תורה ומדע
|
אחת מהנושאים העיקריים בענייני אמונה בדורנו הוא היחס בין תורה למדע, סתירות ביניהם ועוד. בנושא זה נדון בקצרה בערך זה. נביא כאן את עיקר הדיון, ולא נעסוק כאן בפרטים (כגון בתירוצים על סתירה בעניין מסוים). כמו כן בענייני הבריאה ע"פ התורה והמדע לא נעסוק בערך זה.
מקורו של המדע
בפשטות מקורו כמובן בחכמה אנושית, וכמדרש הידוע "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין" (אנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). אך יש דעות שמקורם של כל המדעים הוא בישראל ובתורה (מקורן של כל החכמות בחכמת שלמה, וממנה העתיקו הכשדים ואח"כ פרס ומדי ואח"כ יוון ורומי (כוזרי ב-סו). בספר שיש לנוצרים, שכתבו חכם יווני ושמו איווסיביאו, מביא שאליקוש אמר לתלמידיו שרוב חכמת הפילוסופים באה מאריסטו, והוא למד מאיש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימין (קול יהודה על הכוזרי מאמר ב סו ד"ה ובאורך זמן). חכמתו של הירקליט מקורה בחכמת ישראל ובספר קהלת (קול הנבואה עמוד כז). מקורן מהנביאים (ספר הירח לאבא מרי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). וכן יש השערה שפיתגורס למד מנביאי ישראל (קול הנבואה עמוד כב). ומעין זה כתב רבנו בחיי שכל החכמות כלולות בתורה (רבנו בחיי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות. שוחר טוב יט: מה ששמואל ידע בחכמת הרקיע הוא ע"י שיגע בתורה (הובא באספקלריא ערך תורה))).
האם מותר ללמוד מדע
יש בזה כמה דעות (דן בכל זה בספר שערי תלמוד תורה עמוד שנד והלאה):
- יש שהתירו, וכן רוב גדולי הקדמונים עסקו בכל החכמות (שערי תלמוד תורה ז-א).
- יש שאסרו לחלוטין (ר' ברוך בער לייבוביץ).
- ויש שהתירו בתנאים מסוימים (רבי אברהם יצחק בלוך: מותר באקראי לאחר שמילא כריסו בתלמוד. הגר"א וסרמן: מותר כדי להתפרנס. הסטייפלר בקריינא דאיגרתא ח"ב סו: בעניין המדע נמצאים בו איזה פירורים טובים כגון בנידון דידן שעל ידם מתברר שיעורי המידות, אבל רובם ככולם הוא מזיק ומטמא את הנפש. הרוגאצ'ובר: חוכמות הטבע, רפואה, אסטרונומיה והנדסה - מותר אפילו ללמוד בציבור, כי יש בהם צורך ללימוד התורה, שאר החוכמות - מותר ללמוד רק באופן פרטי ולא ע"י ציבור).
האם מותר ללמוד פילוסופיה וללמוד מאריסטו
יש שהתנגדו להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגדו לפילוסופיה בכלל, כי הוא פוגע ביראת שמיים ובאמונה (ריה"ל, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89. רב האי גאון, ר"י יעב"ץ, ריב"ש, הובאו בשערי תלמוד תורה ז-ד-ב. מהרש"ל בתשובת הרמ"א ו מחה על כך שראה בחורים שדרשו מתפילת אריסטו).
אמנם יש שהביאו יסודות מאריסטו ואף למדו ממנו הסברת מושגים באלוקות (רס"ג, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 58. רלב"ג, הובא במפענח צפונות ג-ב בהערה א. רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד, הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 15). ובעיקר הרמב"ם שיבח מאוד את אריסטו: "כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק" (מורה נבוכים ח"ב כב). "דעת אריסטוס וכו' מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד שישיגו אל מעלות הנבואה" (סדר הדורות ד"א תתקכז ד"ה ויהי).
ראיות מהמדע לתורה
בדור האחרון יש שרצו להביא ראיות מהמדע לתורה, כגון מידיעות אסטרונומיות ורפואיות שהובאו בגמרא ובזוהר ומתאימות בדיוק רב למדע הידוע לנו היום, ומכך ראיה שהתורה מן השמיים ושהיתה לחז"ל רוח הקודש.
