פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ו יד: הבדלים בין גרסאות בדף
(סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף) |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ו יד|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ו|יד}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ו יד|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ו|יד}} | ==סעיף יד== | ||
כהן שקדש גדולה או קטנה, ואחר זמן בא עליה'''<sup>א</sup>''' וטען שמצאה דרוסת איש, נאסרת עליו מספק, שמא קודם קדושין נבעלה או אחר קדושין'''<sup>ב</sup>'''. אבל ישראל שטען טענה זו לא נאסרה עליו, שיש כאן שני ספיקות, שמא קודם קדושין שמא אחר קדושין, ואפי' נאמר אחר קדושין, שמא באונס שמא ברצון, שהאנוסה מותרת לישראל. לפיכך אם קדשה אביה לישראל והיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, וטען שמצאה דרוסת איש, נאסרת עליו מספק, שאין כאן אלא ספק אחד שמא באונס שמא ברצון, וספק של איסור תורה לחומרא (כתובות ט,א). | |||
ב | א. בא עליה מיד: '''מ"מ,ב"ש''' – מדייקים מהרמב"ם ומהטושו"ע שכתבו "לאחר זמן" שאם בא מיד מותרת, שהרי ודאי נבעלה לפני הקידושין<ref>יש להקשות מדוע כשרה הרי גם אם נבעלה לפני האירוסין נאסרת לכהונה מחשש שנבעלה לגוי אא"כ יש תרי רובי כשרים. הבית מאיר (פת"ש סח,ז) מעמיד שמדובר שכולם כשרים בעיר זו. וההפלאה בסי' סח,ז מתרץ שתרי רובי זו רק מעלה ביוחסין ולא אסרו שוייה אנפשיה במעלה ביוחסין.</ref>. | ||
ב. אם טוענת שמותרת: '''רמב"ם''': אינה נאמנת. דברי ר"ג בדף יב,ב שנאמנת הם רק לגבי כתובה אך לא לענין היתר לבעלה. | |||
<blockquote>'''רמב"ן,רשב"א,ר"ן,תוס'''': נאמנת. נאסרת דוקא בשותקת או במכחישה בעלה ואומרת שלא נבעלה כלל, שאז בעלה יודע שמשקרת, אך הטוענת שנבעלה קודם הקידושין או אשת ישראל האומרת נאנסתי נאמנת. | |||
</blockquote> | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
גרסה מ־17:19, 14 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד
כהן שקדש גדולה או קטנה, ואחר זמן בא עליהא וטען שמצאה דרוסת איש, נאסרת עליו מספק, שמא קודם קדושין נבעלה או אחר קדושיןב. אבל ישראל שטען טענה זו לא נאסרה עליו, שיש כאן שני ספיקות, שמא קודם קדושין שמא אחר קדושין, ואפי' נאמר אחר קדושין, שמא באונס שמא ברצון, שהאנוסה מותרת לישראל. לפיכך אם קדשה אביה לישראל והיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, וטען שמצאה דרוסת איש, נאסרת עליו מספק, שאין כאן אלא ספק אחד שמא באונס שמא ברצון, וספק של איסור תורה לחומרא (כתובות ט,א).
א. בא עליה מיד: מ"מ,ב"ש – מדייקים מהרמב"ם ומהטושו"ע שכתבו "לאחר זמן" שאם בא מיד מותרת, שהרי ודאי נבעלה לפני הקידושין[1].
ב. אם טוענת שמותרת: רמב"ם: אינה נאמנת. דברי ר"ג בדף יב,ב שנאמנת הם רק לגבי כתובה אך לא לענין היתר לבעלה.
רמב"ן,רשב"א,ר"ן,תוס': נאמנת. נאסרת דוקא בשותקת או במכחישה בעלה ואומרת שלא נבעלה כלל, שאז בעלה יודע שמשקרת, אך הטוענת שנבעלה קודם הקידושין או אשת ישראל האומרת נאנסתי נאמנת.
מתוך הספר יאיר השולחן
הערות שוליים
- ↑ יש להקשות מדוע כשרה הרי גם אם נבעלה לפני האירוסין נאסרת לכהונה מחשש שנבעלה לגוי אא"כ יש תרי רובי כשרים. הבית מאיר (פת"ש סח,ז) מעמיד שמדובר שכולם כשרים בעיר זו. וההפלאה בסי' סח,ז מתרץ שתרי רובי זו רק מעלה ביוחסין ולא אסרו שוייה אנפשיה במעלה ביוחסין.