פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קב ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Added credit) |
מ (Updated article link) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
א. לדרוש ערבות: עיין בסיכום לסעיף הקודם, ש'''הח"מ''' ביאר שבמקום שמוציאים מידה גם אפשר לדרוש ממנה ערבות, ולכן העמיד שבסעיף הקודם מדובר דוקא בתפסה שלא בבי"ד ובכך הכריע '''הרמ"א''' שמוציאים מידה, ואילו כאן מדובר בגבתה בבי"ד. | א. לדרוש ערבות: עיין בסיכום לסעיף הקודם, ש'''הח"מ''' ביאר שבמקום שמוציאים מידה גם אפשר לדרוש ממנה ערבות, ולכן העמיד שבסעיף הקודם מדובר דוקא בתפסה שלא בבי"ד ובכך הכריע '''הרמ"א''' שמוציאים מידה, ואילו כאן מדובר בגבתה בבי"ד. | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/ | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־14:01, 19 במאי 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אם זמן שניהם שוין, או שנשא ולוה ואח"כ קנה, או שלוה ונשא ואח"כ קנה, שחל שעבודה כאחד בשעה שקנה, בין שהניח מקרקעי או מטלטלי, ינתנו לבעל חוב ותדחה האשה מגביית עיקר ותוספת (רי"ף,רמב"ם,רא"ש). ואם קדמה האשה ותפסה קרקע, אם קדמה וגבתה בב"ד, כגון שהגבוה ב"ד קודם שידעו שהיה שם בעל חוב, אין מוציאין מידה. אבל אם גבתה מעצמה, אפילו ע"י שומא, מפקינן מינה. ואם קדמה ותפסה מטלטלין, אפילו שלא בב"ד, לא מפקינן מינה (רא"ש). הגה: אלמנה שבאת לגבות כתובתה, והיתומים טוענין שתתן ערבות שאם ימצאו אחר כך בעלי חוב המוקדמים שתחזיר מה שגבתה, אין שומעין להם וגובאת כך בלא ערבותא (ריב"ש סימן רצ"ט).
תפסה קרקעות: הרמב"ם כתב לגבי שני בע"ח שאם קדם האחד ותפס אין מוציאין מידו (כאמור בסע' הקודם, הח"מ הבין שה"ה לכתובת אשה והב"ש סובר שאין ראיה). ר' יונה כתב שמועילה תפיסה רק בבי"ד, והרא"ש הביאו וכתב שנראין דבריו דוקא בקרקעות ולא במטלטלין, וכן פסק כאן השו"ע. הרמ"א פסק בסעיף הקודם שאין תפיסה מועילה אפילו במטלטלין, והח"מ כתב שצ"ע למעשה. הרמב"ם לא חילק ומשמע בפשטות שכך הדין בין בקרקעות בין במטלטלין, בין בבי"ד בין שלא בבי"ד, וכך הבין הב"י בחו"מ סי' קד וסיים שם שאין הלכה כנ"י שתפיסה לא מועילה, וא"כ צ"ע מדוע כאן פסק כרא"ש. הבית מאיר מיישב שכוונת הב"י שם רק לאפוקי מהנ"י[1] הסובר שתפיסה לא מועילה אפילו בבי"ד, אולם לגבי תפיסה שלא בבי"ד אכן פוסק כרא"ש שאינה מועילה בקרקעות.
א. לדרוש ערבות: עיין בסיכום לסעיף הקודם, שהח"מ ביאר שבמקום שמוציאים מידה גם אפשר לדרוש ממנה ערבות, ולכן העמיד שבסעיף הקודם מדובר דוקא בתפסה שלא בבי"ד ובכך הכריע הרמ"א שמוציאים מידה, ואילו כאן מדובר בגבתה בבי"ד.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ולכן לא כתב שם "שלא כר' יונה" אלא "שלא כנ"י".