פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיג ד: הבדלים בין גרסאות בדף

א. זמן הנתינה: ב'''שו&quot;ת הרמב&quot;ן''' הוכיח מהדין שבסעיפנו (שכ&quot;א נוטלת עישור ממה ששיירה קודמתה) שהנתינה בפועל היא בשעה שנישאת, וכתב '''הרשב&quot;א''' שמ&quot;מ כשהולכים אחר אומד (ולא עישור), בי&quot;ד אומדים את שיעור הפרנסה כבר בשעת מיתת האב, ומאז הנכסים משועבדים לה. כלומר, בין האומד ובין העישור נעשים ע&quot;פ שעת מותו אלא שכשנותנים עישור אין צריך מיד לבצע את השומא בפועל, כיוון שהקרקעות ידועים ואף אם ימכרו יוכלו לטרוף מהם, ואילו כשנותנים מאומד צריך לאמוד מיד, כי יותר מאוחר לא יוכלו לשחזר את האומד של שעת מותו. וביארו '''הר&quot;ן והב&quot;י''' שכל זה לדעות ששמים עישור רק מקרקעות אך לדעות ששמים עישור גם מהמטלטלין (וכן ההלכה לדברי השו&quot;ע בסע' ג שהיום אף גובים ממטלטלין) בכל מקרה צריך לשום מיד<ref>אמנם לשון הרמ&quot;א אינה בהירה. מפשטות לשונו משמע שלגבי עישור כתב רק שיש לשער לפי שעת מותו אך בירור השיעור יכול להיעשות גם יותר מאוחר, שלא כדברי הר&quot;ן, ואולי ע&quot;פ דבריו בד&quot;מ שכתב שהרי&quot;ף, הרמב&quot;ם והרא&quot;ש חלוקים על התוס' וסוברים שגם בימינו לא נותנים עישור ממטלטלין, אך קשה כי לא השיג על השו&quot;ע בסע' ג שפסק כתוס'. מאידך בסוף דבריו לגבי אומד כן עסק בזמן השיור וכתב שיש לבצע את האומד בשעת מותו, ובכל זאת כתב לפני הלכה זו &quot;וכן&quot;, ומשמע ששתי הבבות עוסקות באותו ענין?! ואולי כוונתו שגם לגבי אומד צריך לאמוד לפי שעת מותו, אלא שבאומד כתוצאה מכך מתחייב ממילא שיש גם לבצע את האומד בשעת מותו, וצ&quot;ע.</ref>.

==הערות שוליים==