חזקת תשמישין
|
הגדרה[עריכה]
המשתמש בנכסי חבירו והוא לא מיחה בו, פוסקים ששימוש זה יהיה בבעלותו של המשתמש (הסוגיא בבבא בתרא נח:).
לדוגמא, המים מגגו נשפכים לחצר חבירו (בבא בתרא ו.), פתח חלון לנכסי חבירו (בבא בתרא נח:).
מקור וטעם[עריכה]
מקורה מסברא.
טעמו הוא שמסתבר שהקנה לו את השימוש או שמחל לו עליו (תלוי במחלוקת האם צריך לטעון שהקנה לו[1]). וזה בירור המציאות האמיתית.
פרטי הדין[עריכה]
הזמן שצריך להשתמש בשביל החזקה - נחלקו בו הראשונים לשלוש דעות:
- שלוש שנים (ריב"ם בתוס' בבא בתרא כג. ד"ה והא).
- שלושים יום (יד רמ"ה בבא בתרא ו. נט, ראב"ד שכנים ז-ז).
- מייד (רמב"ם שכנים ח-א)[2].
טענה, דהיינו האם המחזיק צריך לטעון שקנה את השימוש - גם בזה נחלקו הראשונים. ואין קשר בין המחלוקת הזו למחלוקת דלעיל (בסמוך) האם צריך שלוש שנים או שמועילה מייד, כך שיש בזה ארבע דעות:
- צריך גם שלוש שנים וגם טענה (ר"י).
- צריך שלוש שנים אך אין צריך טענה (ריב"ם בתוס' בבא בתרא כג. ד"ה והא).
- מועיל מייד אך צריך טענה (רש"י בבא בתרא ו. ד"ה תוס').
- מועיל מייד ואין צריך טענה (נימוקי יוסף שם בשם הגאונים).
כללים[עריכה]
בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
כשיש ספק האם בכלל יש לו חזקת תשמישין, הנימוקי יוסף (בבא בתרא ו:) כתב שהמשתמש נחשב מוחזק, והבעלים הקודם הוא המוציא מחבירו ועליו להביא ראיה. והרמב"ם (שכנים ח-ז בסופו) כתב שהמחזיק צריך להביא ראיה שהבעלים הקודם סייע לו או ראה ולא מיחה (עם זאת, בפרק י"א הלכה ו' כתב הרמב״ם עצמו שהמערער צריך להביא ראיה).
ראה גם[עריכה]