יהושע בן נון: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פירוש נוסף|נוכחי=ממשיכו של משה רבינו|אחר=הספר הראשון ב[[נביאים]] המתאר את תקופת הנהגת יהושע וכיבוש [[ארץ ישראל]].

בחירתו למנהיג באה אחרי ש[[משה רבינו]] מבקש מהקב"ה: "יִפְקֹד ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה. {{מקור|(כ"ז,ט"ז-י"ז))}}. [[רש"י]] מוצא בדברים האלה את  הדרישות ממנהיג:

והקב"ה משיב למשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה':  עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל-הָעֵדָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', בְּיַד-מֹשֶׁה.{{מקור|(שם, י"ח- כ"ב))}}. באופן המפורט ביותר מתוארים השלבים הדרושים לשם הכתרת מנהיג על הציבור המטרה להשיג את אמונו.  

ב[[ספר במדבר]] יהושע בן נון הוצג לראשונה בתור ראש ונשיא  [[שבט אפרים]] {{מקור|(י"ג, ב'-ג'))}}במשלחת המרגלים לארץ כנען. הוא נבחר לנציג השבט :"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" {{מקור|(שם,ג'))}}. כבר בהמשך נרמז כי מדובר באישיות מיוחדת . [[משה רבינו]] החליט להחליף את שמו בין שמות התרים את הארץ יופיע כבר "יהושע בן-נון:" וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ.((מקור|(שם,ט"ז)}}.

כלב בן יפונה התרעם על הדיווח מהמצב בארץ הוא ויהושע בן-נון מחליטים להתאבל וכך נאמר: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.{{מקור|(שם,י"ד,ו'))}}. הפרשה מסתיימת בכך שעל בני-ישראל נגזר לנוע ב[[מדבר סיני]] ארבעים שנה ולמות בטרם הכניסה לארץ כנען ורק:"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ" {{מקור|(שם,שם, ל"ח))}}.

במדרש במדבר רבה כתוב: "כדאי הוא [[יהושע]] ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל" {{מקור|(כ"א, י"ד))}}.  הוא דבק שמה רינו עד שנקרא בשל כך "משרת משה". חז"ל ממשלים אותו לנוצר (שומר) תאנה שאוכל מפריה {{מקור|(כ"א, ט"ו))}}. פירות התאנה מבשילות בהדרגה. ומי שרוצה פרי טוב, יחפש כל יום את הפרי שהתבשל לאותו יום. פרי שיקטף לא בזמנו נופל באיכותו מפרי הנלקח במועדו. הוא דבק ב[[משה]], תמיד בזמן המתאים לקבל ממנו את החכמה הדרושה. הדבר הביא לכך שיאמר עליו: {{ציטוטון|גדולה שימושה יותר מלימודה}} {{מקור: [[מסכת ברכות]], ז' ב'}}. הניסיון לעבוד משה וללמוד ממנו הביא ליהושע את האפשרות ליישם נכונה את כשרון הנהגתו.

על פי המדרש, יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו, נישא עם רחב, מיריחו. ומצאצאיה היו שמונה [[נביא|נביאים]] ונביאות כפי שמובא ב[[מסכת מגילה]]: "אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה. כתיב הכא (מלכים ב כב) "בן חַ‏רחַ‏ס" וכתיב התם (יהושוע כד) "בתמנת חרס". איתיביה (היקשה) רב עינא סבא ( הזקן) לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נֵריָּ‏ה, ברוך, ושרָ‏יָ‏ה, מחסיָ‏ה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושַ‏לוּ‏ם. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. כתיב הכא (נאמר כאן) "בן תקוה" וכתיב התם (נאמר שם) (יהשוע ב) "את תקות חוט השני" ! - אמר ליה: עינא סבא (עינא הזקן)! ואמרי לה: פתיא אוכמא ( סיר שחור, כלומר, עמית בתורה שיגע והשחיר פניו עליה ) מיני ומינך תסתיים שמעתא ( ממני וממך תסתיים השמועה, שאנחנו יכולים לצרף את שתי השמועות ולומר:) דאיגיירא ונסבה יהושע ( שרחב התגיירה ונשא אותה יהושע) {{מקור|(יד ע"ב))}}. המדרש מגדיל לעשות ומוסיף לרשימה: "ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי" {{מקור|(ספרי זוטא פרק י ד"ה וכי))}}.

'''נחלות שבטי ישראל''' נקבעו על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של [[ארץ כנען]] וכך נאמר ב[[ספר יהושע]]: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים; וַחֲצִי, הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה.  עִמּוֹ, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד ה' {{מקור|(י"ג,ז'ח'))}}.

יהושע בן נון ממשיך לפעול לפי העקרון שקבע [[משה רבינו]] לחלוקת ארץ ישראל, וכך נאמר ב[[ספר במדבר]]: "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ{{מקור|(ל"ג,נ"ד))}}. לפחות, נראה כי יש כאן סתירה: החלוקה היא לפי גודל השבט אך נעשית לפי הגרלה - לפי ההנחה הפשטנית - ביד המקרה - אך נראה שלא כך הדבר.

אבל רק אחרי ששבטים הנוחלים בעבר הירדן מקבלים את חלקם, וונשארים רק תשע וחצי שבטים, וכך נאמר בספר יהושע :"בְּגוֹרַל, נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה {{מקור|(י"ד,ב'))}}. ואכן [[שבט יהודה]] עולה בגורל הראשון, [[שבט אפרים]] שני ו[[שבט מנשה]] שלישי.  

וכאן נותרו עוד שבעה שבטים. יהושע בן נון מחליט לשלוח אנשים על מנת לאתר את הנחלאות וכך נאמר: "וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר; וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, שִׁלֹה.  וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה, לִפְנֵי ה'; וַיְחַלֶּק-שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם {{מקור|(י"ח,ט'-י'))}}. הגורלות הושלכו והארץ חולקה לשבטי ישראל.