פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ק ה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 24: שורה 24:
'''ב"ש''': המחלוקות אינן תלויות ולכו"ע כאן גובים לפי מקום קבלת הגט משום שאז חל זמן הפירעון של הכתובה, וכ"ש במקרה שיש לו כסף, שאז ודאי לכו"ע זמן הפירעון הוא בזמן קבלת הגט.
'''ב"ש''': המחלוקות אינן תלויות ולכו"ע כאן גובים לפי מקום קבלת הגט משום שאז חל זמן הפירעון של הכתובה, וכ"ש במקרה שיש לו כסף, שאז ודאי לכו"ע זמן הפירעון הוא בזמן קבלת הגט.
</blockquote>
</blockquote>
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־14:01, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ק ה

סעיף ה[עריכה]

אם כתב בכתובתה, בעיקר כתובה ותוספת, מעות סתם, אינה גובה אלא בפחות שבמטבעות. כיצד, נשא אשה במקום אחד וגירשה במקום אחר, (והאשה שם עמו, אבל שלח לה גט למקום הנשואין, הולכין אחר מקום הנשואיןא) (ב"י בשם תשובת הרשב"א), אם היה מעות מקום הנשואין טובים ממעות מקום הגירושין, נותן לה ממעות מקום הגירושין. ואם היו מעות מקום הגירושין טובים ממעות מקום הנשואין, נותן לה ממעות מקום הנשואין (רי"ף,רמב"ם כת"ק קי,ב), ודוקא בשיווי המטבע שהוא מגבה לה מאתים ומנה, אבל לפחות מכאן אי אפשר (מ"מ). ואם פירש בכתובתה מטבע ידוע, בין בעיקר בין בתוספת, גובה ממנו כמו שכתוב בכתובה (רמב"ם). הגה: ונכסי צאן ברזל הולכין תמיד אחר מקום שנשתעבד שם, כמו בחוב דעלמא (כ"כ המ"מ פי"ו וכ"כ הרשב"א). ובמקום שמוסיפים שליש על מה שנותנת לו, כמו שנתבאר לעיל סי' ס"ו, יש לו דין צאן ברזל ולא דין תוספת (מהרי"ק שורש פ"א).

המעות שגובים: ר"ת: פסק כרשב"ג שכתובה מדאורייתא ולכן ככל חוב גובים לפי מקום ההשתעבדות.

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: פסקו כחכמים שכתובה מדרבנן, ומקולי כתובה שגובים לפי המקום הזול יותר. מ"מ,שו"ע – אך אין לפחות ממה שתיקנו חז"ל (מאתיים של מדינה).

ראב"ד: דוקא כשכתב מטבע היוצא, אחרת ודאי כוונתו לסכום שתיקנו חז"ל.

רמב"ם,רמב"ן,רשב"א,שו"ע: גם כשכתב סתם. והוסיף הרשב"א שמ"מ אם כתב "דחזי ליכי" ודאי כוונתו לסכום שתיקנו חז"ל.

נצ"ב: רמב"ם,שו"ת רשב"א,רמ"א – דינן כחוב שגובים לפי מקום ההשתעבדות.

תוספת שליש: מהרי"ק,רמ"א: דינה כנצ"ב.

ב"י: דינה ככתובה.

א. כשהאשה במקום אחר: שו"ת רשב"א,רמ"א: הולכים לפי מקום האשה, לפי שזהו מקום התביעה.

ח"מ: תלוי במחלוקת הפוסקים בסי' קיט,ו אם בעל יכול לכוף ולגרש אשתו לפני שהכתובה מוכנה, והרשב"א סובר שאי אפשר ולכן מקום תביעת הכתובה הוא במקום הגירושין. אך לדעת הריב"ש אפשר, ולדבריו אף אם שלח לה הגט למקומה צריכה היא לבוא למקומו לתבוע כתובתה, וא"כ תגבה לפי מקומו.

ב"ש: המחלוקות אינן תלויות ולכו"ע כאן גובים לפי מקום קבלת הגט משום שאז חל זמן הפירעון של הכתובה, וכ"ש במקרה שיש לו כסף, שאז ודאי לכו"ע זמן הפירעון הוא בזמן קבלת הגט.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.