אנציקלופדיה תלמודית:עירוי

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־09:30, 16 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - שפיכת נוזל רותח על מאכל או משקה או כלי.</span> == '''<span dir="rtl">גדרו</span>''...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שפיכת נוזל רותח על מאכל או משקה או כלי.

גדרו

עירוי הוא שפיכת נוזל רותח על מאכל או משקה או כלי, וסתם עירוי שמדובר בו הוא עירוי מכלי-ראשון*[1], ודנו בו אמוראים וראשונים אם הוא נחשב כשריה ברותחים לענין דיני בישול*[2] ובליעה[3] והגעלה*[4].

גדרו

בגדרו של עירוי, אם הוא נחשב ככלי-ראשון*, או ככלי-שני*, או שאינו לא כזה ולא כזה, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים שהוא ככלי ראשון לכל דבר[5], שהוא מבשל[6] ומבליע[7] ומגעיל[8]. ב) ויש סוברים שאינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני, אלא הוא מבשל ומבליע ומגעיל כדי קליפה בלבד[9], וכן פסקו הרבה ראשונים ואחרונים להלכה[10]. ג) ויש שחילקו בין ההלכות, מהם יש שכתבו שעירוי אינו מבשל - ואף אינו מגעיל[11] - אבל מבליע[12], ויש שכתבו שאינו מבשל ומבליע אלא כדי קליפה, אבל מגעיל לגמרי ככלי ראשון[13], ויש שכתבו להפך, שהוא מבשל ככלי ראשון, אבל אינו כשר להגלעת כלים שבלעו בכלי ראשון[14].

על הסוברים שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע ומפליט, ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

תלייתו במחלוקת אם תתאה גבר או עילאה גבר

עירוי, לענין בישול ובליעה והגעלה, יש מן הראשונים שכתבו שדינו תלוי במחלוקת האמוראים בשופך או מניח דבר קר על חם או להפך, אם עילאה-גבר* או תתאה-גבר* - שרב אמר שעילאה גבר, כלומר העליון גובר, וכשהוא חם הוא מחמם את התחתון, וכשהוא קר הוא מקרר את התחתון, ושמואל אמר, וכן שנינו בברייתות, שתתאה גבר, כלומר שהתחתון גובר, אלא שאף הם מודים שהעליון, כשהוא חם, מבשל ומבליע מעט בתחתון קודם שיצטנן[15] – שלסוברים עילאה גבר, עירוי מבשל ומבליע ומגעיל, ולסוברים תתאה גבר, אינו מבשל ומבליע ומגעיל אלא כדי קליפה[16], ויש שכתבו שלסוברים תתאה גבר אינו מבשל כלל[17].

ומן הראשונים הסוברים שעירוי דינו ככלי ראשון לכל דבר[18], יש שכתבו שאף הסוברים תתאה גבר מודים בעירוי, שלא אמרו תתאה גבר אלא כשהעליון הרותח אינו מחובר לכלי ראשון, אבל בעירוי, שהקילוח נוגע כל הזמן ברותחים שבכלי הראשון, כח הכלי הראשון לא פסק בו, והכל מודים שדינו ככלי ראשון[19].

על שיעור כדי קליפה, ע"ע נטילה; קליפה.

לתוך נוזלים צוננים

בדעת הסוברים שעירוי הוא ככלי ראשון[20], יש מן הראשונים שכתבו שלא אמרו כן אלא בעירוי לתוך מוצק, שהרותחים מכים עליו בקילוחם, ומרתיחים אותו, אבל בעירוי לתוך נוזלים, מאחר והרותחים מתערבים מיד בצוננים, אין כח בקילוח לבשל, ולדברי הכל אינו ככלי ראשון[21].

על עירוי לתוך נוזלים צוננים מרובים, עי' להלן[22].

הפסק הקילוח

עירוי, יש ראשונים שחילקו בו בין אופן שפסק הקילוח לאופן שלא פסק, שכשלא פסק הקילוח, מאחר והעירוי מחובר לכלי ראשון, כחו נמשך בו, ודינו ככלי ראשון לגמרי, שמבשל ומבליע ומגעיל, וכשפסק הקילוח דינו תלוי במחלוקת אם תתאה או עילאה גבר, שלסוברים עילאה גבר דינו ככלי ראשון, שמבשל ומבליע ומגעיל, ולסוברים תתאה גבר, אינו מבשל ומבליע ומגעיל אלא כדי קליפה[23].

