פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פ ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Added credit) |
מ (Updated article link) |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
'''ריטב"א''': האשה. הריטב"א נימק ששונה מהעדפה שע"י הדחק משום ששם מחוייבת לו בעיקר מעש"י ועשו את הטפל כעיקר וזיכו לו גם אותו, משא"כ כאן שפטורה לגמרי. הר"ן הביא דעה זו בשם י"א. | '''ריטב"א''': האשה. הריטב"א נימק ששונה מהעדפה שע"י הדחק משום ששם מחוייבת לו בעיקר מעש"י ועשו את הטפל כעיקר וזיכו לו גם אותו, משא"כ כאן שפטורה לגמרי. הר"ן הביא דעה זו בשם י"א. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/ | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־13:55, 19 במאי 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
היה לו ממון הרבה, אפילו היה לה כמה שפחות, אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה, שהבטלה מביאה לידי זמה (כר' אליעזר כתובות נט,ב); אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כולו, אלא לפי רוב הממון ממעטת במלאכה (משנה).
מלאכה למניעת בטלה:
כתובות נט,ב: משנה: רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רשב"ג אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום. גמרא: [סא,ב] אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר... איכא בינייהו, דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר.
הרי"ף, הרמב"ם, התוס' והשו"ע פסקו כר' אליעזר, ולא כרשב"ג, ולכן אפילו אם משחקת בכלבים חייבת במלאכה. הרא"ש כתב שהנאמר בגמ' שהלכה כר"א אינו ראיה כ"כ, כי יתכן שכוונתה לפסוק כמותו כנגד ת"ק הסובר שאם הכניסה כמה שפחות יושבת בקתדרא, אך לא כנגד רשב"ג, וא"כ הלכה כרשב"ג במשנה. הטור בסי' פא הבין שהרא"ש פסק כרשב"ג וכן כתוב בפסקי הרא"ש, ואילו הב"ש כתב שהרא"ש רק דחה ראית הרי"ף אך לדינא יתכן שמסכים עימו.
מי זוכה במעשה ידיה? רשב"א: בעלה, כיוון שלא עדיף מהעדפה שע"י הדחק. הב"ש (פג,סק"א) כתב שהרשב"א הוא דעת יחיד.
ר"ן,ב"ש פג,א: בעלה, כי אחרת אף אחד לא ישגיח עליה שתעשה. ב"ש – לפי"ז בעלה זוכה רק במעט שחייבת לעבוד, והשאר לאשה. הר"ן דחה טעם הרשב"א שאין לדמות להעדפה שנעשית ברצונה ומקבלת תמורתה מעה[1].
ב"ש: אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה אין חשש שלא תעשה שהרי אין לה מזונות ממנו וצריכה לפרנס עצמה, ולכן גם לדעת הר"ן מעשה ידיה לעצמה. כאן הב"ש הסתפק בכך אולם בסי' פג,א סתם כן.
ריטב"א: האשה. הריטב"א נימק ששונה מהעדפה שע"י הדחק משום ששם מחוייבת לו בעיקר מעש"י ועשו את הטפל כעיקר וזיכו לו גם אותו, משא"כ כאן שפטורה לגמרי. הר"ן הביא דעה זו בשם י"א.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ משמע לכאורה שלא כב"ש, כי מה שמעבר למחוייבותה עושה ברצונה, ואם כן חזר טעמו של הרשב"א שנחשב כמותר שהוא לבעלה, ואולי הב"ש הבין שהדגש בר"ן אינו על רצונה אלא על המעה שמקבלת בתמורה, ובמכנסת שפחות אינה זקוקה לעבוד כנגד המעה, וא"כ אם עובדת אינה מקבלת תמורה.