מילון הראי"ה:תפילת קבע (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים)
 
מ (Automatic page editing)
 
שורה 1: שורה 1:
תפילה בחסרון ההכרה [[מילון הראי"ה:הפנימית|הפנימית]], אשר אינה באה מצד רגש פנימי אלא מצד קביעות חובה חיצונית, המוסיפה יגיעה לנפש ורגשותיה, ודומה עליהם כמשאוי [עפ"י ע"ר א, עניני תפילה, טו].
תפילה בחסרון ההכרה [[מילון הראי"ה:הפנימית|הפנימית]], אשר אינה באה מצד רגש פנימי אלא מצד קביעות חובה חיצונית, המוסיפה יגיעה לנפש ורגשותיה, ודומה עליהם כמשאוי [עפ"י ע"ר א, עניני תפילה, טו].
תפילה הקבועה רק בנפשו (של המתפלל) לבדו ורגשותיה, אינה עוברת מהלאה לגבולו, ודבר אין לה עם כלל הרגשת [[מילון הראי"ה:הוד|הוד]] [[מילון הראי"ה:המציאות|המציאות]], המספרת [[מילון הראי"ה:כבוד אל|כבוד אל]] [עפ"י שם תח].
תפילה הקבועה רק בנפשו (של המתפלל) לבדו ורגשותיה, אינה עוברת מהלאה לגבולו, ודבר אין לה עם כלל הרגשת [[מילון הראי"ה:הוד|הוד]] [[מילון הראי"ה:המציאות|המציאות]], המספרת [[מילון הראי"ה:כבוד אל|כבוד אל]] [עפ"י שם תח].
◊ כל שלא ישים (המתפלל) לבבו כי־אם למלאות הרגשו הפנימי לבדו, ולא יכיר שההרגש הוא אמצעי נכון להעמיד מצב נפשו ורעיוניו באפן נאה לתפילה, אבל עיקרה הוא נעלה מכל רגשות נפש אדם, כי היא תחנונים לפני ד' להפיק רצונו [עפ"י שם, עניני תפילה, טו].
◊ כל שלא ישים (המתפלל) לבבו כי־אם למלאות הרגשו הפנימי לבדו, ולא יכיר שההרגש הוא אמצעי נכון להעמיד מצב נפשו ורעיוניו באפן נאה לתפילה, אבל עיקרה הוא נעלה מכל רגשות נפש אדם, כי היא תחנונים לפני ד' להפיק רצונו [עפ"י שם, עניני תפילה, טו].

גרסה אחרונה מ־15:27, 27 באוגוסט 2012

תפילה בחסרון ההכרה הפנימית, אשר אינה באה מצד רגש פנימי אלא מצד קביעות חובה חיצונית, המוסיפה יגיעה לנפש ורגשותיה, ודומה עליהם כמשאוי [עפ"י ע"ר א, עניני תפילה, טו]. תפילה הקבועה רק בנפשו (של המתפלל) לבדו ורגשותיה, אינה עוברת מהלאה לגבולו, ודבר אין לה עם כלל הרגשת הוד המציאות, המספרת כבוד אל [עפ"י שם תח]. ◊ כל שלא ישים (המתפלל) לבבו כי־אם למלאות הרגשו הפנימי לבדו, ולא יכיר שההרגש הוא אמצעי נכון להעמיד מצב נפשו ורעיוניו באפן נאה לתפילה, אבל עיקרה הוא נעלה מכל רגשות נפש אדם, כי היא תחנונים לפני ד' להפיק רצונו [עפ"י שם, עניני תפילה, טו]. ההרגש הטבעי הפנימי לבדו, בצמצום השכל לצרפו רק כפי ערך ההרגשה הטבעית, כשאיננו מתפשט בפעולותיו חוץ מגבול התכונה הטבעית של הנפש, עד שיהי' יכול לחדש בתפילה דבר מצד השכל הברור [עפ"י שם].