עירוי עם הקילוח

עירוי של דבר צונן בתוך קילוח של נוזל חם, יש ראשונים ואחרונים שפרשו שספק הוא בירושלמי אם דינו כעירוי - שנחלקו בו בירושלמי אם מבשל[24] - או שהוא קל יותר ולדברי הכל אינו מבשל, והכריעו בירושלמי שדינו כעירוי[25].

בקילוח ארוך

עירוי מרחוק, שנעשה בו קילוח ארוך, יש ראשונים ואחרונים שפרשו שספק הוא בירושלמי אם דינו כעירוי - שנחלקו בו בירושלמי אם מבשל[26] - או שהוא קל יותר ואינו מבשל, והכריעו בירושלמי שדינו כעירוי[27].

כשאינו באויר

עירוי שאינו באויר, אלא נזחל על גבי דופני הקדירה ועל הכירה, כתבו ראשונים ואחרונים שכשהיד סולדת בקילוח, דינו כשאר עירוי, שמבליע כדי קליפה, לסוברים כן[28].

דיניו

בישול

עירוי רותחים מכלי ראשון על אוכלים, נחלקו אמוראים בירושלמי וכן נחלקו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים אם הוא מבשל: א) ר' יונה אמר בירושלמי שעירוי מבשל ככלי ראשון, ולפיכך אסור בשבת* לערות מכלי ראשון על תבלין, משום איסור מבשל*[29], וכן אסור לערות מכלי ראשון על בשר וחלב יחד, משום אסור בישול בשר-בחלב*[30], וכן יש ראשונים שדייקו מדברי תנאים שאסור לערות בשבת מכלי ראשון על תבלין, לפי שהעירוי מבשל[31], וכן יש ראשונים שכתבו שמטעם זה פטרו תנאים את החליטה* - שהיא קמח שעירו עליו מים רותחים - מן החלה*[32], לפי שהעירוי חשוב בישול[33] והמבושל פטור מן החלה לפי שאינו לחם[34], וכן דייקו ראשונים מדברי תנאים, שעירוי מבשל[35], וכן כתבו ראשונים בדעת הסוברים עילאה-גבר*, שעירוי מבשל[36], ויש שכתבו כן אף בדעת הסוברים תתאה גבר[37]. ב) ור' יוסי בירושלמי סובר שעירוי אינו מבשל, ולפיכך מותר לערות מכלי ראשון על תבלין בשבת[38], וכן מותר לערות ממנו על בשר וחלב יחד[39], וכן יש ראשונים שדייקו מדברי תנאים במשנה שמותר לערות בשבת מכלי ראשון על תבלין[40], וכן יש ראשונים שכתבו בדעת הסוברים תתאה-גבר*, שמאחר והתחתון צונן, הוא מצנן את העירוי, ואינו מתבשל על ידו[41].

להלכה יש ראשונים ואחרונים שפסקו שעירוי מבשל, ולפיכך אסור לערות בשבת ובבשר וחלב[42]. ויש שפסקו שעירוי אינו מבשל, ומותר לערות בשבת ובבשר וחלב[43].

ויש מן הראשונים שכתבו שעירוי מכלי ראשון מבשל דוקא דברים שקלים להתבשל, כגון תבלינים, אבל דברים קשים להתבשל, כגון בשר מלוח יבש, אינם מתבשלים בעירוי[44].

על בישול בכלי ראשון שאינו על האש, אם חשוב בישול מן התורה, ע"ע כלי ראשון; כלי שני[45].

על עירוי חמאה רותחת על בשר, אם אסורה מן התורה משום בישול בשר בחלב, ע"ע בשר בחלב[46].

עומק הבישול

לסוברים שעירוי מבשל, כתבו ראשונים שלסוברים עילאה גבר מתבשל כל הדבר שמְערים עליו[47]. ובדעת הסוברים תתאה גבר יש שכתבו שמתבשל כדי קליפה, ולדעתם כן הלכה[48], ויש שכתבו שמאחר ולא נפסק הקילוח, מתבשל כולו[49].

לתוך נוזל צונן

עירוי מים חמים על קרים בשבת, בין מכוס ובין מאמבטי, אמרו בברייתא שהוא מותר[50], ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאינו מותר אלא לסוברים שעירוי אינו מבשל, אבל לסוברים שעירוי מבשל, אסור[51]. ב) ויש חולקים וסוברים שמותר לדברי הכל, אם משום שהכל מודים שעירוי נוזל בנוזל אינו מבשל[52], או שמדובר בעירוי לתוך צוננים מרובים, שבזה הכל מודים שאינו מבשל[53], וכן כתבו אחרונים להלכה[54].

