פרשני:בן שמואל למען ינוח יהודי וגוי - האיסור ומקורו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־19:50, 21 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added yoel chapter b to d.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

No result


יהודי וגוי - האיסור ומקורו

א. אסרו חכמים לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת אף על פי שאינו מצווה על השבת, אף על פי שאמר לגוי לפני השבת[1]. נחלקו הראשונים בטעם האיסור: הרמב"ם[2] סובר שחששו שמא תהיה שבת קלה בעניינו ונבוא לעשות מלאכה בעצמנו. רש"י כותב שהטעם הוא משום: "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ" (ישעיהו נח, יג)[3]. במקום אחר רש"י כותב שהגוי שליח של היהודי לעשות מלאכתו[4]. יש לומדים מהמכילתא שאיסור זה מהתורה[5]. ויש שכתבו שהמכילתא אסמכתא ולא דרשה גמורה[6].

ב. האומר לגוי לעשות מלאכתו בשבת לוקה מכת מרדות[7] ויכול להנות מהמלאכה במוצאי שבת אחרי שימתין בכדי שיעשו[8]. ואף יהודים אחרים צריכים להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו[9].

ג. כל דבר שאסור ליהודי לעשות אסור לומר לגוי לעשות[10]. בין בדבר שאסור מהתורה ובין בדבר שאסור מדרבנן. אבל דבר שאינו אלא מנהג או חומרא[11], וכל דבר שהיהודי היה יכול לעשות בעצמו[12], מותר לומר לגוי לעשותו.


הערות שוליים

  1. רמב"ם (שבת פרק ו, א). שו"ע (שז, ב).
  2. שם.
  3. רש"י (דף קנ ע"א, ד"ה לא ישכור). משנ"ב (סימן שז ס"ק ז).
  4. דף קנג ע"א (ד"ה מאי טעמא). וכך סובר רעק"א (בסימן שז, כא). והגם שאין שליחות לגוי, מכל מקום לחומרא יש שליחות לגוי. (שו"ע הרב רמג, א). האחרונים מבארים שכאשר אדם אומר לגוי בשבת לעשות מלאכה במוצאי שבת שייך רק האיסור של 'ממצוא חפציך' אבל לא משום שנעשה שלוחו. ואם אומר לגוי ביום שישי שיעשה מלאכה בשבת לא שייך משום 'ממצוא חפציך' אבל שייך איסור שנעשה כשלוחו. ורק אם אומר בשבת שיעשה בשבת עובר על שניהם. (עיין קובץ שיעורים ביצה, מט. ואבני נזר אוח מג, וחיד"א, לחם מן השמים, דרוש ז).
  5. מכילתא (בא, ט). מהפסוק "כל מלאכה לא יעשה בהם" ודרש רבי יאשיה: שלא יעשה חברך מלאכתך ולא נכרי מלאכתך, כך סוברים היראים (בסימן שד) והסמ"ג (לאוין עד, כד ע"ד). אמנם אם הגוי עושה מלאכת היהודי בכליו של הגוי אין בזה איסור תורה גם לדעתם. והרב החיד"א (שם) כתב שגם הסמ"ג כתב רק שכך סוברת המכילתא, אבל דעת הסמ"ג עצמו שזה דרבנן. ועיין גם ביראים שם בהמשך דבריו שהביא אפשרות שהמכילתא גם רק אסמכתא ולא ממש לימוד מהתורה. בלבוש (רמג, א) כתב שיש אומרים שזה אסמכתא ויש אומרים שזה ממש לימוד מהתורה וכך משמע פשטיה דקרא'. והוסיף שגם למ"ד הזה אין איסור תורה אלא כשמסר את המלאכה בשבת עצמה, אבל אם מסר לו מערב שבת אסור מפני מראית עין ולא מהתורה.
  6. רמב"ן שמות יב, טז, שהרי הגמרא (קנ ע"א) אומרת שאמירה לגוי שבות. אמנם רבי אליהו מזרחי בפירושו יישב שהבבלי נקט כמו רבי יונתן במכילתא שאיסור אמירה לגוי מדרבנן, אבל לרבי יאשיה איסורו מהתורה.
  7. רמב"ם (שבת פרק ו, ח).
  8. שם ושו"ע שכה, ו. נחלקו הראשונים בטעם האיסור: רש"י כותב כדי שלא יהנה ממלאכת שבת. ר"ת כותב כדי שלא יבוא לומר לגוי לעשות לו שוב מלאכתו. והמשנ"ב (בסימן תקטו ס"ק ז) כתב כדברי רש"י.
  9. רמב"ם (שבת פרק ו, ב), ועיין במגיד משנה שם ובבית יוסף בסימן שכה. וכך פוסק השו"ע (בסימן תקטו, א) והמשנ"ב (בסימן שכה ס"ק כח).
  10. שו"ע (שז, ב).
  11. מג"א (בסימן שז, סק"ב) ומשנ"ב (שם ס"ק ח).
  12. המשנ"ב (בסימן שח) מביא פרמ"ג (שז, א"א כט) שכותב שמותר לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל (שאסור בטלטול) כיוון שאם היהודי היה רוצה הוא היה יכול לטלטלו לצורך גופו ומקומו (שמותר בטלטול).