פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיז יא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:05, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קיז יא

סעיף יא[עריכה]

מי שנודע לו שאשתו נכפת, ורוצה לגרשה ואינו משיג כדי כתובתהא, כופין אותה לקבל גטב (ואין בזה משום תקנת ר"ג), ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר כשתשיג ידו, ואם תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונהג (שו"ת רא"ש). הגה: ודוקא במום גדול כזה שאלו היה באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן ר"ג שתהא האשה עדיפא מאיש (תשובת הרא"ש כלל מ"ב), אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בעל כרחה, אבל מכל מקום אין כופין אותו להיות עמה, מאחר דמאיסה עליו ורוצה לגרשה ולתת לה כתובתה (מהרי"ק שורש ק"ז).

א. כתובה: מדובר שאינו יודע או אינו יכול להוכיח שהיתה נכפית קודם האירוסין.

ב. כופין: שו"ת רא"ש: כופים נכפית לקבל גט. בכך לא תיקן ר' גרשום משום שאשה אינה עדיפה מאיש, ואם אשה יכולה לכפות בעלה לגרשה כשהוא נכפה כ"ש שהאיש כופה אשתו[1].

ח"מ: הרא"ש הסתפק בדבר, ומ"מ כתב שודאי יכול למנוע ממנה שאר, כסות ועונה.

ב"ש: הרא"ש החליט שכופין בשוטים עד שתאמר שרוצה וכ"ש שיכול לזרוק לה בעל-כרחה.

נו"ב: הרא"ש הסתפק אם יכול לזרוק לה בעל-כרחה, אך החליט שאפשר לכפותה בשוטים או למנוע שאר כסות ועונה עד שתאמר שרוצה.

שו"ע: הרא"ש החליט שכופים. הב"ש והנו"ב מבארים בשו"ע כ"א כהסברו.

ג. שאר, כסות ועונה: עיין בסיכום לסי' עז,א שנחלקו בכל אשה שרוצה בעלה לגרשה והיא לא מסכימה, אם יכול למנוע ממנה שאר, כסות ועונה. לדעת המהרי"ק והח"מ אינו יכול ולדעת הרא"ם והב"ח יכול, ולדעתם החידוש כאן בנכפית הוא שיכול למנוע אפילו אם אין בידו כרגע כדי כתובתה, משא"כ באשה שאינה נכפית. הב"ש הוכיח מהרמ"א כאן שפוסק כמהרי"ק ולדעתו במאוסה (ואינה נכפית) ובידו לתת כתובה יכול למנוע עונה אך לא שאר וכסות, ובאינה מאוסה או כשאינו יכול לתת כעת הכתובה אינו יכול למנוע אפילו עונה והקשה כיצד במאוסה אפשר לחייבו בעונה ולכופו להוליד בני שנואה, ובסי' עז,סק"ו אכן פסק שעל עונה לא כופים. אמנם סותר לרמ"א בסי' עז,א הכותב לגבי כל אשה, אף שאינה מאוסה, שפטור מעונה ומהב"ש שם משמע שעוסק אף לאחר חדר"ג וא"כ פוסק כרא"ם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. צ"ע שכן השו"ע עוסק לפני חדר"ג והרי בכך מבואר בסי' קיט,ו ע"פ שו"ת הרא"ש שכל אשה אפשר לכפות אף כשאין לו כדי כתובה, ואולי החידוש כאן הוא שאף בי"ד מסייעים וכופים, ואילו שם אינם מתערבים.