ובדעת רבי שמעון בן מנסיא יש מן הראשונים שכתבו שאסור לערות בשבת מים חמים מאמבטי על קרים[55], ויש חולקים וסוברים אף בדעתו שמותר[56]. על ההבדל בין אמבטי לשאר כלים ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

בעירוי מכלי שני

עירוי מכלי שני, אינו מבשל אף לסוברים שעירוי מכלי ראשון מבשל, ולפיכך מותר לערות בשבת מכלי שני על מאכל שלא נתבשל[57].

בליעה

עירוי תבשיל על כלי, במשנה מבואר שהוא מבליע מן התבשיל בדופני הכלי, ולפיכך כלי שעירו עליו מתבשיל בשר חטאת, טעון מריקה-ושטיפה* מחמת בליעת התבשיל[58]. במקור הדבר אמרו שנאמר בחטאת: וכלי חרס אשר תבֻשל בו ישבר[59], ומזה שסמך הכתוב "ישבר" אצל "בו", ולא כתב: אם בכלי חרס תבושל ישבר, דרשו שאם נבלע בו מכל מקום, אפילו על ידי עירוי, ישבר[60].

אף הסוברים שעירוי אינו מבשל[61], אמרו בירושלמי שהם מודים שעירוי מבליע, שלדעתם, חילוק יש בין בישול לבליעה[62], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה[63].

עומק הבליעה

עומק הבליעה בעירוי, כתבו ראשונים שלסוברים עילאה גבר, הוא בכל התחתון, ולסוברים תתאה גבר, הוא כדי קליפה[64].

על הסוברים שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע, ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

מליגה קודם מליחה

תרנגולת שלא נמלחה, ונמלגה עם הדם שבתוכה בעירוי מכלי ראשון, נחלקו ראשונים אם נאסרת מחמת הדם: א) הסוברים שעירוי חשוב כלי ראשון[65], אסרו את התרנגולת, לפי שנתבשלה עם הדם[66]. ב) והסוברים שעירוי אינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני, אלא הוא מבשל כדי קליפה[67], כתבו שכמו כן העירוי מבליע את הדם בתרנגולת בשיעור כדי קליפה, וצריך לקולפה כדי להתירה[68], וכתבו שאם המים לא נגעו בגוף התרנגולת אלא בנוצותיה, היא מותרת אף בלא קליפה, לפי שהפסק הנוצות עדיף מקליפה[69], וכן הלכה[70]. ג) והסוברים שעירוי דינו ככלי שני לענין שאינו מבשל[71], יש מהם שאסרו את התרנגולת, לפי שבליעה אינה תלויה בבישול, ועירוי – ואפילו כלי שני[72] – אף על פי שאינו מבשל, מבליע[73], ויש שהתירו את התרנגולת, לפי שהעירוי, כשם שאינו מבשל, כך אינו מפליט את הדם ומבליעו בבשר[74].

הגעלה

הגעלת כלי מבליעת איסורים על ידי עירוי, יש ראשונים שכתבו שרבא אמר שהיא מועילה, לענין הכשרת גת של גוים מבליעת איסורים[75]. ונחלקו ראשונים: א) יש למדים מזה שעירוי דינו ככלי ראשון לענין הגעלה, ומועיל לכל כלי שטעון הגעלה, אפילו כשנאסר בכלי ראשון[76]. וכן נראה מדברי ראשונים בדעת הסוברים עילאה-גבר, שעירוי דינו ככלי ראשון, ומועיל לכל הגעלה[77]. ב) הסוברים שעירוי דינו ככלי שני לענין בישול והגעלה[78], כתבו שעירוי אינו מועיל להכשרת כלים שבלעו בחם, ומה שמצינו שמכשירים גת של גוים בעירוי, פרשו שמדובר בגת שבלעה בצונן[79]. ג) ובדעת הסוברים תתאה-גבר כתבו ראשונים שעירוי, כשם שהוא מבשל ומבליע כדי קליפה – לדעתם[80] – כך הוא מגעיל כדי קליפה, ולפיכך עירוי מועיל להגעלת כלים שבלעו בעירוי, שהאיסור בלוע בהם בכדי קליפה בלבד, אבל אינו מועיל לכלים שבלעו בכלי ראשון, שהאיסור בלוע בכל עוביים[81], שהרי כלל הוא בהגעלה: כבולעו-כך-פולטו*[82].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שעירוי מועיל להגעיל כלי שבלע בעירוי, ולא לכלי שבלע בכלי ראשון[83]. ויש שכתבו שאף כלי שבלע בעירוי, אין מכשירים אותו בעירוי, לפי שחוששים לחומרא שמא עירוי מבליע ולא מגעיל[84].

