מצוות התלויות בארץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 49: שורה 49:
:(ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.
:(ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.


'''הלכות מעשר''', ובהן מצווה אחת והיא תלויוה בארץ:
'''הלכות מעשר''', ובהן מצווה אחת והיא תלויוה בארץ (ראו "[[תרומות ומעשרות]]"):
:(א) להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה, וליתנו ללויים.
:(א) להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה, וליתנו ללויים.



גרסה מ־11:51, 12 ביוני 2013

מצוות התלויות בארץ הוא ביטוי שבדרך-כלל מתייחס למצוות שאפשר לקיימן רק בארץ ישראל. מצוות אלו כוללות גם מצוות שתלויות בבית המקדש.

כל מצוה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ

כל מצוה שהיא חובת קרקע, כלומר שהיא מוטלת על הקרקע או על גידוליו, כגון: שביעית, תרומות, מעשרות, לקט, שכחה, פאה וכדומה, אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ.


ברם, איסור פירות ערלה ואיסור כלאי הכרם ואיסור חדש, למרות שהם חובת קרקע, מכל מקום נוהגים הם אף בחוץ לארץ.

המצוות

רמב"ם הניח את המצוות התלויות בארץ בשני ספרים במשנה תורה (הי"ד החזקה) - ספר קדושה וספר זרעים.

בספר קדושה

הלכות מאכלות אסורות, ובהן עשרים ושמונה מצוות ומתוכן שש תלויות בארץ:

(כב) שלא לאכול לחם תבואה חדשה.
(כג) שלא לאכול קלי מן החדש.
(כד) שלא לאכול כרמל מן החדש.
(כה) שלא לאכול עורלה.
(כו) שלא לאכול כלאי הכרם.
(כז) שלא לאכול טבל.

בספר זרעים

כל שבע הלכותיו יש בהן מצוות התלויות בארץ.

הלכות כלאיים, ובהן חמש מצוות ומתוכן שתיים תלויות בארץ:

(א) שלא לזרוע זרעים כלאיים.
(ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם.

הלכות מתנות עניים, ובהן שלוש עשרה מצוות ומתוכן עשר תלויות בארץ:

(א) להניח פיאה
(ב) שלא יכלה הפיאה
(ג) להניח לקט
(ד) שלא ילקט הלקט
(ה) לעזוב עוללות בכרם
(ו) שלא יעולל הכרם
(ז) לעזוב פרט הכרם
(ח) שלא ילקט פרט הכרם
(ט) להניח השכחה
(י) שלא ישוב לקחת השכחה

הלכות תרומות, ובהן שמונה מצוות וכולן תלויות בארץ (ראו "תרומות ומעשרות"):

(א) להפריש תרומה גדולה
(ב) להפריש תרומת מעשר
(ג) שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה, אלא יפריש על הסדר
(ד) שלא יאכל זר תרומה
(ה) שלא יאכל אפילו תושב כוהן או שכירו תרומה
(ו) שלא יאכל ערל תרומה
(ז) שלא יאכל כוהן טמא תרומה
(ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.

הלכות מעשר, ובהן מצווה אחת והיא תלויוה בארץ (ראו "תרומות ומעשרות"):

(א) להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה, וליתנו ללויים.

הלכות מעשר שני ונטע רבעי,

הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין,

הלכות שמיטה ויובל.