התנועה הציונית
|
יהודה ושומרון הוא שמם של האזורים בארץ ישראל שהיו תחת שלטון המנדט הבריטי עד לסיומו בה' אייר תש"ח ( 15 במאי 1948) ולא נכללו במדינת ישראל. אזורים אלו עמדו להיות חלק מהמדינה הערבית שעמדה להיות מוקמת לפי החלטת עצרת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947. המדינה הערבית לא הוקמה וצבא ממלכת ירדן השתלט על האזורים. בשנת 1949 החליט מלך ירדן לספח את האזורים לארצו. פעולה זו זכתה להכרה רק על ידי שתי מדינות: בריטניה ופקיסטן.
ביוני 1967, צבא הגנה לישראל כבש את האזורים האלה. מאז הם מכונים על-ידי נאמני ארץ ישראל "השטחים המשוחררים" והאחרים וכן זהו המינוח הרשמי "השטחים המוחזקים". מעשית הם מצויים תחת שלטון צבאי.
בהסכמי אוסלו נקבע כי אזורים אלו יחולקו לשלושה חלקים:
- A - שליטת הרשות הפלסטינית.
- B - שלטון אזרחי - פלסטיני - שלטון צבאי - ישראלי
- C - המשך המימשל הצבאי
תיאור האזורים
שמם של האזורים נקבע בהתאם למינוח המקובל על היהודים. האחרים כינו אותם בשם "הגדה המערבית" של הירדן לעומת "הגדה המזרחית" שהיא ממלכת ירדן. שטחם הוא של 5,860 קמ"ר[1]
בשטח מתגוררים בהתאם להערכות הקיימות בין 1.4 לכ-2.4 מיליון פלסטינים וכ-300 אלף ישראלים . הנתון הגבוה מגיע מהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה והנתון הנמוך הוא תוצאת מחקר של "מרכז בגין-סאדאת ללימודים אסטרטגיים". שאלת גודל האוכלוסייה משמש בסיס לדיון על "הסכנה הדמוגרפית בהחלת הריבונות של מדינת ישראל על האזורים.