על פרטי דיני הגעלה בעירוי ע"ע הגעלה[85] וע' כבולעו כך פולטו[86] וע' כלי היין[87].

על פירורי פת שעירה עליהם מכלי ראשון, אם מברכים עליהם ברכת-הפת*, ע"ע ברכת הפת[88].

הערות שוליים

  1. על עירוי מכלי שני עי' ציון 57.
  2. עי' ציון 29 ואילך.
  3. עי' ציון 58 ואילך.
  4. עי' ציון 75 ואילך.
  5. ע"ע כלי ראשון וע' הגעלה. ר"ת בסה"י סי' רמג ובתוס' וברמב"ן ע"ז עד ב ובמרדכי ע"ז רמז תתנח ובר"ן שבת מב ב (כ א) ועוד, בדעת ר' יונה בירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה שאמר שעירוי אסור בשבת משום מבשל (עי' ציון 29) ולדעת ר"ת זו מסקנת הירושלמי, וכן דעתו להלכה, ועי' ציון 13 שיש שהביאו ד' ר"ת בע"א, ועי' ציון 38 שי"ח בירושלמי; ר"ת בסה"י שם ובתוס' ורמב"ן ע"ז שם ובר"ן שבת שם, בדעת רבא בע"ז שם, שלדעתם אמר שמגעילים גת מבליעת איסור ע"י עירוי, עי' ציון 75 ואילך; עי' תוס' שבת מב ב ורבינו ברוך בתוס' ע"ז עד ב, שמשמע כן בדעת הסוברים עילאה-גבר (ע"ע תתאה-גבר) ועי' ציון 16.
  6. ראשונים הנ"ל. ועי' ציונים 29, 42, על פרטי הדין ומקורותיו. וע"ע כלי ראשון; כלי שני, ושם שי"ח וסוברים שאפ' כ"ר שאינו על האש אינו מבשל.
  7. ראשונים הנ"ל. ועי' ציון 58 על פרטי הדין ומקורותיו. וע"ע כלי ראשון; כלי שני ציון 443 ואילך, שי"ס שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע.
  8. ראשונים הנ"ל. ועי' ציון 76 על פרטי הדין ומקורותיו. וע"ע הנ"ל.
  9. רבינו ברוך בתוס' ע"ז שם, ותוס' שבת שם, ורא"ש שבת פ"ג סי' ט"ז, בדעת הסוברים תתאה גבר, וכן דעתם להלכה. ועי' ציונים 48, 64, 81 על פרטי הדין ומקורותיו.
  10. עי' ציונים 48, 70, 83.
  11. רשב"ם בתוס' ע"ז עד ב, שהובא בציון הבא.
  12. עי' ד' ר' יוסי בירושלמי שם ושם: כלי חרס בולע תבלין אינם מתבשלים, ורשב"א שבת מב ב בשם גאון ורבינו שמואל בסה"י סי' רמג והגמ"ר שבת רמז תסז ד"ה מה שנהגו, בדעתו, שעירוי אינו מבשל, אבל מבליע, ועי' ציון 62, ועי' רמב"ן ע"ז עד ב, ור"ן שם (לח ב), שכן הוא לדברי הכל בירושלמי שם; עי' רשב"ם בסה"י שם ובתוס' שבת שם וע"ז שם וזבחים צה ב וברא"ש שבת פ"ג סי' טז, וש"ך יו"ד סי' קה ס"ק ה בדעתו, בדעת הסוברים תתאה גבר, וכן דעתו להלכה, שעירוי דינו ככלי שני, שאינו מבשל, ומ"מ מבליע כדי קליפה, ועי' ציונים 62, 74. ועי' ציונים 38 ואילך, 62, 79 על פרטי הדינים ומקורותיהם. וע"ע כלי ראשון; כלי שני ציון 443 ואילך, שי"ס שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע.
  13. ר"ת בתוס' זבחים צה ב וברא"ש שבת פ"ג סי' טז, ועי' ציון 76, על פרטי הדין ומקורותיו. ועי' ציון 5, שיש שהביאו ד' ר"ת בע"א.
  14. ר"ן שבת מב ב (כ א). ועי' רמב"ן ע"ז עד ב ד"ה ולפי דעתי. ועי' ציון 82, על פרטי הדין ומקורותיו.
