פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קב ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:01, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קב ו

סעיף ו[עריכה]

הערב לאשה בעיקר כתובה או בתוספת, אינו מתחייב אפילו בקנין. והני מילי באשה דעלמא, אבל לכלתו מתחייב בקנין (ב"ב קעד,ב ע"פ רמב"ם). ואם היה קבלן שאמר לה: הנשאי לזה ואני נותן לך, משתעבד אפילו בלא קנין, אפילו לאשה דעלמא (ב"ב קעד,ב). הגה: וי"א דכל ערב משתעבד בקנין (טור בשם הראב"ד), ולכלתו אפי' בלא קנין (כ"כ הטור לדעת הראב"ד). י"א דערב לחתן בעד הנדוניא הוי כערב לאשה בעד הכתובה (מרדכי פ' גט פשוט והגהות דגיטין). ויש חולקין ואומרים דערב דנדוניא חייב כשאר ערב (הר"א ממיץ ובעל התרומה). מיהו כל זמן שלא נשאה יכול לחזור בוא (וכן כתב הב"י בחושן המשפט בסימן קכ"ט).

ערב לכתובה: ב"ב קעד,ב: משה בר עצרי ערבא דכתובתה דכלתיה הוה... והא ערב הוא וקיימא לן ערב דכתובה לא משתעבד?... איבעית אימא אבא לגבי בריה שעבודי משעבד נפשיה. דאיתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד; קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד; קבלן דכתובה וערב דבעל חוב פליגי: מר סבר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד ומר סבר בין אית ליה ובין לית ליה משתעבד.

והלכתא ערב בין אית ליה ובין לית ליה משתעבד בר מערב דכתובה דאע"ג דאית ליה לבעל לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה.

רמב"ם,שו"ע: מדובר בקנין, ולפיכך ערב לכתובה אינו משתעבד אפילו בקנין, ולכלתו מועיל בקנין.

ראב"ד,טור,רמ"א: מדובר בלא קנין, ולפיכך ערב לכתובה משתעבד בקנין, ולכלתו אפילו ללא קנין.

ערב לכלה לנדוניא: ריטב"א,ב"י – משתעבד כדין חוב.

ערב לחתן לנדוניא: ר' יואל,ראב"ן: אינו משתעבד, כדין ערב לכתובה.

רא"ם,הגה"מ: משתעבד. נחשב חסר בגלל תוספת השליש[1].

רמ"א: הביא את שתי הדעות.

א. יכול לחזור: הסמ"ע כתב שערבות הנוהגת היום היא בעד הקנס ולא בעד הנדוניא ולכן אינו יכול לחזור משום הבושת, והביאוהו הח"מ והב"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ורק כשיש את שני התנאים יחד – מצווה ואין חסרון ממון על פיו – לא משתעבד.