פרשני:בבלי:ביצה כט ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:46, 30 ביוני 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה כט ב

חברותא


ותנא דבי <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  שמואל מותר - שמואל הלכה למעשה לזה שבא לשאול אתא לאשמועינן. אבל אין מורים כך ברבים, ולכן שנה תנא דבי שמואל שאסור.
תנו רבנן: אין שונין פעם שניה בניפוי הקמח ביום טוב, היות ויכול לעשותו מאתמול.
משום רבי פפייס ורבי יהודה בן בתירא אמרו: שונין, לפי שאין טירחה בדבר בפעם השניה, ודבר הנראה לכל שעושה את הניפוי בפעם השניה, שהרי כמעט ולא יוצאת פסולת.
ושוין, שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ביום טוב - ששונין.
תני תנא קמיה דרבינא: אין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם - בורר בידו.
אמר ליה: הוצאת צרור או קיסם בידו - כל שכן דאסור, דהוה ליה כבורר.
דרש רבא בר רב הונא זוטי אפתחא בשערי דנהרדעא: שונין קמח ביום טוב.
אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לאבא: שקילא טיבותך, ושדי אחזרי! נטולה היא טובתך ומונחת על קוצים. ומשל הוא לדבר שאין בו צורך.
והיינו, שההיתר לשנות קמח הוא ידוע!
פוק חזי צא וראה כמה מהולתא נפות הדרן מסתובבות ביום טוב בנהרדעא לשנות בהם את ניפוי הקמח.
דביתהו אשתו דרב יוסף נהלא נפתה פעם שניה קמחא אגבא דמהולתא, מגבה של הנפה, דהיינו, בנפה הפוכה, לשם שינוי.
אמר לה: חזי, ראי שתנפי היטב, דאנא - רפתא מעליתא לחם משובח בעינא.
דביתהו דרב אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא על שולחן הפוך לשם שינוי.
אמר רב אשי: הא דידן, אשתי שלי, היא ברתיה דרמי בר חמא. ורמי בר חמא מרא דעובדא הוה, היה מדקדק במעשיו, ואי לאו דחזיא לעשות כך מבי נשא - לא הוה עבדא.
מתניתין:
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אלו, שסומך עליו לתת לו בלי לקבוע סכום, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במנין מסויים!
ואין המנין דרך מקח, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
גמרא:
תנו רבנן: הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי גדי אחד או טלה אחד.
אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי כף אחת או ירך אחת;
אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי תור אחד או גוזל אחד;
אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת; ואצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים, עשרה אפרסקין וחמשה רמונים ואתרוג אחד.
ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח.



הדרן עלך פרק אין צדין





פרק רביעי - המביא




מתניתין:


המביא (המעביר) כדי יין ממקום למקום ביום טוב, לא יביאם בסל ובקופה. לא יכניס שלשה או ארבעה כדים בתוך סל או קופה ויעבירם, משום דהוא נראה כמעשה של יום חול, לשאת משאות.
אבל מביא הוא כד אחד או שנים על כתפו או נושאו לפניו בידו, לפי שהוא שינוי מדרכו בחול (שולחן ערוך).
וכן המוליך את התבן בתוך קופה כדי להסיק את התנור או עבור בהמה, הרי זה לא יפשיל את הקופה לאחוריו, כי גנאי ליום טוב הוא, בכך שנראה כמתכוין למלאכה גדולה, או להוליך למקום רחוק, כדרך חול.
אבל מביאה הוא בידו, שהוא שינוי מדרכו בחול.


דרשני המקוצר