  15. פסחים עו א. וע"ע תתאה גבר.
  16. רבינו ברוך בתוס' ע"ז עד ב; תוס' שבת מב ב; תוס' זבחים צה ב; רא"ש שבת פ"ג סי' ט"ז. ועי' ר"ת בתוס' זבחים שם וברא"ש שם, שחלק וכ' שלסוברים תתאה גבר עירוי מבשל כדי קליפה אבל מגעיל לגמרי ככלי ראשון, ועי' ציונים 13, 76.
  17. רשב"ם בתוס' שבת שם וזבחים שם וברא"ש שם; עי' רש"י שבת מב א ד"ה חמין לתוך צונן, וחת"ס שם ד"ה חמין בדעתו.
  18. עי' ציון 5.
  19. עי' תוס' זבחים צו א: ואם היינו מפרשים; רמב"ן ע"ז עד ב ומרדכי ע"ז רמז תתנח בשם ר"ת, ועי' ציון 16, שיש שהביאו דברי ר"ת בע"א; ר"ן שבת (כ א).
  20. עי' ציון 5.
  21. ר"ן על הרי"ף שבת מב א (כ א); מרדכי שבת רמז שו. ועי' רשב"א שבת שם. ועי' רש"י שבת שם, שעירוי נוזלים לתוך נוזלים תלוי במחלוקת אם תתאה גבר או עילאה גבר (ועי' ציון 16 ואילך, שי"ס שכל דין עירוי תלוי במחלוקת אם תתאה או עילאה גבר), ועי' תוס' שבת שם בשם ר"ת, שכשהצוננים שלמטה מרובים, אף הסוברים עילאה גבר מודים שאינם מתבשלים, ואפילו לא כדי קליפה, ועי' ציון 54 שכן הלכה, וע"ע תתאה גבר.
  22. ציון 53.
  23. ע"ע תתאה גבר. עי' תוס' זבחים צו א: ואם היינו מפרשים; רמב"ן ע"ז עד ב ומרדכי ע"ז רמז תתנח בשם ר"ת, וסותר לדבריו בציון 16; ר"ן שבת (כ א). ועי ציון 19. ועי' ראשונים שבציון 16 ואילך, שלא חילקו בזה, ואמרו שלסוברים תתאה גבר, אפ' כשלא פסק הקילוח, עירוי מבשל רק כדי קליפה, או שאינו מבשל כלל. ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד סח י, וש"ך יו"ד סי' קה ס"ק י בדעתו, שכשפסק הקילוח, אמנם מבשל ומבליע כדי קליפה, אבל לא מפליט ומבליע כאחד, ועי' ציון 70.
  24. עי' ציון 29 ואילך.
  25. עי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה: מהו להערות עם הקילוח וגו', ורש"ס מעשרות שם בבאורו. ועי' ציון 27, שי"מ ד' הירושלמי באופן אחר.
  26. עי' ציון 29 ואילך.
  27. עי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה: מהו להערות עם הקילוח וגו', ומהר"א פולדא מעשרות שם בבאורו. ועי' ציון 25, שי"מ ד' הירושלמי באופן אחר.
  28. עי' ציון 64. עי' תרוה"ד סי' קפא, הובא בב"י יו"ד צא, וברמ"א בשו"ע שם צב ז. ועי' תרוה"ד שם, שמשמע שזה דוקא בעירוי מקדרה שעומדת על האש, ועי' פמ"ג שפ"ד סי' צה אות יח, שמצדד לומר בדעת רמ"א שם, שכן הדין אפ' בעירוי מכ"ר שאינו עומד ע"ג האש.
  29. ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה. וע"ש ושם שהוכיחו כר' יונה ממשנה זבחים צה ב שעירוי מבליע בכלי כבישול.
  30. עי' ד' רבי יצחק בר גופתא בירושלמי שם ושם.
  31. סה"י סי' רמג בשם רבינו שלמה, ור"ת בתוס' ע"ז עד ב וזבחים צה ב וברא"ש שבת פ"ג סי' טז ובעוד ראשונים, ממשנה שבת מב ב: אבל נותן הוא לתוך הקערה וגו' שמשמע דוקא בכלי שני, ולא עירוי מכלי ראשון.