אמנם קשה לומר שהדבר הצליח. כאשר לומדים את העניין לעומק מתברר שאדרבה, יש קושיות רבות מהמדע (אמנם יש להם יישובים כדלקמן, כמובן), וכנגד כל ראיה כזו ניתן להביא כמה וכמה קושיות. כמו כן את ראיות אלו יש לדחות, שבמקרים רבים ידיעות מדעיות אלו היו ידועות כבר מאות שנים קודם לחכמי הגויים. מתאימים לכאן דברי הרמב"ם (במורה נבוכים) שהמביא ראיה שאינה אמיתית לדבר אמיתי - לא רק שאינו מועיל אלא שהוא אף גורע.
לדוגמא, אחת הראיות הידועות היא דיוק המולד - כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא מדויק ע"פ המדע הידוע לנו היום. ובכן, כנגד ראיה זו ניתן להקשות מידיעה אסטרונומית אחרת - חשבון תקופת שמואל (עירובין נו:), שיש בו סטייה של 12 דקות לשנה (כמו, להבדיל, הלוח הלועזי הישן לפני התיקונים שהונהגו בו), כך שבימינו הצטברה סטייה של כשבועיים. ולעצם חשבון המולד, גם הוא אינו מדויק לחלוטין אלא יש בו סטייה של כחצי שנייה לחודש, כך שבימינו הצטברה כבר סטייה של יממה שלמה (!) מהמולד המדעי. ולסיום, מספר זה של כ"ט י"ב תשצ"ג היה ידוע לחכמי יוון כבר במאה השנייה לפני הספירה (כשש מאות שנה לפני הלל האמורא שתיקן את הלוח), ויש אף ראשונים שסוברים שמספר זה הגיע לחז"ל ע"י בדיקות וחשבונות שהם ערכו לבד, ולא מרוח הקודש (הובאו בספר השמיים מספרים (הרב בניזרי) עמוד 49).
סתירות בין התורה למדע
יש בזה שתי שיטות יסודיות:
א) הראשונים המוקדמים יותר - מהגאונים עד רבי אברהם בן הרמב"ם: יתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח) עמוד שד שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום (כגון שאומר שהשמש מסתובבת סביב הארץ), הרי הוא גור לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים (מהרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י).
יש שמטעם זה אף פסקו הלכה נגד הכתוב בגמרא, כגון בסוגיית הריגת כינה בשבת, שבגמרא (שבת קז:) מבואר שכינים נבראות מהזיעה ולא מביצים ולכן מותר להורגן בשבת, והיום ידוע לנו שהם נבראות מביצים, ולכן אסרו להורגן בשבת. אמנם יש שכתבו שאעפ"כ יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים (הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26).
ב) הראשונים המאוחרים יותר (רשב"א וריב"ש) וגדולי האחרונים: אי אפשר לומר שחז"ל טעו. ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שחז"ל טעו (האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה, שיש ההולכים אחר דברי הגמרא ויש שהולכים אחר חכמי הטבע. לגבי היכן החמה בלילה - הסוגיא בפסחים צד: - באגרות הרמב"ם (דף מא) מבאר שחכמי אומות העולם צדקו בזה (דן בזה יהדות ואבולוציה עמוד 16), אך ר"ת כתב שהאמת הוא כחכמי ישראל (שיטה מקובצת כתובות יג:). בדומה לזה נחלקו האחרונים לגבי תרנגולת שנשחטה והעידו שלא היה בה לב - האם לפסוק ע"פ חוקי הטבע שעל כורחך היה לה לב (חכם צבי), או ע"פ כללי ההלכה שהיא טריפה (ר' יונתן אייבשיץ), דן בזה ערכים ביהדות עמוד 212 והלאה).
לשיטה זו צריך כמובן ליישב את הסתירות. ובכן, בחלק מהמקרים שייך לומר שנשתנו הטבעים או ששינוי המקומות גורם (וכן כתב גם בספר המדע שבתורה עמוד 47. אמנם מוכח משו"ת הרשב"א (צח) דלא ניחא ליה למימר דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס (שדי חמד ח"ג עמוד 7 ד"ה ושם)). אך סוגיות רבות נשארות קשות לשיטה זו.