פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעו ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רעו ה

סעיף ה | כשהקור גדול

הראשונים האשכנזים דנו מה הדין כאשר יש קור גדול וצריכים לחמם את הבית. וכל הדיון הוא רק אם בארצות הקרות, אבל במקומות שאין הקור גדול או בשבתות שאין בהם קור גדול לא דנו וודאי שאסור (הראשונים).

◄ רבינו ישראל (ע"פ אביו ורבינו משולם), הגהות מימוניות ומהרי"ל (ואולי גם הרמב"ם מודה לזה): במקום שהקור גדול מותר להתחמם במדורה שהגוי הדליק בשביל היהודי, כי הכל חולים אצל הקור. וכשאין הקור גדול אסור (אלא אם כן יש ילדים שמצטערים גם כשהקור אינו גדול. ומותר לגדולים להנות אז מהחום (סמ"ג ותרומה)).

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ רבינו שמחה: אסור, כיוון שנעשה בחפציו של היהודי.

◄ מהר"ם: מעיקר הדין הלכה כמתירים, אלא שבמקום שנהגו לאסור יש להחמיר.

א. במקום שהדליקו לצורך גדול וקטן, פסק השו"ע בסימן שכה, ו שאסור. (משנ"ב).

ב. מותר לומר לגוי להדליק לצורך קטן או חולה, (ולא רק להנות מהאש) (משנ"ב).

ג. כשהקור לא גדול יזהר שלא לומר לגוי להדליק את האש^[1], אבל אם יפסקו עם הגוי מראש (בקבלנות) שבכל זמן שיהיה בו קור הגוי יבוא ויבעיר את האש, אפשר שיחשב הדבר כעשה לצורך עצמו, ואז לא יצטרך היהודי לצאת מהבית (משנ"ב).

ד. אין למחות ביד מי שמקל גם כשהקור לא גדול כי מוטב יהיו שוגגים (משנ"ב ע"פ הב"י).

הערות שוליים