  32. פסחים לז ב.
  33. עי' סה"י שם, ור"ת בתוס' זבחים שם וברא"ש שבת שם, ע"פ גמ' פסחים שם. וע"ע חלה 604 ואילך, 617 ואילך. ועי' רמב"ן ע"ז עד ב, שדחה ראיה זו, ופי' את הגמ' פסחים שם בע"א.
  34. ע"ע הנ"ל ציון 605 ואילך. רא"ש שם.
  35. ר"ת בתוס' זבחים צה ב וברא"ש שבת פ"ג סי' טז, ור"י בתוס' שבת מב ב, מברייתא זבחים שם, שלמדים דין כלי שעירו עליו רותח לעינן מריקה ושטיפה מן הכתוב בויקרא ו כא: אשר תבושל בו, שמשמע שעירוי חשוב בישול.
  36. ע"ע תתאה גבר. עי' תוס' ע"ז שם וזבחים שם, ורא"ש שם. ועי' ציון 16.
  37. עי' ציון 19. ועי' ציון 48 ואילך, כמה מן התחתון מתבשל לדעתו.
  38. ירושלמי שם ושם.
  39. עי' ד' רבי יצחק בר גופתא בירושלמי שם ושם.
  40. רשב"ם בסה"י שם ובתוס' זבחים שם וברא"ש שבת שם ובמרדכי שבת רמז שו, ממשנה שבת מב א: האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין, שמשמע שדוקא בכ"ר אסור, אבל עירוי ממנו מותר.
  41. ע"ע תתאה גבר. עי' רשב"ם בתוס' שבת מב ב וזבחים צה ב ובר"ן שבת שם (כ א) ובמרדכי שבת רמז שו וברא"ש שבת פ"ג סי' טז. ועי' ציונים 16, 48 שראשונים חולקים וסוברים שאף לסוברים שתתאה גבר, עירוי מבשל כדי קליפה, ועי' ציון 19, שי"ס שאף לסוברים תתאה גבר, עירוי שלא פסק הקילוח מבשל ומגעיל לגמרי.
  42. ר"ת ורבינו שלמה בסה"י שם; ר"ת בתוס' ע"ז שם וזבחים שם ובר"ן שבת שם ובמרדכי שבת רמז שו; ר"י בתוס' שבת שם; רשב"א שבת מב ב בדעת רש"י שם; מ"מ שבת פכ"ב ה"ו בדעת רמב"ם שם, ושכן ראוי להחמיר; שו"ע או"ח שיח י. ועי' ציון 47 ואילך, אם העירוי מבשל הכל או רק כדי קליפה.
  43. רשב"א שבת מב ב בשם גאון; רשב"ם בסה"י סי' רמ"ג ובתוס' שבת מב ב וע"ז עד ב וזבחים צה ב ובר"ן שבת שם (כ א) ובמרדכי שבת רמז שו; רמב"ן ורשב"א ע"ז עד ב, ורשב"א שבת שם, ומ"מ שבת פכ"ב ה"ו בדעתם.
  44. מיוחס לר"ן שבת קמה ב. וע"ע כלי ראשון; כלי שני ציון 380.
  45. ציון 188 ואילך. ועל עירוי, לסוברים שחשוב בישול, אם חשוב בישול מן התורה, עי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה: בעי וגו' עשה כן בשבת חייב וגו' עשה כן בבשר וחלב וגו' ופנ"מ ומהר"א פולדא מעשרות שם, שפי' שהספק הוא בעירוי, לסוברים שמבשל, אם חשוב בישול מן התורה, ועי' ירושלמי שם שפשט שאפ' כ"ר עצמו, כשהורד מן האש אינו מבשל מן התורה, וע"ע הנ"ל שם, מחלוקת בזה, ועי' רמב"ן ע"ז עד ב, שביאר ד' הירושלמי בע"א.
  46. ציון 41 ואילך.
  47. עי' תוס' שבת מב ב וע"ז עד ב וזבחים צה ב ורא"ש שבת פ"ג סי' טז.
  48. מסקנת תוס' שבת שם, ורבינו ברוך בתוס' ע"ז שם, ור"ת בתוס' זבחים שם וברא"ש שבת שם, ע"פ גמ' חולין מא ב: אדמיקר ליה מיקר בלע וקליפה מיהא ליבעי.
