעיקר בשיני שבת) שאומר כי '''פעולת היתר שוודאי שהיא תגרום לפעולת איסור - אסור לעשותה, אע"פ שהאדם אינו מתכוון לאיסור.''' (ואפילו לרבי שמעון שמתיר בשאר דבר שאינו מתכוון)'''.'''{{הערה|הסוגיות ב{{מקור|שבת עה, א}}, {{מקור|שבת קג, א$קג, א}}, {{מקור|שבת קלג, א$קלג, א}}, {{מקור|כתובות ו, א}} ועוד.}} | |||
'''פעולת היתר שוודאי שהיא תגרום לפעולת איסור - אסור לעשותה, אע"פ שהאדם אינו מתכוון לאיסור (ואפילו לרבי שמעון שמתיר בשאר דבר שאינו מתכוון)''' {{מקור| | |||
יש לציין כי קיים הבדל בין דבר שאינו מתכוון לעשותו והוא "פסיק רישא", לבין [[דבר שאינו מתכוון]] לעשותו ואינו "פסיק רישא". | |||
''' | '''לדוגמא: אסור לגרור כיסא בשבת, אם ודאי שהגרירה תגרום לחריץ בארמה{{הערה|משום מלאכת [[חורש]]. ראה גם {{מקור|שבת כט, ב}}.}}, אך מותר אם אין הדבר כן.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
בטעמו חקרו ראשי הישיבות בין שלושה צדדים: | |||
@ הפסיק רישא (הוודאיות שהפעולה המותרת תגרום לפעולה האסורה) מגדיר את שתי הפעולות - המותרת (גרירת הכיסא) והאסורה (החרישה) - כפעולה אחת, ולכן הכוונה לפעולה המותרת נחשבת ככוונה גם לפעולה האסורה, ודינו כאילו מתכוון לפעולה האסורה, ואסור (נחשב כאילו התכוון לחרישה) {{מקור|(קובץ שיעורים כתובות יח בדעת התוס', גר"ש שקאפ כתובות ד בתחילתו, חידושי ר' שמואל פסחים ז-ב בפירושו השני)}}. | @ הפסיק רישא (הוודאיות שהפעולה המותרת תגרום לפעולה האסורה) מגדיר את שתי הפעולות - המותרת (גרירת הכיסא) והאסורה (החרישה) - כפעולה אחת, ולכן הכוונה לפעולה המותרת נחשבת ככוונה גם לפעולה האסורה, ודינו כאילו מתכוון לפעולה האסורה, ואסור (נחשב כאילו התכוון לחרישה) {{מקור|(קובץ שיעורים כתובות יח בדעת התוס', גר"ש שקאפ כתובות ד בתחילתו, חידושי ר' שמואל פסחים ז-ב בפירושו השני)}}. | ||
@ הפסיק רישא מגדיר את המעשה לפעולת האיסור אע"פ שלא התכוון אליה, שבשאר דבר שאינו מתכוון לא נחשב שהיתה פעולת איסור (לא נחשב לחרישה אלא לגרירת כיסא), אך כאן, כיוון שבוודאי שהמעשה יגרום לפעולת האיסור - כן נחשב לפעולת האיסור (נחשב לחרישה אפילו שלא התכוון אליה) {{מקור|(שערי יושר ג-כה באמצע ד"ה ובעיקר)}}. | @ הפסיק רישא מגדיר את המעשה לפעולת האיסור אע"פ שלא התכוון אליה, שבשאר דבר שאינו מתכוון לא נחשב שהיתה פעולת איסור (לא נחשב לחרישה אלא לגרירת כיסא), אך כאן, כיוון שבוודאי שהמעשה יגרום לפעולת האיסור - כן נחשב לפעולת האיסור (נחשב לחרישה אפילו שלא התכוון אליה) {{מקור|(שערי יושר ג-כה באמצע ד"ה ובעיקר)}}. |