פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צ טז: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צ טז

סעיף טז[עריכה]

מכרו שניהם בנכסי מלוג, בין שלקח מהאיש תחלה וחזר ולקח מהאשה, בין שלקח מהאשה וחזר ולקח מן האיש, מכרם קיים. וכן האשה שמכרה או נתנה נכסי מלוג לבעלה, מכרה ומתנתה קיימים, ואינה יכולה לומר בנכסי מלוג: נחת רוח עשיתי לבעלי; אבל בשאר נכסים יש לה לומר כן (ב"ב נ,א). כיצד, האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנצ"ב, בין קרקע בין מטלטלין, או שדה שייחד לה בכתובתה, או שדה שכתב לה בכתובתה, או שדה שהכניסה לו שום משלה, לא קנה בעלה. ואע"פ שקנו מיד האשה ברצונה, חוזרת בכל עת שתרצה^א, שלא נתנה ולא מכרה אלא מפני שלום ביתה. לפיכך אין לבעלה ראיה כלל בנכסי אשתו, חוץ מנ"מ (רמב"ם), אלא א"כ קבלה עליה אחריות (כשמואל גיטין נח,א) בפירוש (מ"מ, דלא כר' האי). הגה: יש אומרים דדוקא מכירתה ונתינתה לא מהני, אבל אם מחלה לבעלה כל זכות שיש לה על הנכסים מהני, כמו שמהני מחילה לענין כתובתה (הראב"ד והרא"ש). ויש חולקים^ב (הרמב"ן והרשב"א והר"מ לדעת המ"מ).

א. חוזרת: ב"י,ב"ש – מהלשון "חוזרת" משמע שכל עוד לא חזרה המכר קיים, ונפק"מ לדידן שאם מתה לאחר הבעל ולא טענה אין יורשיה יכולים לערער, וכן אם מכרה ולא טענה ומתה בשנה הראשונה לנישואיה, אין הנדוניא חוזרת לנותנה.

ב. מחלה לבעלה: ראב"ד,ב"י בשו"ת רא"ש: מחילה שונה ממתנה ומכר והיא מועילה מכיוון שעוקרת את השיעבוד מעיקרו.

רמב"ן,רשב"א,מ"מ ברמב"ם: דינה כמכירה ונתינה שאינן מועילות. הב"י השיג שהרמב"ם עוסק בנתינה ומכירה, ואין ללמוד מכך על מחילה, ויתכן שבמחילה מודה לראב"ד. הרמב"ן והרשב"א חילקו וכתבו שבכתובה ובתוספת מועיל ולא שייכת טענת נחת רוח.

ח"מ בשו"ת רא"ש,ח"מ: אין חילוק בין מחילה לנתינה ומכר אלא בין מחילה, נתינה ומכירה לבעלה שמועילות ולא שייכת טענת נחת רוח כי אינה צריכה לתת לו, לבין הסכמה למכירתו שיכולה לטעון. הרמב"ם והשו"ע סוברים שבמכירה לבעלה יכולה לטעון.

רמ"א: הביא שתי הדעות – דעת הראב"ד ודעת הרמב"ן. הב"ש הקשה שבסע' יח השו"ע חילק בין נכסים בעין לשאינם בעין ומשמע שסתם כרמב"ן שבנכסים בעין לא מועיל, ותירץ שאולי עיקר כוונתו לחדש שם את הרישא שכשאינם בעין לכו"ע מועיל^[1].

במכרה ונתנה לבעלה: לפי הרמב"ם, הב"י ברא"ש והשו"ע יכולה לטעון, ואילו לפי הח"מ ברא"ש, וכן דעת הח"מ עצמו, אינה יכולה.

במחלה לבעלה: לפי הראב"ד והרא"ש יכולה, ואילו לפי הרמב"ן, הרשב"א והמ"מ ברמב"ם יכולה. הב"י סובר שאין ראיה מהרמב"ם. הרמ"א הביא את שתי הדעות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]