  49. ראשונים שבציונים 19, 23.
  50. שבת מב א. ועי' תוס' שם ד"ה נותן אדם, שמדובר בעירוי מכלי ראשון.
  51. רש"י שבת שם, שלא התירו אלא לסוברים תתאה גבר, ועי' תוס' שם שהק' עליו שהרי אף לסוברים תתאה גבר עירוי מבשל כדי קליפה, ועי' ציון 16 ואילך.
  52. רשב"א שבת שם, אף בדעת הסוברים עילאה גבר; ר"ן שבת שם (כ א) ומרדכי שם רמז שו, אף בדעת הסוברים שעירוי הוא ככלי ראשון. ועי' ציון 21.
  53. תוס' שבת שם, אף בדעת הסוברים עילאה גבר. ועי' ציון הנ"ל.
  54. עי' שו"ע או"ח שיח י, יא, ומ"א שם ס"ק לה בדעתו.
  55. עי' ד' ר' שמעון בן מנסיא בברייתא שבת מב א, וגמ' שם: אסיפא קאי, ותוס' ורמב"ן שם, שכן הוא למסקנת הסוגיה. ועי' חי' הר"ן שם, שמסתפק בטעמו של רשב"מ, אם סובר שעירוי לעולם מבשל, או שדוקא באמבטי מתוך שמקפידים על חומה, אסרו בה עירוי.
  56. עי' ר"ח שבת שם, ורי"ף שבת שם (כ א) ורא"ש שם פ"ג סי' כו בדעתו, שלמסקנת הסוגיה ר' שמעון בן מנסיא דיבר בענין אחר.
  57. תוס' שבת לט א ד"ה כל ותוס' זבחים צו א סוף ד"ה עירה, בבאור משנה שבת קמה ב: כל שלא בא בחמין מער"ש מדיחין אותו בחמין בשבת; טוש"ע או"ח שיח ד, ומ"ב שם ס"ק לה. ועי' מ"א סי' תמז סוף ס"ק ט ופמ"ג א"א סי' שיח ס"ק לה. וע"ע כלי ראשון ציון 409. ועי' יראים סי' רעד מלאכת האופה, שמשמע קצת שלסוברים שעירוי מכלי ראשון נחשב ככלי ראשון, אף עירוי מכלי שני נחשב ככלי שני, ואסור לערות אותו בשבת על דברים המתבשלים בכלי שני, ע"ע כלי ראשון; כלי שני.
  58. ע"ע מריקה ושטיפה. משנה זבחים צה ב; רמב"ם מעה"ק פ"ח הי"א.
  59. ויקרא ו כא. ספרא צו פרשה ד פרק ז אות א; זבחים שם.
  60. רש"י זבחים שם ד"ה ה"ג.
  61. עי' ציון 38 ואילך.
  62. רשב"א שבת מב א בשם גאון ורבינו שמואל בסה"י סי' רמג והגמ"ר שבת סי' תסז ד"ה מה שנהגו, בבאור ד' ר' יוסי בירושלמי מעשרות פ"א ה"ד ושבת פ"ג ה"ה: כלי חרס בולע תבלין אין מתבשלין, ועי' רמב"ן ע"ז עד ב, ור"ן שם (לח ב), שכן הוא לדברי הכל בירושלמי שם. ועי' ציון 12. ועי' ירושלמי שם, שר' יוסי ב"ר בון הבין בדעת ר' יוסי שדוקא כלי חרס בולע, ולא כלי נחושת, והק' עליו מחיוב מריקה ושטיפה ע"י עירוי, שהוא בכלי נחושת, ועי' ר"ן על הרי"ף שבת (כ א) וע"ז שם, שי"ל שר' יוסי עצמו סבר שאף כלי נחושת בולע בעירוי, ועי' ש"ך יו"ד סי' סח ס"ק לג.
  63. עי' רשב"ם שבציון 12.
  64. עי' תוס' שבת מב ב, ורבינו ברוך בתוס' ע"ז עד ב. ועי' ציון 47 ואילך, ושם שלענין בישול, יש סוברים שמאחר ולא נפסק הקילוח, אף הסוברים תתאה גבר מודים שמתבשל כל התחתון.
  65. עי' ציון 5.
  66. רבינו שלמה ורבינו יעקב בסה"י סי' רמג; רשב"א שבת מב א בדעת רש"י שם.
  67. עי' ציון 9.
  68. תוס' שבת מב ב; רא"ש שם פ"ג סי' טז בסוף דבריו; הגהות מרדכי חולין רמז תשמה ושבת רמז שז; טור יו"ד סח בשם ר"ת.
