פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז יא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:14, 7 בפברואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שז יא


סעיף יא | שאלה ופרעון

המשנה אומרת (קמח.) שהשואל מחברו חפצים בשבת צריך לומר לשון שאלה ולא לשון הלוואה. הגמרא מבארת שבהלוואה יש חשש שהאדם יבוא לכתוב ובשאלה אין חשש.

מקשה הגמרא: הרי בנ"א רגילים לפעמים לומר על הלוואה 'שאלה', ואם כך גם בשאלה אולי יבואו לכתוב. עונה הגמרא: כיוון שחכמים התירו לומר 'השאילני' ולא 'הלויני' יש היכר בדבר ולא יבוא לכתוב.

רש"י: שאלה היא לזמן קצר, הלוואה היא לזמן ארוך, ואז יש חשש שיבוא לכתוב.

תוספות: שאלה חוזרת בעין (אותו חפץ בעצמו) והלוואה לא, ובזה יש חשש שיבוא לכתוב.

רשב"א: גם לפי רש"י יהיה אסור להלוות לזמן קצר כיוון שהמלווים לא רגילים לדחוק את הלווים תוך ל' יום, ועדיין יש חשש שיבוא לכתוב.

שו"ע: לא יאמר הלווני כי משמע לזמן ארוך ויבוא לכתוב.

רמ"א (ע"פ הריב"ש): כשם שאסור ללוות בשבת כך אסור לפרוע חוב.

⤶ מותר לפרוע חוב לצורך שבת (בלבד) אם אומר בלשון 'חזרה' ולא בלשון 'פריעה' (תוספות ואחרונים).

  1. במקום שרגילים שההלוואה חוזרת לאלתר, מותר לומר גם לשון הלוואה (מג"א. וביה"ל קצת מפקפק בדבריו).

  2. אם אומר הלוואה לזמן קצר אסור מטעם לא פלוג רבנן (פרי מגדים בשם הרשב"א[1]).

  3. הפרי מגדים מסתפק אם מותרת שאלה לזמן ארוך (ביה"ל).

  4. גם לצורך מצווה, כגון ששואל ספרי קודש, לא יאמר בלשון שאלה (משנ"ב).

❖ מקום שלא מבדילים בין הלשונות

סמ"ג, רבינו פרץ, תוספות, ר"ן וטור (ורשב"א): בלשון לע"ז שלא מבדילים בין 'הלווני' ל'השאליני' אסור בשני הלשונות עד שיאמר 'תן לי'.

☜ כך פוסק שו"ע[2].

לקיחת משכון

המשנה אומרת (קמח.) שאם המשאיל לא מאמין לשואל יכול להשאיר אצלו את טליתו.

אורחות חיים בשם הרשב"אורמ"א: יניח טליתו סתם ולא יאמר לו שהיא בשביל משכון.

⤶ מותר לקחת משכון רק לדבר שהוא לצורך שבת, אבל שלא לצורך שבת אסור (משנ"ב).

הערות שוליים

  1. לכאורה דבריו סותרים את המג"א לעיל, שהרי הרשב"א אסר לשון הלוואה גם אם מפרש בפיו שזה לזמן קצר! ובערך השולחן כתב ששונה הדבר כאשר כך מנהג המקום שאז באמת אין חשש שיבוא לכתוב, לעומת מקרה שהאדם עצמו ביאר בפיו שאז עדיין יש חשש שהאדם יבוא לכתוב כי דרך המלווים שלא לדחוק את הלווים. (ור"י אייבשיץ סובר שהרשב"א חולק על המג"א. ונראה שהמשנ"ב סובר כערך השולחן, שאם לא כן, כיצד העתיק את שני הדעות).

  2. ודע שהאבני מילואים כתב (סימן כח, ס"ק נ) שכל זה רק בחפצים שרגילים להחזיר אחרים תחתם, שאז כששואל בלשון שאין בה היכר, אפשר לחשוב שהוא התכוון להלוואה. אך חפצים שמחזירים אותם ממש, ולא ניתן לחשוב שכוונתו להלוואה (שניתנה להוצאה) מותר גם בלשון שלא מבדילים בה.