רבי מנחם מנדל שניאורסון הצמח צדק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
'''רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)''' היה ה[[אדמו"ר]] השלישי של [[חסידות חב"ד]].
'''רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)''' היה ה[[אדמו"ר]] השלישי של [[חסידות חב"ד]].
==תולדות חייו==
==תולדות חייו==
נולד ב[[כ"ט באלול]] [[ה'תקמ"ט]] (1789) ([[ערב ראש השנה]]) בעיר ליוזני שברוסיה הלבנה לאביו ר' שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה, בתו השניה של [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] בעל [[התניא]]. נקרא על שם הרב הקדוש רבי מנחם מענדל מהורדוק. בשבת תשובה תק"נ היה השלום זכר שלו, בו אמר רבנו הזקן מאמר חסידות "שובה ישראל", וביאר מעלת התשובה. רמ"מ התייתם מאמו בגיל צעיר וגדל אצל סבו הגדול, שהיה לרבו המובהק בנגלה ובנסתר. נשא את בת דודו [[רבי  דוב בער שניאורסון]]- האדמו"ר האמצעי ב[[ה' כסלו]] [[ה'תקס"ג]], ולאחר פטירת [[רבי דוב בער שניאורי]] בשנת תקפ"ח מונה לאדמו"ר השלישי לחסידי חב"ד, ומשכנו היה בליובביץ'. יצר קשרים הדוקים עם גדולי דורו, כולל גאוני ליטא כ[[רבי יצחק מוולוז'ין]] ועוד. עסק רבות בצרכי ציבור, ביניהם במאבק בגזירת הקנטוניסטים ובתנועת ה'השכלה'. היה גדול בתורה, ועשרות כרכים בנגלה ובנסתר נדפסו מתורתו, ביניהם סדרת הספרים על הש"ס '''צמח צדק''', '''דרך מצוותיך''', '''ספר הליקוטים''', [[שו"ת]] '''צמח צדק''' ועוד. נפטר בשנת ה'תרכ"ו. כמה מבניו היו אדמו"רים, אך ממשיכו בחסידות חב"ד היה בנו השישי והצעיר [[רבי שמואל שניאורסון]], המכונה 'אדמו"ר המהר"ש'. בן נוסף, [[רבי יהודה לייב שניאורסון]], ייסד את [[חסידות קאפוסט]] ועוד שניים במניו גם הקימו חצרות שהם: [[חסידות ליאדי]] ו[[חסידות ניעז'ין]].
נולד ב[[כ"ט באלול]] [[ה'תקמ"ט]] (1789) ([[ערב ראש השנה]]) בעיר ליוזני שברוסיה הלבנה לאביו ר' שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה, בתו השניה של [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] בעל [[התניא]]. נקרא על שם הרב הקדוש רבי מנחם מענדל מהורדוק. בשבת תשובה תק"נ היה השלום זכר שלו, בו אמר רבנו הזקן מאמר חסידות "שובה ישראל", וביאר מעלת התשובה. רמ"מ התייתם מאמו בגיל צעיר (בשנת ה'תקנ"ב) וגדל אצל סבו [[בי שניאור זלמן מלאדי]], שהיה לרבו המובהק בנגלה ובנסתר. נשא את בת דודו [[רבי  דוב בער שניאורסון]]- האדמו"ר האמצעי ב[[ה' כסלו]] [[ה'תקס"ג]], ולאחר פטירת [[רבי דוב בער שניאורי]] בשנת תקפ"ח מונה לאדמו"ר השלישי לחסידי חב"ד, ומשכנו היה בליובביץ'. יצר קשרים הדוקים עם גדולי דורו, כולל גאוני ליטא כ[[רבי יצחק מוולוז'ין]] ועוד. עסק רבות בצרכי ציבור, ביניהם במאבק בגזירת הקנטוניסטים ובתנועת ה'השכלה'. היה גדול בתורה, ועשרות כרכים בנגלה ובנסתר נדפסו מתורתו, ביניהם סדרת הספרים על הש"ס '''צמח צדק''', '''דרך מצוותיך''', '''ספר הליקוטים''', [[שו"ת]] '''צמח צדק''' ועוד. נפטר בשנת ה'תרכ"ו. כמה מבניו היו אדמו"רים, אך ממשיכו בחסידות חב"ד היה בנו השישי והצעיר [[רבי שמואל שניאורסון]], המכונה 'אדמו"ר המהר"ש'. בן נוסף, [[רבי יהודה לייב שניאורסון]], ייסד את [[חסידות קאפוסט]] ועוד שניים מבניו גם הקימו חצרות שהם: [[חסידות ליאדי]] ו[[חסידות ניעז'ין]].


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־16:25, 4 בינואר 2021

הדף "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בשו"ת "צמח צדק" הקדמון, ראו רבי מנחם מנדל קרוכמל.
רבי מנחם מנדל שניאורסון- אדמו"ר "הצמח צדק"

רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) היה האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד.

תולדות חייו

נולד בכ"ט באלול ה'תקמ"ט (1789) (ערב ראש השנה) בעיר ליוזני שברוסיה הלבנה לאביו ר' שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה, בתו השניה של רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. נקרא על שם הרב הקדוש רבי מנחם מענדל מהורדוק. בשבת תשובה תק"נ היה השלום זכר שלו, בו אמר רבנו הזקן מאמר חסידות "שובה ישראל", וביאר מעלת התשובה. רמ"מ התייתם מאמו בגיל צעיר (בשנת ה'תקנ"ב) וגדל אצל סבו בי שניאור זלמן מלאדי, שהיה לרבו המובהק בנגלה ובנסתר. נשא את בת דודו רבי דוב בער שניאורסון- האדמו"ר האמצעי בה' כסלו ה'תקס"ג, ולאחר פטירת רבי דוב בער שניאורי בשנת תקפ"ח מונה לאדמו"ר השלישי לחסידי חב"ד, ומשכנו היה בליובביץ'. יצר קשרים הדוקים עם גדולי דורו, כולל גאוני ליטא כרבי יצחק מוולוז'ין ועוד. עסק רבות בצרכי ציבור, ביניהם במאבק בגזירת הקנטוניסטים ובתנועת ה'השכלה'. היה גדול בתורה, ועשרות כרכים בנגלה ובנסתר נדפסו מתורתו, ביניהם סדרת הספרים על הש"ס צמח צדק, דרך מצוותיך, ספר הליקוטים, שו"ת צמח צדק ועוד. נפטר בשנת ה'תרכ"ו. כמה מבניו היו אדמו"רים, אך ממשיכו בחסידות חב"ד היה בנו השישי והצעיר רבי שמואל שניאורסון, המכונה 'אדמו"ר המהר"ש'. בן נוסף, רבי יהודה לייב שניאורסון, ייסד את חסידות קאפוסט ועוד שניים מבניו גם הקימו חצרות שהם: חסידות ליאדי וחסידות ניעז'ין.

לקריאה נוספת

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק א', בני ברק תשמ"ו, עמ' עא- צה
הקודם:
רבי דוב בער שניאורסון
אדמו"רי חב"ד הבא:
רבי שמואל שניאורסון