פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עח ו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 12: שורה 12:
'''ב"ש''': אינו חייב. כך מוכח מהסוגיא, לפי שר' נתן הסתפק בכהן המדירה אחר שנשבית והשיב סומכוס שחייב רק משום חשש הערמה. גם אם ביאור הספק הוא אם כשנאסרת בדבר אחר לאחר שכבר נאסרה ע"י השביה אינו נפטר מלפדותה, מ"מ לא נפשט הספק וא"א לחייבו, ולפי פירוש רש"י הספק היה אם לחשוש להערמה וענה סומכוס שיש לחשוש, ולפי"ז פשוט לגמ' שהעובדה שנאסרת בדבר האחר רק לאחר השביה אינה מונעת מלפוטרו.
'''ב"ש''': אינו חייב. כך מוכח מהסוגיא, לפי שר' נתן הסתפק בכהן המדירה אחר שנשבית והשיב סומכוס שחייב רק משום חשש הערמה. גם אם ביאור הספק הוא אם כשנאסרת בדבר אחר לאחר שכבר נאסרה ע"י השביה אינו נפטר מלפדותה, מ"מ לא נפשט הספק וא"א לחייבו, ולפי פירוש רש"י הספק היה אם לחשוש להערמה וענה סומכוס שיש לחשוש, ולפי"ז פשוט לגמ' שהעובדה שנאסרת בדבר האחר רק לאחר השביה אינה מונעת מלפוטרו.
</blockquote>
</blockquote>
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־13:55, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר עח ו

סעיף ו[עריכה]

כהן שנשבית אשתו, אע"פ שנאסרה עליו, הואיל ומקודם היתה מותרת לו פודה ומחזירה לבית אביה (כתובות נא,א); אפילו היה בעיר אחרת, מיטפל לה עד שמחזירה למדינתה, ומגרשה ונותן לה כל כתובתה. ואם היה בעלה ישראל, שהשבויה מותרת לו, מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, ואם רצה אח"כ מגרשה ונותן לה כתובתה (רמב"ם). (שבויה שנאסרה אף לבעלה ישראל, שחוששים שמא נבעלה ברצון, כדרך שנתבאר סימן ז', אין בעלה חייב לפדותהא) (הר"ן פ' נערה ור"י נ"ג).

כהנים כותבים בכתובה "אהדרינך למדינתך" ולא "ואותבינו לך לאינתו" כשאר הישראלים, משום שנאסרת לו בשבי ואינו יכול להחזירה לאשה.

א. כשחוששים שנבעלה ברצון: ר"ן,רי"ו,רמ"א – אינו חייב לפדותה. מדובר שיש רגליים לדבר שנבעלה ברצון, ומקורם מכתובות נא,ב לגבי בר נצר.

באשת כהן: ח"מ: חייב לפדותה, כיוון שכבר נאסרה בשעת השביה ובכל זאת חייב לפדותה הואיל ובכתובתו כתוב "ואהדרינך לביתי", ושוב לא נוסף שום דבר בכך שכעת נבעלה ברצון.

ב"ש: אינו חייב. כך מוכח מהסוגיא, לפי שר' נתן הסתפק בכהן המדירה אחר שנשבית והשיב סומכוס שחייב רק משום חשש הערמה. גם אם ביאור הספק הוא אם כשנאסרת בדבר אחר לאחר שכבר נאסרה ע"י השביה אינו נפטר מלפדותה, מ"מ לא נפשט הספק וא"א לחייבו, ולפי פירוש רש"י הספק היה אם לחשוש להערמה וענה סומכוס שיש לחשוש, ולפי"ז פשוט לגמ' שהעובדה שנאסרת בדבר האחר רק לאחר השביה אינה מונעת מלפוטרו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.