עזות

מתוך ויקישיבה
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מידת העזות הינה מידה רעה מאוד, כי היא "מביאה את האדם לשנוא את מוכיחיו ולמאוס בדרך הטובה, ונמצאת מידה זו מורישה גיהנם" (מאירי). זהו ששנינו (מסכת אבות פ"ה מ"כ): "הוא היה אומר: עז פנים לגיהנם, ובושת פנים לגן עדן".


כוונת דברי רבי יהודה בן תימא באומרו: "הוי עז כנמר... לעשות רצון אביך שבשמים", היא, שהאדם לא יתבייש מפני בני אדם הלועגים עליו על שהוא עובד את ה' (בעל הטורים), או שלא יתבייש לשאול מרבו את אשר לא הבין (ברטנורא).


מידת העזות הינה ההפך ממידת הבושה. תולדותיה של מידת העזות הן, מידות הגאוה והכעס. לכן, הרוצה להנצל ממנה, ישפיל את עצמו ויכבוש את כעסו. באופן זה הוא יוכל להנצל אט אט ממידת העזות.


חז"ל אומרים, כי שלוש התכונות המאפיינות את עם ישראל הן: "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים". למידת הבושה קיימת חשיבות רבה מאוד ובזכותה ניצלים מחטא ומעוון, כפי שאמרו חכמים (נדרים כ, א): "כל אדם שיש לו בושת פנים, לא במהרה הוא חוטא", שנאמר (שמות כ, כ): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודרשו: "בעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו בושה, "לבלתי תחטאו" - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו: "סימן יפה לאדם שהוא ביישן".


על כן, אומר ה"אורחות צדיקים", "ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידת הבושה... כי בה יגיע אל רוב המעלות וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות, כי היא גדר ומחיצת ברזל לפני כל העבירות".


בהגדרתה של מידת הבושה, כתב בספר "מעלות המידות": "מידת הבושה כוללת שיהיה האדם מתבייש בינו לבין עצמו ויתבייש גם מבני האדם. ויהיה צנוע בכל דרכיו ויזהר שלא יוולדו ממעשיו דופי וגנאי".


מדרגתה העליונה של מידת הבושה היא: "שיכלם האדם על עוונותיו מלפני ה' יתברך... ובראות החוטא כי ה' יתברך מעביר עוונו, ומאריך לו, ואיננו נפרע ממנו, ולא כחטאיו עשה לו... יוסיף בושה בלבבו, כי הלוא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו, יבוש ממנו" ("שערי תשובה" שער א, אות כב).


כיצד ניתן לרכוש מידה זו: "ישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודדו לחשוב בגדולת ה' וכמה רבה רעת הממרה את פיו, ובזוכרו תמיד כי ה' רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו" ("שערי תשובה" שם).