אחרי רבים להטות: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
==שמירת הדעה העצמאית של העד== | ==שמירת הדעה העצמאית של העד== | ||
פרופ' שמואל ורגון במאמרו לנושא [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/mishpatim/varg.html עיון קצר בגישתו של שד"ל למדרשי ההלכה של חז"ל] ב[[עלונים#דף שבועי|דף שבועי לפרשת השבוע בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן]] מצייג פירוש אחר של [[הרב שמואל דוד לוצאטו]]. לטענתו, הכתוב אינו עוסק כלל בדיינים אלא ביחיד הבא להעיד. הוא מקבל את פירושו של [[רבי אברהם אבן עזרא]] :"אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו". | פרופ' שמואל ורגון במאמרו לנושא [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/mishpatim/varg.html עיון קצר בגישתו של שד"ל למדרשי ההלכה של חז"ל] ב[[עלונים#דף שבועי|דף שבועי לפרשת השבוע בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן]] מצייג פירוש אחר של [[הרב שמואל דוד לוצאטו]]. לטענתו, הכתוב אינו עוסק כלל בדיינים אלא ביחיד הבא להעיד. הוא מקבל את פירושו של [[רבי אברהם אבן עזרא]] :"אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו". שד"ל מצטט את דברי ראב"ע, כשיהיה ריב בין אנשים, לא תעיד עדות על מה שלא ראית, ואין לך לסמוך על רבים המעידים... כי אולי תצא מזה הטיית משפט. | ||
והוא מוסיף שאל תחשוב : והלא כיון שיש שם רבים המעידים, תוספת עד אחד לא תטיב ולא תזיק, הנה ייתכן שזה הנוסף, אם הוא בחזקת כשרות, יגרום לדיינים שלא ירבו בחקירות ובדרישות כל כך כמו שהיו מרבים, אם לא היו שם אלא העדים האחרים... | |||
אשר להכרעת הדין על-ידי בית הדין הרי "... ואין ספק כי אין דרך לפסוק הדין אלא על פי הרוב, כי רחוק הוא שתהיה דעת כולם שווה." ומסקנתו היא : "המקרא הזה איננו מדבר בשופטים, אלא ביחיד הבא להעיד" | |||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | [[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | ||
[[קטגוריה:חוק ומשפט]] | [[קטגוריה:חוק ומשפט]] | ||
גרסה מ־17:00, 24 בפברואר 2009
|
|
אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת במשפט התורה מובאת בפרשת משפטים לאמר:"לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" [1]. דהיינו, אם אתה רואה כי הכרעת הרוב מביא לידי החלטה לא טובה, אל תגרר להסכים לה.
הכרעה אחרי רוב הדיינים
בספרות חז"ל סופו של הפסוק אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת משמעותו שמצווה לדיין לפעול כך היות ש"חייב אדם לנטות אחרי רבים". ההכרעה המשפטית תתקבל על-פי דעת רוב הדיינים. וכך נאמר במכילתא [2] :"שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין - זכאי. שלשה עשר מחייבין וי' מזכין - חייב - דהיינו צריך להיות רוב, לפחות שניים, כדי לקבל הכרעה. [3]
הבעת דעה בעקבות רבים
פרשני ימי הביניים פרשו את הפסוק לעיל בצורה שונה. לפי טעמי המקרא המילה להטות מבודדת מכל האמור לפניה וכך הפסוק יוצג:"וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב - לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". לפי הסבר זה הפירוש לעיל אינו קיים, הנטיה לא עוסקת בהכרעת הדיינים, אלה בהבעת דעה.
רש"י סבור כי יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. לפי לפשוטו של מקרא:לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם...אלא אמור את המשפט כאשר הוא (לפי דעתך), וקולר יהא תלוי בצוואר הרבים" - דהיינו, אל תביע דעתך על ריב במשפט בדרך שיש בה לנטות אחרי השופטים הרשעים (המוצגים בחלק הראשון של הפסוק) כי בכך תגרום להטות את המשפט מאמיתו. תביע את דעתך אם אתה סבור כי דעת הרוב תוביל להכרעה שגוייה.
שמירת הדעה העצמאית של העד
פרופ' שמואל ורגון במאמרו לנושא עיון קצר בגישתו של שד"ל למדרשי ההלכה של חז"ל בדף שבועי לפרשת השבוע בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן מצייג פירוש אחר של הרב שמואל דוד לוצאטו. לטענתו, הכתוב אינו עוסק כלל בדיינים אלא ביחיד הבא להעיד. הוא מקבל את פירושו של רבי אברהם אבן עזרא :"אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו". שד"ל מצטט את דברי ראב"ע, כשיהיה ריב בין אנשים, לא תעיד עדות על מה שלא ראית, ואין לך לסמוך על רבים המעידים... כי אולי תצא מזה הטיית משפט.
והוא מוסיף שאל תחשוב : והלא כיון שיש שם רבים המעידים, תוספת עד אחד לא תטיב ולא תזיק, הנה ייתכן שזה הנוסף, אם הוא בחזקת כשרות, יגרום לדיינים שלא ירבו בחקירות ובדרישות כל כך כמו שהיו מרבים, אם לא היו שם אלא העדים האחרים...
אשר להכרעת הדין על-ידי בית הדין הרי "... ואין ספק כי אין דרך לפסוק הדין אלא על פי הרוב, כי רחוק הוא שתהיה דעת כולם שווה." ומסקנתו היא : "המקרא הזה איננו מדבר בשופטים, אלא ביחיד הבא להעיד"