  69. רא"ש שם; מרדכי שם ושם; טור שם. ועי' סה"י שם.
  70. שו"ע שם י. ועי' רמ"א שם, שאם פסק הקילוח, התרנגולת מותרת אף בלא קליפה, ועי' ש"ך יו"ד סי' קה ס"ק ה בטעמו, שאע"פ שעירוי מבליע כדי קליפה, אינו מפליט ומבליע כאחד, ולפיכך אינו מפליט את הדם וחוזר ומבליעו, ועי' ציון 74, ועי' ציון 23.
  71. עי' ציון 43.
  72. ע"ע כלי ראשון ציון 443 ואילך.
  73. תוה"ב הקצר ש"ג פ"ג (עח א) הובא בטור יו"ד סח; ריטב"א שבת מב א. ועי' ציון 62, שאף האמוראים בירושלמי הסוברים שעירוי אינו מבשל, מודים שמבליע בשר קדשים בכלי לענין חיוב מריקה ושטיפה, ועי' ציון 74.
  74. עי' רשב"ם בסה"י שם ובתוס' זבחים שם וברא"ש שבת פ"ג סי' טז, הובא בטור יו"ד סח, ועי' ש"ך יו"ד סי' קה ס"ק ה, בבאור דעת רשב"ם, שאע"פ שהוא מודה שיש חילוק בין בישול לבליעה, שעירוי אע"פ שאינו מבשל, מבליע כדי קליפה, עי' ציונים 12, 62, מ"מ אינו מפליט ומבליע כאחד, ולפיכך אין בכחו להפליט את הדם ולחזור ולהבליעו בבשר, ועי' ציון 70, ועי' קרבן נתנאל שבת פ"ג סי' טז אות א, שכ' כעי"ז בד' רשב"ם, שעירוי מבליע, אבל אינו מבשל ואינו מפליט, ולפיכך לא נאסרה התרנגולת, לפי שהדם לא נפלט ממנה.
  75. ע"ע כלי היין ציון 682 ואילך. ר"ת בסה"י סי' רמ"ג ובתוס' ע"ז עד ב וזבחים צה ב וברא"ש שבת פ"ג סי' טז ובעוד ראשונים, בבאור ד' רבא בע"ז שם: נעוה ארתחו. ועי' רשב"א ע"ז שם ושבת מב א, שמפרש בשם ר"ח ד' רבא בע"א.
  76. ר"ת בתוס' וברשב"א ע"ז שם ובתוס' זבחים שם וברא"ש שבת פ"ג סי' טז. ועי' תוס' זבחים שם ורא"ש שבת שם, שזה אע"פ שלדעתו עירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה.
  77. עי' תוס' שבת מב ב ורבינו ברוך בתוס' ע"ז שם.
  78. עי' ציון 12.
  79. רשב"ם בתוס' ע"ז שם. ועי' רמב"ן שם ד"ה ולפי דעתי, שאף לדעתם, שעירוי הוא ככלי שני, כלי שנאסר בעירוי, אין מכשירים אותו בכלי שני, לפי שכבולעו כך פולטו.
  80. עי' ציון 16 ואילך.
  81. תוס' שבת מב ב; רבינו ברוך בתוס' ע"ז שם; רא"ש שבת שם.
  82. תוס' שבת שם. ועי' ר"ן על הרי"ף שבת (כ א), שכ"כ אף בדעת הסוברים שעירוי מבשל ככלי ראשון, שמ"מ אין מגעילים בו דבר שבלע בכ"ר, לפי שכבולעו כך פולטו.
  83. תוס' שבת שם; רבינו ברוך בתוס' ע"ז שם; רא"ש שבת שם; עי' מ"א סי' תנא ס"ק ג בדעת רי"ף פסחים (ח ב) ורמב"ם חומ"צ פ"ה הכ"ד; עי' טוש"ע או"ח תנא ה – ו, וטור יו"ד קכא. ועי' או"ה הארוך שער נח סי' יד, ורמ"א בשו"ע יו"ד י ב, שעירוי מועיל להכשיר סכין מבליעת בית השחיטה של טרפה, ע"ע בית השחיטה.
  84. או"ה הארוך שער נח סי' מא בשם או"ז בשם מהר"ח, ושם סי' סט – ע, הובא בדרכ"מ יו"ד סי' קא אות ז.
  85. ציון 123 ואילך.
  86. ציון 17.
  87. ציון 682 ואילך.
  88. ציון 150.