אידיהן של גויים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

"אידיהן של גויים" (מקורו במשנה עבודה זרה א, א) הוא כינוי גנאי לחגיהם של העובדי כוכבים.
חגיהם של העובדי כוכבים מכונים בפי חז"ל: "אידיהן של גויים", על שם הכתוב (דברים ל"ב, ל"ה): "כי קרוב יום אידם". ויש גורסים[1]: "עידיהן", על שם הכתוב (ישעיהו מ"ד, ט'): "יוצרי פסל כלם תוהו וחמודיהם בל יועילו, ועדיהם המה", כלומר שהעבודה זרה מעידה על עובדיהם לחייבם. שלשה ימים קודם אידיהן של גויים, וכל שכן בימי אידיהן, אסור לשאת ולתת עם הגויים במקח וממכר, שמא ילכו בחגם ויודו לאלילם על רווחיהם (ויעבור הישראל משום: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", ודרשו: אל תגרום ששם האליל יהא נשמע על ידי אחרים), או משום: "לפני עור לא תתן מכשול", שכשהישראל מוכר לגוי דבר הראוי לתקרובת או לשמוש עבודה זרה הוא מכשיל את הגוי, שהרי אף הגויים מוזהרים על עבודה זרה. כמו כן, אסור בימים אלו להשאיל להם ולשאול מהם, להלוות להם וללוות מהם, לפרוע להם חוב ולגבות מהם[2] שבכל הדברים הללו הגוי שמח ומודה לאליל על כך.

הערות שוליים[edit]

  1. בבלי עבודה זרה ב, א
  2. בגמרא (עבודה זרה ו, ב) מבואר: שדווקא מילווה בשטר אסור לגבות מהם, אבל מילווה על פה מותר לגבות, מפני שהוא כמציל מידם.